שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

היי הג׳יפ – מי חולה הגה? הרכב הקבוע של אבא בענף הבננות היה ג׳יפ, שהוחלף ושודרג והשתפר מדי כמה שנים, אך תמיד היה רועש ופתוח לרוח. הג׳יפ היה רכב השטח להובלת ציוד ואנשים, כולל הסעת הבוס מרדכי שלא נהג לנהוג. רבים מבני המשק זוכרים את הג׳יפ של שלמה שעֹולים איתו לניר עציון, עלייה 4 למעלה מהכביש למטה, טרמפ מצומת כביש ק״מ, או יורדים איתו מלמעלה בדרך לשדות או לכביש 3 קשוחה של לנסיעה באוטובוס. ״שלמה שלמה, אתה עולה מלמעלה?״ כפי ששאל פעם נחום בן סירא. לערך מאחורי ההגה של 11 מסלול הנהיגה שלי החל בגיל השטייר הירוק. היה זה טרקטור פק-פק צר גיזרה בעל שתי בוכנות שהיו מניעים אותו עם מנואלה או בירידה מתלולית עפר. אבא השובב נתן לי לנהוג בו כשהוא עומד ומשגיח מאחוריי, ולא פעם בעת שחרור מהיר של הקלאצ׳ (המצמד) היה השטייר מרים את הגלגלים הקדמיים לאוויר כמו סוס אביר ואבא מאחורי כמעט נפל ממנו. בהמשך זכיתי הכבד והחזק שגם ידע לחלץ רכבים ועגלות ששקעו W- לנהוג ב בבוץ. שני הנ״ל לא העזו לעלות לכביש והסתפקו בדרכי עפר, כנראה בהיעדר רישיון רכב וכאלה. שיא הקריירה שלי היה הטרקטור הרומני החדש, שהביא לענף הטרקטורים חידושים טכניים רבים, בו נהגתי בכבישי ארצנו כשהוא רתום לעגלה עמוסה תוצרת. טרקטור ראוי לציון בין היתר הוא ה״אליס״ הכתום-גזר עם גלגלים קדמיים צמודים שנסע על נפט, והיו מתדלקים אותו בצורכניה, איפה שקונים נפט לתנורי החימום. ועוד ניסיון 16 כשהיה בידי כבר רישיון נהיגה על טרקטור מגיל בנהיגת טרקטור רתום לעגלת בננות או כותנה בכביש בינעירוני, הרשינו לעצמנו לתת לי לנהוג בהשגחתו של אבא גם בג׳יפ בכבישי עתלית, מה שנקרא בלשוננו ״לחַלהֵג״, מה שעושה חולה הגה, או בתרגום לעברית-הונגרית של אמא – אתם הולכים להלחג? גם אסתי זוכרת נסיעות ערב להעביר השקייה בבננות, ואבא נותן לה את ההגה בשבילי השדות.

117