יעקב רוזנטל
יום הכיפורים ומלווים אותו לבייתו. זוכרת משפטים שאמר (כמו שכבר הזכרתי) : "כל הזמן יורד גשם . צריך מזל ללכת בין הטיפות ולא להרטב". כשזקן אמר לי פעם. "כל יום שעובר מתנה מאלוהים". ואכן למרות שקורים דברים בחיים, וגם עצב וקושי לא חסרו. אפשר לומר שהיה להם מזל ללכת בין טיפות הגשם הגדולות. וכל יום היה מתנה מאלוהים...רק כשזקן מאוד נפלו עליו טיפות גשם עצובות. סבתי, אישתו מזה כמעט כל חייו הלכה לעולמה באופן פתאומי. הוא נשאר לבד לטייל בין ערוגותיו לקטוף את התותים ולקלף ולברור את השעועית.ערב ערב נהגה אמא לרחוב יהודה הלוי לארח לו לחברה ולשוחח על ענייני היום והמשפחה. טיפת גשם כבדה הרטיבה אותו כשיעקב הבן שהיה קבלן בניין, מבוני העיר ת"א במשך שנים רבות, ירד מנכסיו. הוא נאלץ לצאת מן הארץ עקב אי יכולת לעמוד בפני לחצי נושים. חי בברזיל עם אישתו דודה פנינה ופתח שם חנות צנועה של דברי מזכרות. עמוס הנכד הצעיר,המוכשר והחזק עמד בפרץ ובמשך תקופה ארוכה במאמצים פיזים ונפשיים קשים הצליח לשלם ולהסדיר את חובו של אביו. אך כששב לבסוף לארץ היה יעקוב חולה ושבור. אמא, בנאמנות ובמסירות היתה נוסעת יום יום לבית האבות הסיעודי "משען" בקצה רעננה מקום בו אושפז גם אליו נסעה אמא יום יום לארח לו לחברה ולעודד אותו. ואיך באו החיים לקיצם? איך הפכו האנשים הקרובים לי לזיכרון? לסבתי בת השמונים עשו ניתוח קטרקט פשוט. הניתוח הצליח אך החולה נפטרה. צחוק הגורל הביא את פקקת הורידים לאישה הפעלתנית הזו. קריש דם קבע את גורלה עת נאלצה לשכב במיטה להבראתה... וסבא, זה שאמר לי שכל יום מתנה מאלוהים הפסיק לקבל את מתנת האלוה ובגיל תשעים ואחד מת בשנתו כשפניו השלווים אומרים, עד כאן. הלוויתו נערכה בבית הקברות הישן ברעננה. הרגשה משונה עברה ביננו הסובבים את הקבר. השמים התקדרו במהירות גדולה, ענן אפור כהה גדול וכבד נתלה מעלינו ובישר את התקרבות המבול. וזה פרץ ברגע שהיגענו הביתה. סימן יהודי מובהק להיותו של סבא איצ’ה רוזנטל צדיק גמור.
233
Made with FlippingBook Ebook Creator