שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

יום אחד אמא חזרה מזועזעת מהצורכנייה. על גלויית הד״ש למשק של טוביה הטכנאי, כתב ליצן אלמוני משפט משלו ״גם אני עושה דברים גדולים״, אולי אפילו התכוון לפרגן לכלל אנשי חיל האויר, שהיו כזכור גיבורי ששת הימים. אבל אמא שלנו תירגמה להונגרית ״דברים גדולים״ במשמעות צרכים גדולים, קקי כפשוטו, והזדעזעה ונעלבה בשמו. היא ציינה שצָרִיכים גם כאלה בצבא. על כך אין ויכוח, אבל הפעם ״דברים גדולים״ מצלצל יותר טוב בעברית מאשר בהונגרית.

גלויית דואר

הצרכנייה ולוח המודעות היו מרכז המידע של המשק ומקום מפגש והתגודדות סביב אירועים משמעותיים, מקום להחלפת דעות והבעת טענות ומענות. אנשי הצרכנייה הקבועים גם ידעו הכל על כל אחד והיו מרכז רכילות קהילתי. בלוח המודעות של הצרכנייה נתלו גם מודעות להרשמה, כמו רישום להצגות ומופעי תיאטרון לעם, אשר לקראתם נתלו דפים עם טבלאות ומספרים להרשמה. ובקיץ, נרשמים ונוסעים לים ליד לוח המודעות היינו אורבים לתליית ההרשמה לים לקראת כל יום שישי אחר הצהריים בחודשי הקיץ, כדי לשריין מקום בהסעה ראשונה או הסעה שנייה. ומי שנסע בראשונה היה חייב לחזור בראשונה אלא אם מצא עם מי להתחלף. העיקר להירשם בזמן. בימי שישי נסעו לים של טנטורה, חוף דור הקסום, במשאית של המשק הליילנד, אשר במשך השבוע הוביל שקי גרעינים לתערובת, תפזורת תבואה לאָסָם ושאר פריטים מלוכלכים ומאובקים. לפני הנסיעה לים הגיעו הילדים ובני הנוער שכוחם במותניהם ומתלהבים

127