שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
בוקר, קפה וחברותא חמימה. מתוך סיפורי אבא זכור ומעניין שמעון רוזנברג המסגר, שהיה כל בוקר מקלף לעצמו את הביצה הקשה הקבועה, מסיים את ארוחת הבוקר ויוצא לצרכי חילוף חומרים אל הוואדי הסמוך, בצל עצי החרוב הגדולים. כתמיכה בסיום פעולת המעיים הנ״ל, היה שמעון נוטל עימו את ספר הטלפונים שפג תוקפו ותולש ממנו דפים מודפסים בכל בוקר. מדי פעם היה שמעון חוזר מצרכיו ומכריז ״היום הגעתי לחדרה״ משמע, התחלתי לקנח עם דפי אזור חיוג חדרה. ״ורק ירושלים, אפס שתיים״ למי שזוכר את התכנית הסאטירית ״ניקוי ראש״. עישון אבא היה מעשן כבד, הסיגריות היו מרגיעות אותו. הוא נהג לעשן כנסת שש ללא פילטר, לפחות שתי חפיסות ביום. פעם סיפר שאיחר את הרכבת בנסיעה מתל אביב לעתלית, ושמע את הכרוז בתחנה מדקלם פרסומת ״איחרת את הרכבת? לא נורא, אל תתייאש, עשן כנסת שש״, הסלוגן של אותה תקופה. ״לא התייאשתי, הוצאתי חפיסת כנסת שש מהכיס, עישנתי כהמלצת הכרוז, ונרגעתי״ סיפר בגאווה מסוימת.
ככל שהיה אבא מכור לסיגריות, שמירת שבת היתה עבורו ועבור משפחתנו ערך חשוב יותר. בכדי לאפשר לעצמו את הפעילות החסרה בפה ובאצבעות באין סיגריות, היה ממלא את כיס מכנסיו בבוטנים קלופים שאמא קלתה בתנור, ומכרסם אותם בדרך לבית הכנסת ובחזרה. עד מהרה היה נוצר מולו בבית הכנסת, לא כנסת שש, תור של ילדים עם כף יד מושטת לבקשת בוטנים, ואבא שאהב לשמח
88
Made with FlippingBook Annual report maker