שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
שלום עליכם ואשת חייל, עם פרשנות מותאמת בעברית והונגרית לתפארת הצחוקים על אמא. הפיוט ״אשת חיל״ מהלל ומשבח את עקרת הבית ״מי יימצא״ כמוה, לפי סדר האלף בית, אבל כשהגענו לפסוק השוביניסטי משהו ״נודע בשערים בעלה...״ היה אבא מרים את קולו וזורח במחווה של חשיבות עצמית משועשעת. אחרי הקידוש וברכת המוציא על החלה, הדג המסורתי ולקינוח קפה ועוגת שמרים טרייה, היינו מפנים את השולחן ומתיישבים, הורים וילדים לשחק קנסטה. לא יוצאים לדשא עם החברים, לא הולכים לשום פעילות חברתית לפני שתם סבב שלם של המשחק, בטרם הבענו את כל הביטויים המסורתיים במלל ובתנועות ידיים, האופייניים למשחק ולתרבות שפיתחנו סביבו. ״אֶה, אֶה״, עם כף יד מתהפכת לצדדים ואצבע אמצעית גוררת את הּפֶעקל (חבילת קלפים) שבו זכית. הטרוניה של אמא ״הם מלאים עם ז׳וקרים״ כתירוץ למה האחרים מנצחים והביטוי ״אם אין ברירה וצריך להציל את המצב״ שהתלווה לפעולה שעשית בשמחה, עם קצת אי נעימות והצטנעות. למשל זכייה בפעקל גדול במיוחד. החברים שלנו מהמשק ידעו שבערב שבת לא נצא מהבית לפני תום המשחק. אחרי שהבינו שאין מדובר בקלפנות מקצועית חלילה אלא בגיבוש משפחתי של ממש, היו החברים נכנסים אלינו הביתה ועומדים ליד שולחן המשחק, אמא היתה מכבדת אותם בפרוסת עוגת שמרים והם חיכו בשקט עד שנסיים ונצא איתם. חברתי תמר זוכרת את האכזבה שחוותה ביום שישי כזה כשאמא הציעה לחברים עוגת גבינה, ואחדים מהם היו אחרי ארוחה בשרית, וצריך היה לחכות לפחות שלוש שעות. תמר שאלה אותי למה אנחנו אוכלים חלבי בערב שבת, וזוכרת עד היום את ההסבר שארוחת שישי בצהריים, שכללה מרק עוף, כבד וצ׳יפס, היא היתה מנת הבשר של ערב שבת.
104
Made with FlippingBook Annual report maker