שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
בנמל חיפה לאחר שחזר 707 אילן היה בבסיס היחידה, צוללני הגנה מפעילות מבצעית בדרום, כאשר רופא היחידה עצר אותו על הרציף ומסר לו שעליו לצאת מיד הביתה כי אביו נפצע. אילן התלבש, הלך לתחנה המרכזית ונסע באוטובוס לניר עציון, חיכה לטרמפ מהכביש למשק, ולמעלה ליד המזכירות חיכו כמה חברי משק שמילמלו באוזניו ״לך הביתה״. אילן הגיע לביתו ומצא שם את אמא ואסתי לבדן, והן בישרו לו... שאבא מת. אני חזרתי מאימון עם הפלוגה שלי בבסיס שריון ליד באר שבע ונקראתי למשרד המג״ד, שם מסר לי סא״ל שלמה טגנר הודעה מקצין העיר שאבי נפצע בתאונה ועליי למהר הביתה. למרות שהמג״ד ידע שאבי מת, הוא התבקש להסתיר זאת ממני ותיכנן בעורמה נסיעה ללא עצירות עד לניר עציון, לא כשאני נוהג בג׳יפ שלי אלא ברכבו של המג״ד עם הנהג שלו. בדרך צפונה אילצתי את הנהג לעצור בצומת קסטינה לשירותים ושלחתי אותו לקנות לנו שתייה. בהיעדרו, חייגתי מטלפון ציבורי לבית עם טלפון במשק, התחזיתי בקול מעוות לקרוב משפחה זקן שאלתי כמה שאלות בהתחזות וכך נודעה לי האמת הקשה ״אין לך אבא״ עוד בדרכי הביתה. זה מזכיר לי את הדרך שבה הודיע הרס״ר המיתולוגי באחת הבדיחות לחייל שאימו נפטרה ״כל מי שיש לו אמא, צעד אחד קדימה!!, ז׳ֹוז׳ֹו – אתה תישאר במקום״. תבין בעצמך.
מזכירות המשק, פ.נ. שלמה דובדבן
הגעתי ומצאתי אחר צהריים של הלם בבית וככל הנראה במשק כולו. אחרי שהבינו מקבלי פניי ליד המזכירות שאני כבר יודע, אפשרו לי
148
Made with FlippingBook Annual report maker