שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

אָז תֵרֵד עֲנָנָה לַּבַיִת וַתִרְּבַץ ּבְצֵל קֹורָתֹו, ּכְהַר אֵבֶל נֶעֱרָמָה ּוכְגּוש קַדְרּות עֲרֵלָה, לַשְּכִין עָקָה בַחֲלָלֹו ּולְמַלֵא פִנֹותָיו עָגְמָה, שָחֲחּו תַחְת ָּה מִּפַחַד אֵם עַל שְֹלשֶת ּגֹוזָלֶיה

, חיים נחמן ביאליק שבעה

שלושתנו יושבים בסלון על מזרנים, ואמא רובצת-שוכבת על כורסה מרופדת, כאבי הבטן כבר מציקים לה, עוד יגיע תורם. נכנסים ויוצאים שכנים וחברים, אנשי המשק וחברים לצבא וללימודים. נשות המשק נכנסות ובעיניהן תמיהה, אין כאן מספיק בכי ויגון. הן בוכות וגוררות את אמא להתקפי יללה, ואנחנו שותקים. ״אין מספיק אווירת אבל בבית דובדבן״, חוזר המשוב מפי נשמות טובות. ככה אנחנו, מה לעשות. אחרי השבעה אנחנו חוזרים לשגרה, אלא מה? אני חוזר לצבא לאחר שלא מכבר חתמתי שנה נוספת לקבע, אילן חוזר לאימוני הילת״ם, צוללי ההגנה בחיל הים ואסתי שבה לספסל הלימודים של כיתה י״א. בדיעבד נודע לי, שזמן מה לפני התאונה של אבא, החלה ביטנה של אמא לגדול ולהתנפח, עד כדי שאלה של רבקה גיסתנו לעתיד, שבדקה בעדינות עם אסתי האם אמא בהריון. מסתבר שהסרטן החל להתפתח אצלה עוד קודם לכן. מתי נודע לה, מתי נודע לאבא, ומדוע לא שיתפו אותנו במידע? שאלה רטורית שתישאר ללא תשובה במשפחתנו המגוננת והמסתירה מצוקות. אחרי השבעה אמא מתחילה בבדיקות רפואיות שתוצאתן המיידית היא אשפוז במחלקה האונקולוגית בבית חולים ״כרמל״ בחיפה, עם סרטן בתחום הנשי. ממש חזרה לשגרה, לא ככה? בעזרת רופא המשק שהוא גם רופא היחידה של אילן מתבררים לנו בהדרגה הפרטים הרפואיים והתחזיות הקשות, הסרטן המסוכן מתפתח במהירות ותוחלת החיים של אמא עומדת על כחצי שנה. יום השלושים למותו של אבא וגילוי המצבה שלו היה גם יום חג, חג לאומי למעשה. לפי חשבון של שלושים יום מאז הלוויה שלמחרת יום השואה, יוצא בדיוק כ״ח אייר, הלא הוא יום ירושלים. אז ביום שמחה מעורבב שכזה, מוקדם בבוקר ירדנו לזיתים לטקס גילוי מצבה

151