יוסי אלגמיס
ומעובדים באופן מדויק ומושלם, צבועים בשחור וסמליהם מודבקים בקפידה, ניצבים בתנוחות המראה. אני חש שבמידת מה כאדריכל אני מגשים את השאיפה הזו גם עבורו». יוסי לוי זוכר אותו יושב בדרך כלל בשקט, שומר על ריחוק, כמו מכונס אל עצמו, למרות שהיה ברור שהוא המרכז. כולם נהו אחריו, מנסים לחלץ מפיו מילה או שתיים, והוא, שבוודאי ידע זאת, הסתגר בשתיקותיו - מורם מעם אבל חלק בלתי נפרד ממנו – אצילי, נוכח ומעורב. וזאת יש לדעת, אצל היהודים הטורקים שתקנות נחשבת כמעלה גדולה, בעוד שדברת מיותרת תנמיך את מעמדו של הדברן, גם אם אמר דברי טעם נבונים , נסים, יוסי וקלר אלגמיס בבית המשפחה בירושלים 1966
46
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online