שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
ארוחה של עמלים בניר עציון ואיך אוכלים עובדי החקלאות והמוסך ״למטה״? לפני העידן המודרני, לפני שלכל ענף היה רכב פרטי שאיתו עלו לאכול צוהריים בבית, היו מתאספים כל עובדי הכרם, הבננות והפלחה במוסך, או בהמשך בחדר אוכל קטן שנבנה עבור מפעל ״ניר חן״ לחפצי נוי ויודאיקה, והיו אוכלים בצוותא, איש איש את ארוחת אשתו. האוכל היה מגיע בכלי מופלא בשם ״נושא אוכל״, או סיר המעלות בלשון האקדמיה. הכלי היה מורכב מארבעה סירי אלומיניום זה מעל זה, מהודקים בידית נשיאה ומכסה, כאשר בצדדים נועצים את הסכו״ם. בכל קומת סיר היו מניחים חלק מהארוחה, אם זה לחם וירקות, מנה עיקרית ותוספת, אבל הבעייתי מכל היה הסיר התחתון של המרק ומי לא אוכל מרק? כילד שלמד לארוז לאבא את האוכל ולהובילו לנקודת האיסוף במזכירות, הכרתי היטב את סיר המרק שאינו אטום, מתיז, ומשתף את סביבתו בריח, ולעיתים בנוזלי המרק עצמו. וכך ריצפת הג׳יפ שהוריד מדי יום את נושאי האוכל לצוהריים, היתה ספוגה בתערובת ריחות מרק, למרות שהרכב נשטף לעיתים קרובות יחסית. למטה בחדר האוכל היו החברים פותחים את ארוחותיהם, משווים מה קיבלו כל אחד מאשתו ולעיתים גם חולקים זה עם זה. היה ידוע לכולם, למי יש הרכב קבוע של ארוחה ולמי אשתו מגוונת את התפריט.
נושא אוכל
בזק 144 ספר טלפונים, לפני תקופת
ואם מדברים על המוסך ועובדיו, שהיו מתוגברים בימי החורף בעובדי השדה שחיפשו מחסה מהגשם, חוץ מעובדי הבננות והפרדס שעבדו גם בגשם, במוסך נוצרה גם אוירה אינטימית מהבילה של ארוחות
87
Made with FlippingBook Annual report maker