שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

ניר עציון, למטה בבית העלמין אזכרה בסמוך ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, חודש מאי אלפיים עשרים ומשהו, אנחנו עומדים מול שתי המצבות הפשוטות והישנות הנוטות עם השנים זו לעבר זו כאילו ביקשו להתאחד. כאן בכרם הזיתים והקברים של משק ניר עציון, טמונים אבא שלמה זלמן בן דוד אפרים דובדבן שהלך לעולמו ביום השואה כ״ז ניסן תשל״ה, ואמא שושנה בת יהודה הכהן דובדבן שנפטרה בכ׳ במרחשוון תשל״ו, ההורים שלנו של יהודה דובדבן, אילן דובדבן ואסתי אשל. ברבות השנים שלושתנו התחתנו, נולדו לנו ילדים, נכדים ונכדות להורינו והוקמו משפחות חדשות עם נינים ונינות. בינתיים גם איבדנו שניים מיקירינו, והחיים נמשכים. ממש ממול יש מטע בננות, חלקה ותיקה עמוסה אשכולות מכוסים בניילון כחול להגנה על הפרי, כך מסבירים לקטנים, כנהוג עוד מימי סבא רבא שלמה הבננצ׳יק, הפרטיזן איש הבננות. מההר הירוק למעלה בין גושי הבתים הלבנים של עין הוד ועין חוד, משקיפים עלינו הגגות האדומים של המשק, המשק ה״שּותפי״ ניר עציון שבו גדלנו וחיינו, ולכל אחד מאיתנו נשארו ממנו טיפה או כמה טיפות בלב. היום כבר איננו עולים אחרי האזכרה לקפה ועוגה או ארוחת ערב מפנקת אצל שרה ויעקב שיפמן ז״ל, סבא וסבתא של חלק מנכדי דובדבן. הזמן חולף, שנת היובל מתקרבת. אז אולי הגיע הזמן לחשבון ילדות של שני ההורים שלי, יחד עם שני חצאי חיים נפש, זמן לסיכום , שלי. אחת

בננות בניילון

הגגות האדומים של ניר עציון למעלה על ההר

8