שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
החקלאיות והטרקטורים הנערצים עלינו הילדים. רחוק יותר למטה ומערבה מגיעים לעתלית, למבצר המסתורי של חיל הים ולשפך נחל אורן קרוב לים, שתמיד היה מלא מים שקיבל מבית הקירור הסמוך וגידל בתוכו דגים וצלופחים שניסינו פעם לדוג. מצפון למשק נזל וזירזף לו נחל בוסתן המכּונה ״המעיינות״, עם מעיין קטן נובע שלפעמים בחורף גשום היה שופע מים ושוצף מפלים קטנים, עם שיחי פטל קוצניים שאין מתוק מהפרי השחור והבשל שלהם בעונה, עבור מי שמוכן להידקר בקוצים. למעיינות היינו מטיילים בשבת כדי ללכלך מכנסיים יפים וחולצה לבנה. כשאזרנו אומץ היינו חוצים את הוואדי ועולים למערת הדובים, היא הצניר הגדול והמפחיד שרואים מרחוק, אפילו מבית הספר האזורי שבו למדנו. הסָפֶק-מערה הזאת כבר שכחה מזמן איך נראה דוב אם בכלל היה בה אי פעם, אבל קשה להתווכח עם אגדה ומסורת, וזו היתה לנו מערת הדובים.
צניר מערת הדובים ומעיינות נחל בוסתן מתחתיו, הצניר זכה להופיע בכריכת הספר
מדרום למשק משתרע נחל הוד או בפשטות ״הוואדי״, נחל אכזב של ממש, שהמים היחידים שראה הם מי הביוב של המשק שזרמו אליו בשנים הראשונות ללא חוק וסדר, וציירו במדרון שמתחת הבית-מרגוע משולש ירוק של שיחי פטל וטַיּון דביק, עם צמחי עגבניות נושאי פרי בשל ויפה שאסור היה לאכול כי נזרעו מאשפה וגדלו בּבִיּוף, ביוב בעברית. בדרך לוואדי עוברים בזיתים, חלקה סלעית נטועה בעצי זית וותיקים וחלולי גזע, שפעם בשנה עבר בין העצים טרקטור קטן עם קלטרת וסירק את האדמה היבשה, ובסתיו היו ערבים מהסביבה קונים את היבול ומרביצים לעצים ולזיתים במסיק אלים. מעבר לוואדי רובץ לו ״ההר״, שעל צלעו דימינו לראות קרחת
187
Made with FlippingBook Annual report maker