שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
טובות״, כרטיסי ברכה מנייר וסתם מכתבים, סוג של רשימת אנשי קשר מנייר. מהפנקס הזה ידענו וניחשנו את מי להזמין לחתונות שלנו, אפילו שלא תמיד הכרנו מי זה מי ולמה זה. תקופה משפחתית יפה ושמחה עברה על הוריי כאשר הדודה רחל והדוד שרגא עם בנותיהם עברו להתגורר בניר עציון. שרגא ניהל אז את בית המרגוע והמשפחות הרבו להיפגש לארוחות שישי שבת וחג. הבנות הצעירות אסתי שלנו ואפי שלהם נולדו בניר עציון בערך באותה תקופה. בשנים האלה אילן ואני היינו מושקעים באיסוף בולים והיינו בקשר עם סוחר ממולח, שתמורת עשרות בולי ישראל פשוטים, היה שולח לנו סדרות צבעוניות של בולי חו״ל, בולים משולשים עם תמונות דגים או ציפורים וכיוצא באלה, ״אסף מקור הבולים״ נקרא הסוחר. וכמה שפר גורלנו כאשר מנהל הבית מרגוע מוצף במכתבים ובולים והוא במקרה הדוד שלנו. אז כששרגא לא זכר את תפקידו הבולאי, הסתובב אילן לידו בסלון ביתם של הדודים ומלמל לאוזנו של שרגא ‘בי״ת למ״ד מ״ם׳ פעמים רבות, עד שהדוד הבין את הרמז ונתן ב.ו.ל.י.ם., ועוד איך נתן. תופעה משעשעת וזכורה היטב היו משחקי הקָָנָסטָה, משחק קלפים ששיחקו הורי עם הדודה והדוד. מדובר במשחק של זוג מול זוג כאשר המטרה היא שיתוף פעולה ללא מילים בין בני זוג במשחק היושבים זה מול זה במטרה ליצור סדרות גדולות וכך להיפטר מהקלפים שבידך, בעזרת תחבולות, תחכום וניחוש הקלפים שבידי שאר השחקנים. באופן קבוע שיחקו אבא ואחותו רחל נגד אמא שושה וגיסה שרגא. הראשונים היו מתוחכמים וערמומיים לעומת הגיסים שהיו תמימים וישרים. אבא ואחותו פיתחו שפה משותפת ללא מילים והיו מנצחים בדרך כלל, ואז בלילה עם תום הטורניר החלו להישמע הטרוניות של אמא על הרמאות של אבא ואחותו, לעיתים בצחוק ולעיתים עד כדי ריב. משחק הקנסטה הפך לימים אייקון משפחתי שלנו. לאחר שהדוד והדודה עזבו את ניר עציון, ואנחנו התבגרנו מעט, הלך והתמסד טקס קנסטה של יום שישי במשפחתנו. היינו חוזרים מבית הכנסת ושרים
103
Made with FlippingBook Annual report maker