שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

Ami megengedett a Jupiternek, az nem megengedett ‏ az ökörnek מה שמותר ליופיטר, ראש האלים, אינו מותר לשֹור. )Quod licet iovi, non licet bovi (לטינית - משפט שגור בפיו של אבא, נשמע יותר מצחיק בהונגרית, מתורגם מלטינית ומהוה משפט חשוב ביותר, המבהיר שיש דברים שמותר להורים לעשות, אבל אסור לילדים. בהמשך, המשפט הזה הגדיר גם את המצב של שווים ושווים יותר במשק. א-פרופו בהמות מהרפת, סיפר אבא אנקדוטה מפיו של השכן אודות בנו טוביה ששלט בהונגרית. הבחור ישב באוטובוס כאשר שתי נשים עלו וחיפשו מקום לשבת, הן אמרו אחת לשנייה בהונגרית ״נראה אם העגל הזה יקום ויפנה לנו מקום״. למה מי מבין הונגרית חוץ מהן? טוביה שּכן הבין את מה שאמרו, קם מהכיסא, פנה אליהן בהונגרית ואמר לגברות בנימוס, ״ּפרות נכבדות, בבקשה לשבת״. בדיחות אבא, הּוש חּומור אבא היה לרוב ליצן של צחוקים, הומור ובדיחות. כמעט כל אירוע וכל אמירה ששמע היו מעוררים אצלו זיכרון של בדיחה, אותה היה מספר לנו מיידית. חלק מהבדיחות היו גלותיות בנוסח הרשל׳ה וחכמי חלם, חלק בדיחות צבאיות, ללא גסויות וסקסיזם בוטים, כי מי בכלל ידע מה זה תקינות פוליטית. היו לו בדיחות שחוקות וחוזרות שנשמעו זקנות, כמו ״לך לחדר השני ותראה אם אני שם״, או לילד שנפל ״בוא הנה ואני ארים אותך״. ״איך תופסים עכבר? שמים לו מלח על הזנב. איך שמים לו מלח? תופסים אותו ושמים לו מלח״ וחוזר חלילה. ובדיחת סבא שחוקה שלא נס ליחה ומעצבנת נכדים עד היום, איך מבחינים בין אווז זכר לנקבה? מניחים בפניהם אוכל ושתייה. אם הוא שותֶה הוא זכר ואם היא אוכלת – נקבה. אבא נהג גם לחקות אנשים מהמשק או לצטט מהווי הפועלים

66