שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
בית המרגוע סיפק לחברי וילדי המשק אפשרויות בידור בחינם, החל מסרטים שהוקרנו בפני המבריאים בחדר האוכל, מופעי בידור שהיום כנראה היו מוגדרים סטנד-אפ כמו לאון ורדימון והאקורדיון, ומעגלי השיח על הדשא בערב שבת, כולל חידונים של שמואל רוזן ושבח ויס, סלבים של שנות השישים. והיו גם סיפורי המבריאים התימנים שישבו במעגל כיסאות על הדשא, סיפורים שהיו תמיד עסיסיים ופיקנטיים ומשכו אותנו להתקהל סביבם ולהאזין. היום מותר לספר, שבית המרגוע סיפק גם צרכים חברתיים חשובים לחלק ניכר מצעירי ניר עציון הגברברים, כאשר בני משק לא מעטים התחברו ויצרו קשרי חברות עם העובדות של הבית מרגוע. היו אלה צעירות מעיירות הסביבה כמו בנימינה, אור עקיבא וזיכרון יעקב או ממקומות אחרים, בהן גם תיכוניסטיות וסטודנטיות בחופשה, שבעיקר בעונות החגים והחופש הגדול עבדו בצוות בית ההארחה. הבנות הועסקו במיגון תפקידים כמו חדרנות, הגשה בחדר האוכל וסיוע במטבח. הן השתכנו במגורי צוות של בית המרגוע ובשעות הפנאי והערב, חלק מהן התחברו אל צעירי המשק בפעילויות חברתיות כמו ריקודי עם, או פעילויות פנאי שונות שלנו, בני הנוער או הבוגרים יותר. לא פלא שנוצרו גם זוגות ופרחו גם אהבות, אפילו היו נישואין שהקימו משפחות, שכמה מהן מהוות חלק מהחברה במשק עד היום. אני הביישן באותן שנים הסתפקתי בקנאה שקטה מהצד בזוגות הרוקדים בערב הרקדה או בחוג ריקודי עם בהדרכת עליזה סעדון או עמליה זוהר. במקרה אחד גם הדפתי במבוכה הצעה נאה ונחמדה שכנראה הועברה אליי מאחת העובדות דרך גרשון טל מהבוגרים שבחבורה, שלחש באוזניי שהיא מעוניינת בחברות איתי. פחדתי או התביישתי או פשוט לא האמנתי לו למרות שהכרתי את הבחורה שנראתה טוב, אבל עניתי בשלילה. צחוק הגורל הפגיש אותי אחרי שנים רבות עם ה״הצעה״ ההיא שנקראה רחל מויאל מפתח תקווה, שעבדה בבית מרגוע בתקופה ההיא עם אחיותיה שולה ודבורה והסתבר בדיעבד שאכן התעניינה בי בשעתו. אחרי למעלה מחצי יובל, היה זה יועץ בטיחות שהעסקתי במקום עבודתי והפנה אותי למנהלת החשבונות שלו, כדי לתאם תשלום. האישה מעבר לקו שמעה את שמי, שאלה אם זה יהודה דובדבן מניר עציון ובזיכרון פנומנלי שהיה
120
Made with FlippingBook Annual report maker