שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן

ותו לא. פעם התארחנו בשבת בביתה של שרה בת דודתי, שהייתה נשואה ליוצא עדת מרוקו, ובארוחת הצהריים הוגש להפתעתנו סלט ירקות טרי ומרענן. כנראה שבהונגרית זה נשמע פחות טוב ובאירופה המזרחית מיעטו באכילת ירק טרי, אבל הקונספט המפתיע, מאוד מצא חן בעיני הוריי ומאז לא חסרה קערת סלט ירקות בשולחן השבת שלנו. וכמובן עוגות השמרים המדהימות של אמא. יש את השְטריצים, פסי הקקאו או הקוקוס או הקינמון, הנחתכים לפרוסות מלאות כל טוב. ויש את הצִ׳יגות, השבלולים ההם של קינמון או קקאו, שבקושי שורדות את ארוחת שישי בערב. כשהצִ׳יגות יוצאות מהתנור ביום שישי בצהרים, הריח מתפשט בבית ובסביבתו ומושך אותך באף להתנפל עליהן. ככל שניסו להסביר לנו שלא בריא לאכול עוגות חמות, כשהבצק עוד לא התייצב, ״זה יעשה לכם כאב בטן״, אבל הריח והטעם החם-טרי היו משכנעים יותר. בעת לימודיי בפנימייה בישיבת כפר הרא״ה, כשאבא היה נוסע בימי שישי לישיבת מגדלי בננות ב״מכון״ ליד חדרה, בדרך הוא בדרך נכנס אלי לרגע, פורק קרטון עם בננות בשלות, ובחבילה מהבילה משאיר לי צ׳יגות קינמון שאמא השכימה לאפות על הבוקר. גם חטיף ״מקל קוקוס״ ורוד שאהבתי נוסף לחבילה. חבריי לחדר בפנימיה מאד אהבו את אמא והעוגיות שלה. אבא ואמא אהבו לארח לארוחות שבת וחג, או סתם לקפה ועוגה שנה אצל בנות 50 וביד רחבה, ולכן הופתעתי לגלות באיחור של הדודה החמודות שלי את המושג ״קפה של שֹושה״, שפירושו חצי הכוס הריקה. אם מגישים לבת-דודה גאולה כוס קפה שאינה מלאה עד הסוף ״כמו גביע של קידוש״ היא רוטנת ״למה קפה של שושה?״, לאמור, מה אתם מתקמצנים, תוסיפו עוד קצת, לא ברור לי מאיפה זה בא. לאבא היתה בדיחה קבועה וחוזרת לאורחים שזה עתה הגיעו, שהייתה לו דודה שתמיד שאלה, ״תשתו משהו? או שכבר שתיתם בבית?״. ופתגם קבוע ״אורח מביא אורח, ובעל הבית בורח״, אבל אצל אבא שלי היה ״ובעל הבית זורח״, כי הוא ממש אהב לארח.

85