שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

ללכת הביתה, לבדי, כן? בבית מצאתי את אמא זרוקה על הספה בסלון, כנראה בהשפעת תרופת טשטוש שקיבלה, ואיתה אילן ואסתי לבד לבד, אין מבקרים ואין תומכים. אני מכין לעצמנו ארוחת ערב ואנחנו מנסים לנשום, כשאמא מרוחה על הספה בבכי שקט ואנחנו לא יודעים מה לעשות. עוד באותו ערב אספתי את עצמי וניגשתי למזכירות, למקום האירוע. עובדת ניקיון עסקה בשטיפת החדר ובתקרה נראתה הפגיעה. התמונה היתה ברורה בעיניי ויכולתי להניח, שגם למשטרה סיפור פליטת הכדור מהנשק היה או יהיה ברור. ואז בערב הגיעו נציגי המשק שאינני זוכר מי הם היו לזמן את אילן ואותי לישיבה מיוחדת בעניין הלוויה ושאר סידורים ופרוצדורות. ראשית כל הסבירו ליתומים הטריים מדוע עלינו להתנגד לנתיחה שלאחר המוות, החל מנימוקים דתיים הלכתיים וכלה בחשש לדחיית הלוויה וגרימת צער נוסף לאמא. אנחנו צעירים תמימים ומאמינים, איננו חושדים במניע נסתר מאחורי ההתנגדות לנתיחה ומתחברים להמלצת המשק. לא חשבנו על נסיבות האירוע ומשמעויותיו מעבר לעצם מותו של אבא, היינו ממוקדים בהלם, באבל ובהשלמת הסידורים מהר ככל האפשר. למחרת בבוקר הסיע אותנו נציג המשק למשטרת זיכרון יעקב כדי שנמסור עדות על מה שחשבנו שידענו ונחתום על ההתנגדות לנתיחה. לא היה מי שהביע מחשבה הפוכה כאילו הנתיחה חשובה לחקירה, מבחינתנו היה ברור שחקירת המשטרה מוצתה ואנחנו התמימים התיישרנו עם המבוגרים האחראים שנראו כדואגים לשלומנו לפני הכל. לא ראינו את הפיל שכבר ריחף לו בחדר... בצהריים אילן ואני נסענו בטנדר של המשק להביא את אבינו מבית החולים רמב״ם, נסע איתנו הירש ״באצ׳י״ הזקן שהיה מעין סבא משותף לילדי המשק וגם דמות דתית רבנית של הקהילה. בבית החולים ביקשתי להיכנס לתהליך הזיהוי של הגופה אך נדחיתי על ידי נציג המשק, לחסוך ממני מראה קשה, או אולי מעבר לזה. בנסיעה הביתה, מעל האלונקה שהיתה מונחת לרגלינו מכוסה בטלית, לא חדל הירש הזקן הטוב למלמל את פרק תהילים צ״א במבטאו ההונגרי הבולט ״יוישב בסייתר עליון...״ פעם אחרי פעם והפסוקים כמשמעם הדרמטי חרותים במוחי עד היום ועד בכלל.

149