שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

עלבונות ובשלב מסוים הגזבר הנזעם סטר לאבא בעודו נוהג בג׳יפ ואוחז בהגה בעלייה המתפתלת למשק. אבא בתגובה אינסטינקטיבית לסטירה שהוציאה אותו משיווי משקל, לקח מפתח צינורות והלם בראשו של טיבי אשר סיכן את הרכב ונוסעיו. החברים שישבו מאחור הפרידו מיד בין הניצים ודאגו להמשך בטוח של הנסיעה. הסיפור שהגיע לאוזניי באיחור של כמה ימים, כאשר למדתי בכפר הרא״ה, היכה אותי בהלם מחד ובגל של גאווה מאידך. נבהלתי, כי מעולם לא ראיתי או חוויתי אלימות פיזית כלשהיא מצידו של אבא, וגם חששתי מה יקרה לו, אבל מאידך הייתי מרוצה מכך שלא נשאר חייב ושמר על כבודו ושלומו של שֹלמה. ככל הידוע לי לא היה לאירוע המשך כלשהוא, אך היחסים ביניהם היו ונותרו שליליים. להפתעתנו הגדולה, אחרי ששניהם כבר לא היו איתנו נודע לנו, שאבא וטיבי הצעירים היו חברים ממש טובים בעודם שוהים בגלות בחו״ל. העידה על כך הקדשה על תמונה משותפת שמצאו ילדיו של טיבי בה כתב ״לשלמה ידידי כאח לי״. בדיעבד אנחנו משערים שלמרבה הצער השתייכותו וסימונו של טיבי כחלק ממשפחת הבית מרגוע והצווארון הלבן גברה על ידידות העבר של השניים ואבא תייג אותו במחנה היריב במשק. בית מרגוע שהוא בית הארחה, היום זה מלון, היה אחד מענפי המשק היותר רווחיים שאינם חקלאיים. בשעתו היה בית המרגוע פתוח מפסח ועד סוכות, בעיקר בחגים ובחופש הגדול והיה מבוסס על קהל דתי, בעיקר לקוחות חוזרים מדי שנה שחלקם נראו בעינינו מוכרים כבני משפחה של המשק. לבית המרגוע הישן היה ״למטה״ מטבח וחדר אוכל, חדר תרבות וקיוסק, ״קיאֹוסק״ במבטא הונגרי. ילד שאמא שלו עבדה בקיוסק היה מאושר, וזאת מניסיון אישי כי היה מותר לו להיכנס פנימה אל מאחורי הדלפק, עם ריח הממתקים שמסביב, למשש צעצועים שעמדו למכירה ואולי אפילו לזכות בארטיק שאמא נאותה לקנות לו. חיי המשק ומי שיש לו חשק בית מרגוע ומבריאים

119