שני חצאי חיים וילדות אחת - שלמה ושושנה דובדבן / יהודה דובדבן
מכאן ואילך הם גרו בראשון לציון, פעמיים במקסיקו, בירושלים, בבית יהושע ובשווייץ, וחתמו את נדודיהם בישוב עופרה. בשנים שבהן גרה משפחת הלפרין בישראל כשהוריי היו איתנו, היה הקשר איתם קרוב מאד. זכורים לי שבתות וחגים וגם ימי חופשה שלנו, שבהם בילינו אצל הדודים ״הרָחֶלים״ ביפו או בראשון לציון. אסתי זוכרת כיצד חזרה מביתם לבדה ברכבת מראשון לציון ואבא אסף אותה בתחנת הרכבת בעתלית. פעם כשהגענו לשבת בביתם בראשון והם גרו בקומת קרקע, שלשל אבא הקונדס את אסתי הקטנה למרפסת הדירה של הדודים כדי שתפתיע אותם ישר בסלון. כאשר הרָחלים היו במקסיקו ושרה ביתם התחתנה ונשארה בארץ, היו אבא ואמא מעין הורים חלופיים לזוג הצעיר, במיוחד כאשר נולדו למשפחת אפיק שני הילדים הראשונים ברק ונחשון. אבא ואמא הביעו את אהבתם לאחיינית הבכורה שרה, ולילדיה הקטנים אשר בהם ראה בא כאילו נכדים שלו ואמא בישלה את האוכל לסעודות הברית של שניהם.
כך זוכרים ברק ונחשון בניה הגדולים של שרה אפיק ״היינו ילדים וזה היה מזמן אבל אי אפשר לשכוח את החופשות אצל שלמה ושושה בניר עציון, מתגלגלים בדשא הנטוי במדרון, מחטטים ליהודה ואילן בארונות, ולובשים את המדים שלהם בגאווה. הטירטורים של הג׳יפ של דוד שלמה בדרך למטעי הבננות זכורים לנו, כמו המשחקים
ברק ונחשון ובננות
על הג׳ון דיר, קטפת הכותנה החדשה כשהוא מעלה אותנו למכונה הענקית כמו בלונה פרק. השיא היה כשנתן לנו לנהוג לבד ואנחנו על טרקטור קטן. נסענו לאט בהשגחתו עד שנתקענו בעמוד 5-7 בני היחיד שהיה בשטח. לא נשכח את אמא בוכה בטלפון בצרפת ולא רוצה לספר לנו מה קרה, כי מה שהכי זכור לנו מדוד שלמה זה שהוא אהב אותנו הקטנים, אהב באמת״. שרגא ורחל ומשפחתם היו דודים קרובים מאוד אבל גם רחוקים מאוד, לפחות מבחינה גאוגרפית, ובימים ההם המרחק היה באמת רחוק, לפי קצב המכתבים והדואר. בהשפעת המרחק מהם חקוק לרעה בזיכרוני
92
Made with FlippingBook Annual report maker