יוסי אלגמיס

ריצפת הזחל»ם במקום לקושרה מאחור. כשיפול – תרפד הרשת את גופתו המתה. זה אותו יוסי שכשכולם קפצו למים בגב של עין עקב, הוא היחידי שבדק קודם לכן את עומק המים. סגר מעגל. דומה שפורס הרשת ידע שרגעיו ספורים, שנוסע הוא בראש הכוח אל מותו. ואף על פי כן פקד על חייליו ובראש ובראשונה על עצמו, נוע נוע והוסיף את המילה ‹סוף›, תוך שהוא מעניק לה את מלוא משמעות סופיתה. הפינוק היחידי שיוסי מעניק לעצמו, היה הרשת הנפרשת על ריצפת הזחל»ם, כאילו גופו המת הנופל יחוש בהבדל. חזרנו מהקרבות ועם ישראל צהל ורקד בשובו «אל בורות המים», כמאמר שירה המפורסם והמתוקן של נעמי שמר «ירושלים של זהב». ורק אנחנו לא חדלנו לבכות על רעינו שנותרו בשדה הקרב. מסביב המה הניצחון באופוריה משיחית, והאבל נעלם ונאלם, נותר בין כתלי המשפחות שבניהם במותם, איפשרו את שמחת הניצחון. בים אלבומי הניצחון, טבעו חוברות הנופלים, שרובם לא ראו אור. הספר לזיכרו של אלגמיס, כי כך קראו ליוסי בצבא, שהרי יותר משהיה יוסי, בצבא היה אלגמיס, חמישים שנה אחרי, לא לאלה שהכירוהו נכתב. יוסי הוא חלק ממה שהם. הוא נכתב לדור שלא ידע את יוסף ויבקש להכירו. נדבך בשימור מה שהיתה מורשתו, זיכרון בתולדות האומה, נגיעה בדמותו של ההרוג הראשון במלחמת ששת הימים.» מרגול | מרגלית עמיבר-קניג שנה לאחר נפילתו של דודו 50 , כמעט 2016 יוסי מרשק, בנה של מתי, הופיע בשנת יוסי שעל שמו הוא נקרא, בבית גבריאל בעמק הירדן. בין הצופים בהצגה הייתה גם מרגלית, וכך כתבה לו: «שלום וערב טוב לך יוסי מרשק! האמת היא שמעולם לא נפגשנו אך למרות שאיננו מכירים האחד את השנייה יש בינינו קשר... שמי מרגלית קניג (עמיבר בעבר), חברה בקיבוץ דגניה ב› בעלת משפחה וסבתא לנכדים. יוסי היה ונשאר השם הקרוב והאהוב עלי ביותר. שם של חלל שנקטף במלחמת ששת הימים. כן, נכון, אני הייתי חברתו-אהובתו של יוסי אלגמיס ז»ל והוא היה אהובי וחברי. הוא תמיד חי בתוכי ובנשמתי, בזיכרונותי וגעגועי... אתה נושא את שמו, אתה בן אחותו וזה יוצר קשר סמוי בינינו. מבקשת לומר לך שלום, להביט בך לרגע ולקלוט האם יש בך סממנים המזכירים אותו... הערב אצפה . מאחלת 9 בכיסא 13 בהתרגשות בהצגה שלך מבטיחה להתמכר וליהנות. אשב בשורה לך הצגה נפלאה, מרגשת, כובשת, מצחיקה ומוצלחת. בהזדמנות זאת מאחלת מזל- טוב להולדת בתך. בברכה ובחיבוק חם»

116