שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

לנתיחה שלאחר המוות תחת נימוקים הלכתיים ובכדי למנוע צער מאמנו. בפועל, מקרה מוות בלתי טבעי שכזה אמור היה לחייב נתיחה שאולי היתה מסבירה משהו מנסיבות המקרה. אבל אילן ואני שוכנענו לחתימה על התנגדות לנתיחה, תוך שנכתב בפירוש בהצהרתנו שאבא נהרג מכדור שנפלט כאשר התעסק בנשק. מיותר לציין שאילו ידענו ערב הלוויה, שכבר קיימת עדות אחת משמעותית המצביעה על כיוון של התאבדות, סביר להניח שלא היינו מוותרים על הנתיחה. - משיחה שלנו עם גרשום שהיה נוכח בחדר בעת האירוע, התרשמנו שאין לו ספק כי מדובר בתאונה. שמענו מפיו כפי שגם עלה בחקירתו, שאבא התעסק בנשק לפני שנפלט הכדור. מדברי גרשום יכולנו להבין שאבא ככל הנראה התכוון לפרוק את הכלי, ושאבא גם העיר משהו על אופן השארת הנשק, מעניין להיווכח שאין לכך אזכור בעדות הכתובה. כששמע גרשום ממני שהמקרה הוגדר כהתאבדות הוא פרץ בבכי, וזעק ״מה פתאום, הוא לא התאבד!״ היה קשה להרגיע אותו. - בכל העדויות, כולל עדותו של משה לוי אשר שמר בלילות האחרונים יחד עם אבא לא עלתה השערת התאבדות. משה אף ציין בעדותו במשטרה כי אין לו שום דבר שיכול להצביע על התאבדות. הוא זכר שבחודש ינואר אבא סיפר לו על כוונתו לקנות משק לבן שלו ולכן אין לו כל חשד כי הוא התאבד. - חוות דעת של עורך דין פלילי שאליו פנינו באופן פרטי ואשר עיין בכל חומרי החקירה והמשפט היתה כי אין בסיס ראייתי להחלטת השופטת, כי ההליך שבוצע בבית המשפט לא היה סביר והערכתו היא שמדובר בפליטת כדור מכלי נשק שלא היה במצב בטיחותי נאות. חוות הדעת מצורפת כנספח בסוף הספר. כך חשבנו וחושבים גם אנחנו. כך חשב כל מי שדיברנו אתו על המקרה מלבד בן דוד, ומלבד השופטת שסיכמה את התיק.

171