שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

הגולן ואריאלה מתפקדת כאמא לשניים, סטודנטית ועקרת בית בניר ולאחר חודש עברנו למושב שפיר 1976 עציון השתחררתי ביולי שם גידלנו את חמשת ילדינו. תחילה הם גדלו יחד עם ירקות, פרחים ועצים בחקלאות ובהמשך עם אבא בתחומי הביטחון, לאחר שליחות ביטחונית בחו״ל. אריאלה ז״ל עזרה לי רבות בראשית דרכי בחקלאות. היא ישבה איתי במטבח בשעות הלילה לקצץ את שורשי שתילי הסלרי הראשונים ששתלתי באדמת שפיר, ובהיותה בהריון מתקדם עם דנה, ניצחה על קטיף כרוב סיני בעזרת פועלים מג׳באלייה(!) כשאני במילואים ברצועת עזה. במקביל אריאלה התפתחה והתקדמה בתחום החינוך, היא לימדה אנגלית ופעלה להעצמה ושדרוג של תוכניות לימוד ובגרות איכותית באנגלית בבתי ספר בשפיר ובקרית מלאכי. אריאלה השלימה בהצטיינות תארים ראשון ושני בחינוך ועל סף הדוקטורט הגיעה לשיא הקריירה כאשר הקימה וניהלה במשך כחמש שנים מרכז על-אזורי לילדים מחוננים ומצטיינים, מרכז ״לרום״ 2012 בקריית מלאכי שקנה לו שם ברחבי הארץ ומאז פטירתה ב הוא קרוי על שמה. אילן המשיך כאמור בשירותו הצבאי וכעבור שנה נוספת, , התחתן עם חברת ילדותו רבקה שיפמן בת למשפחה 1977 בפברואר ותיקה ממייסדי המשק. שני הוריה הם משרידי כפר עציון, אביה יעקב נפצע במלחמה בגוש עציון, איבד שם את אשתו הראשונה ולאחר המלחמה נשא לאשה את שרה החובשת מכפר עציון, אמא של רבקה. בעוד אבא בחיים ואילן יוצא עם רבקה חברתו עוד מימי הגן, צחקנו במשפחה למחשבה, איך אבא יתנשק עם יעקב שיפמן מתחת לחופה, בעודם משתייכים למחנות היריבים במשק, צווארון לבן מול צווארון כחול, בית מרגוע וסביבותיו מול ענפי החקלאות מיובלי הידיים. אבל כפי שכבר הזכרתי בהקשר אחר, יעקב היה חריג אישיות ועבודה חיובי בנוף הבית מרגוע. למען האמת, בין אבא למחותנו לעתיד לא היתה אי פעם מחלוקת או יריבות אישית, רק ריב המחנות ברקע. צחקנו מתוך הבנה ותקווה שזה יקרה מתישהו, אהבנו את רבקה ואת משפחתה למרות ״הבדלי המחנות״ המלאכותיים וייחלנו בכל ליבנו לנשיקה

161