שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

המתפללים בקול רם ״בוקר טוב חברים״, במבטאו הצרפתי הקליל. אמא והמבטא החונגרי הקבוע, תמיד תהיתי איך המבטא החּונגרי נשאר תקוע חזק בעברית של יוצאי הונגריה, וזה לא רק היא, גם אצל הדודה ּבִילה והדוד עָלי ּבָאצ׳י אחרי עשרות שנים בארץ עדיין נשמעו מבטא מלעילי כבד ועברית משובשת. ואז שמעתי בטלוויזיה את להטוטן העברית ומחדש הביטויים העבריים, הסאטיריקן הכל כך ישראלי אפרים קישון, אשר גם אחרי עשרות שנים של יצירה ישראלית מפוארת, עדיין דיבר עברית במלעיל הונגרי כבד. פשוט מאוד כנראה, כמו הגּולאש והצָ׳ארדַש זה הקיבעון שֶלכם, שֶלהם, כן? הדיבור בבית היה בעברית, ״עיברית הַדָש בלי שגיאים״, לעיתים פניני הלשון של אמא היו מושא לבדיחות אבא ציניות וחריפות. לפעמים עברו להונגרית גם כאינסטינקט אוטומטי והכי חשוב כדי שהילדים לא יבינו. אבל לריב? רק בהונגרית חמה ועסיסית. בלי להבין יכולנו לנחש מתי הקולות הם חלק מהוויכוח הענייני לגופו של נושא, ומתי עוברים לביטויי גנאי ואולי אפילו לקללות, שתמיד בהונגרית נשמעות עסיסיות וארסיות יותר. נשמעו אמירות כמו ״אזֹוניָאט סֶנְצֵ׳ייג, מֵֶנְי-אָ-שֶג-ּבֶה״ ועוד תיאורים כאלה ואחרים בגוף האדם ובבהמה או מקומות רעים שאין באמת צורך להעלותם על הכתב. והיו לאבא סתם ביטויים לא תקינים עבור צד שלישי, ״שיילך לטּוכֶעס א-גּודעל לגלגל נודות״ – שיילך לעזאזל בערך, ולא בדיוק הונגרית. לימים הופתעתי לגלות שביטויים בהונגרית הנחשבים גסים בעינינו, מושמעים כלאחר יד ללא מבוכה גם בקרב אנשים משכילים ומכובדים בארץ ההונגרים. היה זה קצין הביטחון בשגרירות ישראל בבודפשט, בחור ממוצא נהֹון בעל שפת אם מלעילית כמובן, אליו התלוויתי לפגישה עם קצין משטרה הונגרי בכיר ומכובד מאוד. מפגש הבוקר בין השניים, מהודרים בחליפות ועניבות אלגנטיות, נפתח בטפיחות כתף ידידותיות, ותו ּבל בברכת בוקר טוב של ביטוי גס ועסיסי שהיה מוּכר לי איכשהו מילדותי. היתה זו אמירה שגרמה לי, שאינני עדין ויפה נפש, להלם תרבותי מוחלט. האחד איחל לשני מפגש חריג ביותר עם בעל חיים גדול והמבין יבין, משהו גרוע בהרבה מהתרגום של . חשבתי לעצמי אישטֶֶנֶֶם, או יה-אללה כמו שאומרים Fuck off

64