שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
אמא תמיד עבדה במשק, לפני ואחרי ששילמו שכר לנשים. היא עבדה בבית מרגוע, עבדה זמן מה בקיאֹוסק של בית ההארחה וגם שימשה כסייעת בגן ילדים. ילדי הגן אהבו מאוד את הסייעת האימהית, כך זוכרות קולגות מהמשק גם לאחר עשרות שנים.
נשים עובדות
הצֹורכנייה (כך במקור) בין הדיר והבננות עבד אבא שלמה תקופה קצרה בצֹורכנייה. היה מגוחך משהו לראות את איש השדה והמרעה, שכובע הטמבל עם השוליים המקופלים מאחור מעולם לא ירד מראשו, אז האיש המחוספס הזה פתאום לובש סינר, שוקל ירקות ופירות, חותך גבינה ורושם בפינקֶס. הוא היה חוזר הביתה עם חיקויים ודוגמאות משעשעים לרוב, כמו מנדּוש שביקש בלשונו המוקפדת חצי לחם שחור ותו לא. ישי׳קּו ענה לו – קח לחם, אבל אין לי תּו לא. בתקופת מלחמת ששת הימים התפרסמו על לוח המודעות של הצורכנייה מכתבים וגלויות של ד״ש, דרישת שלום, מחיילינו שבחזית. גלויה זה מין מכתב של דף אחד בלי מעטפה, בצד אחד מודפס בול ויש מקום לכתובת הנמען והשולח, ובצד השני שטח חלק לכתיבת הגיגים, ד״שים וכן מידע ובקשות, ״שלחי לי תחתונים וגופיות…״ למשל. חלק מהחיילים חברי ובני המשק היו גיבורים וקרביים, וחלקם בדרך הטבע אנשי מנהלה ותחזוקה. כך למשל טוביה הבן של שכנינו מנדוש וקֹוטי שהיתה חברתה הטובה של אמא, ששירת בצוות קרקע טכני באחד הבסיסים של חיל האויר.
126
Made with FlippingBook Annual report maker