שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

הרוח ומוריד הגשם״ נשפכו עליו מים מהחלון שמעל ראשו, הגשם הראשון למרבה הברכה והשמחה. חוויית שמחת תורה לא הסתיימה בבית הכנסת ונמשכה בצהריים למסע שמח מבית לבית. רוב הקהל, גדולים וקטנים היו עוברים בין הבתים בשירה וריקודים ובכל בית שלא היה שקוע בשנ״צ, היינו מתכבדים בתקרובת, לפעמים צ׳ופרים ייחודיים. בלומה רוט היתה ידועה בכרוב הממולא, אצל בן דוד היו פירות מיוחדים מהגינה הגדולה ויענקלה רון הצטיין במשקאות אלכוהוליים מעניינים, אפילו חזק שיכול היה להפיל סוס. באחת השמחות-תורה בהיותי 95% כוהל בכיתה ט׳ חברי הבוגר מוסה קלוש שכנע אותי לערבב משקאות אלכוהוליים כדי להיות גבר גבר, וכך בהדרגה מבית לבית הלכתי והשתכרתי. בבית של רון הייתי עדיין מספיק צלול לסרב למוסה , אבל בבית שיפמן כשבדקתי 95% שהציע לי את הכוהל המזוקק את יציבות הקירות והצהרתי שיחזיקו מעמד עד לשנה הבאה, אחזו בי גרשון ועוד מישהו וגררו אותי שתוי הביתה. אחרי שמקלחת קרה וסטירות של אבא לא העירו אותי והייתי נראה מחוסר הכרה קצת, נלקחתי אחר כבוד לבית החולים בחיפה, שם התעוררתי בבוקר וזהו. לא נענשתי בידי ההורים, הם נתנו לי להבין ולהסיק מסקנות לבד, כך התנזרתי אפילו מיין קידוש במשך שנה. פינת מסורת זכורה לטוב היתה ליל הסדר המשותף שנערך בשנים הראשונות בחדר האוכל של הבית מרגוע למטה. כל משפחה קיבלה קערת סדר וכל אבא החביא אפיקומן משפחתי אבל הסדר נוהל באופן מרכזי, כמו שעושים בקיבוץ. עורך הסדר והמוביל המוזיקלי היה החבר חנוך אחימן, שהיה גם בעל קול ערב וסמכותי, ששירת ״קדש ורחץ״ במנגינה הנירעציונית ובהיגוי המיוחד של חנוך, נשאר עוד שנים אצלנו כחיקוי קבוע בפתיחת הסדר המשפחתי. אבא לא ממש אהב את חנוך, אבל ״נְיָדֶש ורחץ״ במבטא שלו נתקע, והיה למסורת ארוכת שנים ודורות אצלנו. כילדים אהבנו את החברותא הציבורית, ההורים אהבו פחות, ובהמשך התפזרו המשפחות לסדריהן הביתיים ורק בבוקר היינו משווים מי סיים יותר מאוחר. חג שמח.

134