שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
ההונגרים, מה זה פה? ככה מדברים אנשים גדולים? והשניים המעונבים מתגלגלים מצחוק.
״בהונגרית זה מצלצל יותר טוב״ לא פעם השמיעו אבא או אמא בדיחה או ביטוי מתורגמים מילולית משפת אימם שבתקופת הכיבוש, והקהל הביתי לא צחק אם זו היתה בדיחה, ולעיתים לא הגיב בכלל. אחרי שתיקת מבוכה קצרה באה מהם האבחנה הקבועה ״בהונגרית זה מצלצל יותר טוב״, שהפכה מטבע לשון מדור לדור במשפחתנו המתפתחת והמתבדחת. ובהקשר הזה עולה הבדיחה החוזרת של אבא, על יהודי אחד בשם ליכטנשטיין שהגיע למשרד הפנים וביקש לעברת את שמו. הפקיד הציע לו שם עברי מקורי במקום ליכטנשטיין - לך תשתין. האיש נרתע ואמר, לא, זה לא מצלצל כל כך טוב. - אז לך תשתין על פח וזה יצלצל… חחחח. מצד אחד אבא אהב לזכור ולחיות את התרבות שבה גדל בילדותו, את מזרח אירופה היהודית, היידיש והקהילה בנוסח טוביה החולב. הוא נראה כמתגעגע לימים עברו והדבר בא לידי ביטוי בעיקר ביחס ובדיבור אודות האוכל, המסורת ומנהגי החגים. מצד שני, אבא היה פתוח לתרבויות המקומיות. כך למשל התחבר לשפה ולתרבות הערבית של המיעוטים בארץ, הוא טיפח קשרי ידידות עם הפועלים מדאליית אל כרמל ומפוריידיס, היה מבקר לבד או איתנו הילדים אצל משפחות הפועלים האלה בימי שמחות ואירועים. הוא גם הביא הביתה מנהג של ארוחת ערב בסגנון ערבי מדי פעם. ארוחת ערב ערבית כללה פיתות, חומוס, טחינה ופלאפל עם ירקות וביצה קשה, והשיח סביב השולחן היה במושגים בסיסיים בערבית שלימד אותנו הילדים, כמו חּוּבז – לחם, ּבֵידָה – ביצה וכמה משפטי יסוד, או לפחות מבטא ערבי של ּבִיתה או ּבִילּבֶל. היינו חובשים חיתול או מגבת בסגנון כאפייה ומרגישים ערבים מגניבים לשעה קלה. רק אמא הסגורה והמופנמת משהו, לא התחברה ללבאנט הזה והסתפקה בהכנת האוכל והגשתו.
65
Made with FlippingBook Annual report maker