שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

אחד מהם היה חנוך שנתפס כמנהיג ומוביל עד שעזב את המשק ואת הווילה שבנה בקצה המשק, עזב מבלי שהבנו מדוע. חנוך סימל עבור אבא את מה שראוי לביקורת במשק, את השררה והנהנתנות הקטנה, את המעריצים וכנראה גם אג׳נדה וניהול שנויים במחלוקת, לא רק מצידו של אבא. כך למשל שמענו על ההעדפה במתן ״עזרה הדדית״ לנשים מסוימות אחרי לידה או בעת מחלה, כאשר גויסו נשים ובהם אימי לסייע להן בניקיון ושירותי בית, במסגרת עזרה הדדית, שהייתה כנראה הדדית הָד-צדדית, בעוד אמי ודומות לה במעמד לא קיבלו עזרה דומה במצבי מצוקה. על עזרת המשק לאמא במצבי מצוקה שנות וותק במשק, 20 קיצוניים עוד נלמד בהמשך דרכנו, במלאת ועל כך בהמשך. על יחסו של אבא לאנשי הבית-מרגוע והצווארון הלבן כבר הרחבתי, אבל היו לו עימותים מגוונים גם עם אחרים, חלקם רציניים וחלקם משעשעים, כמו הסיפור הבא. במלחמת ששת הימים הצטרפנו כל ילדי המשק לעבודה בחקלאות כשרוב המבוגרים מגויסים לצבא. יוסף הלולן גויס למבצע קטיף העגבניות, ועבר את ששת הימים כנהג בטרקטור עם העגלה כאשר אנחנו אספנו והעמסנו ארגזי עגבניות ויוסף הנהג הנהיג את פלוגת העגבניות הצעירה. לאחר המלחמה בעת עוד ויכוח כלשהו בין אבא ויוסף, אחד מוויכוחים רבים ומרירים שניהל עם חברי המשק, נזף יוסף ההוא בחייל המילואים שחזר מהמלחמה ״מי אתה שתאמר לי כך? בכלל, כשאני עבדתי כאן, איפה אתה היית בשווֶעיירֶע צַאייטן״? (זמני השבר והמשבר). במקרה אבא היה באזורי לחימה בגדה המערבית, ויוסף אסף עגבניות. זה אכן משעשע, אבל די משקף אוירה וסיבה לקיטורים. יכולתי לקרוא לאבא שלי ״האביר בן דמות היגון״, כפי שכונה דון קישוט בספרו של סרוונטס. אבא היה אביר ערכי, אדם בעל מוסר עבודה גבוה, לוחם צדק ודורש שוויון, אבל מאוד ביקורתי, בעל בטן מלאה תלונות וטרוניות, תלונות שנשמעו בהרבה הזדמנויות. פעם נקלעתי לשיחת נחלאים עם צעירי המשק ליד בית הכנסת ואחד מהם אמר לחברו ״תפסיק להיות קּוטר כמו שלמה דובדבן״ נפגעתי ונעלבתי

141