יוסי אלגמיס
כשיוסי פגש את מרגול
למחרת חג הפסח נהגה הפלס»ר להחליף את הסיירת הדרוזית למספר שבועות באחזקת קו הגבול אל מול ירדן, מחצבה בצפון ועד גרופית בואכה אילת. זאת הייתה הזדמנות להתחברות בין לוחמי הסיירת לחיילים, ובעיקר לחיילות, בהיאחזות הנח»ל בגרופית. במקום המבודד, קרוב לקצה המדינה, התפתחו יחסי שכנות הדוקים בין שוכני הערבה. אנשי הסיירת הדרוזית, עובדי תחנת הממסר שבאזור, וגם לוחמי הפלס»ר, כשהגיעו למשימת אחזקת הקו, מצאו שם תמיד פנים מאירות וקפה חם עם הל שסיפקו הסיירים הגיעו לוחמי הפלס»ר למשימת האבטחה עם יוסי וקושי כמפקדים. 1965 הדרוזים. בשנת היאחזות הנח»ל גרופית הפכה למקום מועדף לחניית מנוחה במסלול הסיורים בערבה, רגע לפני שהסתובבו חזרה צפונה לחצבה. בגרופית פגש יוסי את אהבת חייו, מרגלית עמיבר (לימים קניג). ציקי (צביה) פרס (לימים הבלשנית פרופ› צביה ולדן פרס), הייתה חברתה לחדר של מרגלית-מרגול (לעיתים גם חרגול או חרגולה›לה) עמיבר בגרופית, והיא מתארת את הרגע בו נכנס יוסי לחייהן של חיילות ההיאחזות: ״זה היה בזמן שירותי בהיאחזות הנח»ל גרופית, בערבה. אז זה היה קרוב לקצה של המדינה. חיילת גיבורה לא הייתי, אבל אהבתי את המקום ושמחתי לפנק את החברים הרבים שזרמו לחדר, אותו חלקתי עם המ»כית שלנו מרגלית עמיבר (חרגול במלעיל), והחובשת היפה אֶתי, שבלעה ספרים. לא דומה קפה שמגישים מתוך בחירה לקפה שמגישים בפקודה. בקפה שהצענו לאורחים היה ממידת הכנסת האורחים שאפיינה את הדרום, ולעיתים קרובות עלה ממנו ניחוח של ההל, שהגיע מחברינו הדרוזים מהסיירת ומתחנת הממסר הסמוכה. האזור היה שקט יחסית ורגוע. השדות של הירדנים נראו דומים לשלנו, אולי פחות ירוקים, ותמיד חלמתי להיסחף בשיטפון עם המים הגועשים של הוואדי לצד השני, לראות איך חיים שם. אבל גם על גבול שקט צריך להשגיח, ומדי פעם הייתה מגיעה להיאחזות סיירת כדי לאייש את הקו. וההתרגשות הייתה רבה. התחנה הראשונה של האורחים היה חדרה של המ»כית העליזה, שכמעט תמיד הייתה באמצע שיר, והצטיינה בריקודים יותר מאשר בתרגילי סדר... ומה מציעים לאורחים? קפה שחור. בוץ. הרגע שאני זוכרת קרה בפעם הראשונה שיוסי אלגמיס הגיע אלינו עם סיירת שריון. אחרי דפיקה קלה נפתחה הדלת של החדר, ונשמעו צעדים בודדים. הייתי שקועה רובי ככולי בהכנת הקפה של אחר הצהריים, והרמתי את הראש רק כדי להציץ בבאים. הרמתי את הראש, הצצתי ונפגעתי. בהתחלה ראיתי נעליים מצוחצחות, מבריקות. ברק כזה לא הכרתי. בתוך הנעליים היו תחובים גרבי צמר, שמבלי להסתכל אפשר היה להריח את הניקיון והרעננות שלהם. המשכתי לטפס בסקרנות. החגורה ישבה מושלם, וחולצת החאקי שנדחקה למכנסיים ללא שום
61
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online