שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

מסקנת השופטת היתה נחרצת ״אני קובעת שאין שום חשד למעשה ונראה כי הסיבה היחידה היא התאבדות. המנוח פלילי שגרם למוות נטל נשק שהיה מוחזק במזכירות הקיבוץ תחת העד גרשון מיכאלי ללא רשות, ירה בעצמו ומת.״ נטל וירה? הכניס מחסנית? דרך את הנשק? נטילת נשק איננה מספיקה לביצוע ירי אלא לכל היותר ליצירת פליטת כדור. כך עלפי דעתי וניסיוני והשכל הישר. בפרוטוקול בית המשפט מוזכרת עובדה יבשה, כי באולם נוכחת ״אינה מייצגת משפחתו של המנוח, נתבקשה עו״ד בשם שפרלינג אשר ע״י המשק להיות נוכחת.״ על מי בעצם הגנה עו״ד שפרלינג? ומי ייצג את המשפחה, האם היינו בכלל בעלי עניין בחקירה ובמשפט? עיון בתיקי החקירה והמשפט וההסתרה שננקטה לכאורה כלפינו בנושא, גרמו לנו תחושה קשה מאוד, כאילו היה אינטרס להציג את האסון כהתאבדות. התחלנו בבירורים במשק. הסיפור שלנו אבא שלנו נפגע מפליטת כדור בעת שהתעסק בנשק מסוכן, והיה נוח להטיל עליו את האחריות, מבלי שמשפחתו תהיה בתמונה. זה הנרטיב שלנו ובזאת אנו מאמינים. - כבר בתחילת הבירורים שוחחנו עם אדם רציני מאוד ומהימן שהיה מעורה בכל הנעשה בניר עציון ובאזור. האיש פירט בפנינו בצורה חדה וברורה את מה שידוע לו על שאירע מרגע שנורתה הירייה אשר קטלה את אבינו. משהחלה חקירת המשטרה ומתוך רצון די מובן בדיעבד לגונן על מי שעלול היה לתת את הדין, החל תהליך יזום של הטלת האחריות על המנוח עצמו. האיש סיפר לנו על התארגנות של רכזי ביטחון מהמועצה האזורית ״חוף הכרמל״ אשר איימו בהתפטרות אם חברם מניר עציון יינזק בגלל התאונה, ואכן להבנתנו התהליך היה מוכוון מטרה. ככל הנראה וכפי שהבנו רק בדיעבד, נציגי המשק עזרו לנו להחליט להתנגד

170