שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

השכירים שעבדו איתו בדיר ובבננות. לא תמיד החיקוי היה עשוי לשמח את בעליו המקוריים, היה בו ב-אבא לפעמים שילוב של ציניות ומעט רשעות, אבל רוב הציטוטים והחיקויים נותרו בחוג המשפחה ולא פגעו בדמויות עצמן. כשהיינו קטנים, אהבתי לספר את הבדיחות של אבא לחברים בכיתה ובקבוצה. בדרך כלל היו הבדיחות מובנות להם ומצחיקות, אך לפעמים הייתי נבוך לגלות שזה לא מצחיק, כי השפה המשותפת בבית, הקודים והשיח שהיו בחוג המשפחה אפשרו לנו ליהנות ולצחוק מאמירות שהיו לפעמים זרות ומוזרות עבור האחרים. באופן די צפוי לבר מצווה קיבלתי מחבריי כמה וכמה ספרי בדיחות. אחד הז׳אנרים הנפוצים של בדיחות אצל אבא, היה סיפורי שוטים כפריים תמימים אל מול משכילים חכמולוגים עירוניים. ה״ּפֹורֹוסטים״ (הכפריים) הנאיביים הוחלפו לעיתים באנשי ניר עציון, אשר בהם רצה לא אחת להתעלל ול ׂשים אותם ללעג, ברגעי התסכול והמרירות שלו. כך למשל: כפרי הגיע לעיר ונעמד מתפעם מול בניין רב קומות ורב חלונות. הכפרי החל לספור את החלונות כאשר פרחח עירוני שאל אותו מה מעשיו. השיב הכפרי: אני סופר חלונות בבניין, האם יש בכך איסור? אמר העירוני: בוודאי שאסור, עליך לשלם קנס של לירה על כל חלון שספרת בניגוד לחוק. לירות. 300 חלונות ושילם לפרחח 300 הכפרי הודה שספר בסוף היום הוא חזר לכפר מלא שמחה ובוז וסיפר לחבריו: כמה חלונות אבל 600 טיפשים הם העירונים, האמת היא שספרתי וחסכתי חצי מהקנס. 300 הודיתי רק ב שלושה דברים שחסרים ליהודי שומר מצוות: - חלה לנגב את הגֶפילטֶע בליל הסדר - קפה אחרי איכה בתשעה באב - סיגריה אחרי כל נדרֵי.

67