שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

״שֹׁמֵר פ ְּתָאִים אדֹונָי״ (תהילים קט״ז, ו) שוטה הכפר אמר בליבו – אני ּפֶתי אחד מהפתאים, אז אלוהים ישמור עליי בכל מצב וכדי לבדוק זאת עלה על הגג וקפץ ממנו. לאחר שהתעורר חבול ושבור, הגיע האיש למסקנה המתבקשת שהוא כנראה חכם גדול ואינו אחד מהפתאים. ״אדֹונָי יִלָחֵם לָכֶם וְאַתֶם תַחֲרִישּון״ (שמות י״ד י״ד) – אלוהים ייתן לכם לחם, ואתם תחרשו, מדבר בשבח העבודה. סתירה פנימית בפסוק ״שֹובֱר כָּל עַצְמֹותָיו אַחַת מֵהֵנָה לא נִשְבָּרָה״, הייתכן?! אהה – בדיקת ערנות ושמיעה טובה, בפסוק המקורי נאמר ״שֹׁמֵר כָּל עַצְמֹותָיו״ אבא לא חשש מבדיחות מפולפלות שלא כולם אוהבים לשמוע, כמו סידרת בדיחות השיאים הקשורות לפעילות המעיים הגדולה: - שיא המהירות, לעשות מקומה רביעית, לרוץ למטה ולהספיק לראות את הפתח נסגר. - שיא החוצפה, לעשות בחצר של מישהו ולבקש ממנו נייר. - שיא הרשעות, מהבדיחה הקודמת, להגיש לו נייר זכוכית (נייר ליטוש). כשאומרים לאבא אל תדאג, הוא מתחיל לדאוג, כי אלטֶע-דג, דג ישן בערבוב שפות, ״עס איז א פאַרשטינקען פיש״, זה דג מסריח.

חמשיר לפורים (על סמך הזיכרון) ּפירְם פירם פירם שפיל אלטע ווייבער פארץ אין שיל יינגע ווייבער קנישט לאד געגאנגען אהיים קרעפלאך שנאד

68