יוסי אלגמיס

כותב עמירם כהנר: «הידיעה על נפילתו של יוסי הגיעה אלי בתוך המלחמה הקשה. אולי מתוך הדחקה ומצוקה לא הייתי בהלוויה, מעולם לא עליתי על קברו, מעולם לא פגשתי את הוריו, אבל יוסי הוא עמוק בליבי ונמצא איתי תמיד לכל אשר אפנה. הוא היה חבר נפש שלי. אהבתי אותו אהבה עמוקה ומיוחדת.» תרומתה החשובה של הפלס»ר לניצחון במלחמה לא שינתה את תחושתם הקשה של קצינים וחיילים: יורם 16 הלוחמים. יוסי היה ראשון הנופלים, וסך הכול איבדה הפלס»ר אבולניק, יוסי אלגמיס, אליהו גושן, שאול גרואג, אבי דוד, מקס זוילי, שמואל חכם, יוסף אליהו, יעקוב יעקובי, יעקב ירקוני, בנצי ניסנבוים, מיכאל פולק, חיים פניכל, בנצי צור, , יומה הראשון של 1967 ביוני 5- שלומי קניגסבוך וחן רוזנברג, כולם נפלו ביום אחד, ב המלחמה. רבים אחרים מלוחמי הפלס»ר נשארו פצועים בגוף ובנפש. מלוחמי הפלס»ר נהרגו או נפצעו. ספק אם הייתה עוד יחידה שאיבדה 20%- למעלה מ מפקדים ולוחמים של הפלס»ר הוענקו 10- במלחמה שיעור כה גבוה של לוחמים. ל לפלוגה המעוטרת ביותר בתולדות צה»ל. 7 עיטורים – חלקם לאחר מותם, וכך הפכה פלס»ר ניתן לומר כי רק בשנים האחרונות, הרבה בזכותו של אלי ריקוביץ›, שהפך להיות ההיסטוריון של הפלס»ר והרוח המלכדת שלה, התחדדה המודעות לתרומתה הרבה של הפלס»ר לניצחון במלחמה שעלה בקורבנות כה רבים. מסדר הניצחון של השריון התקיים שבוע לאחר המלחמה, בג›בל ליבני, לקול שירתה של הזמרת יפה ירקוני שבאה לעודד את הלוחמים בשירה «הביתה». למרות מאמציה של יפה ירקוני, לוחמי הפלס»ר. בהו בה אפורים ודמומים. השפעת הקרבות הקשים שעברו בזמן כה קצר והעצב הכבד על החברים הרבים שאיבדו בשדות הקרב והם רק בני עשרים, לא הותירו מקום לצהלת הניצחון. רבים מהם לא התאוששו מכך לאורך זמן, ונמצאו – כפי שמעריך עמוס איילון – במצב פוסט-טראומטי שנים ארוכות, בניגוד גמור לכל האופוריה שבה הייתה שרויה החברה הישראלית לאחר הניצחון. דומה כי אין תאור עמוק , מכביד ומדמיע של לחימת הסיירת ביום הראשון של המלחמה, ואף 50 למלחמה שמתאים לחלוטין גם במלאת 30 מתאורו של עמוס איילון במלאות יותר למלחמה ושכותרתו ״שלושים לשבע - הסיירת״, וכך הוא כותב: ״הזמן שהתפצל בחמישי ביוני שישים ושבע ממשיך לזרום בנתיב אחד ולעמוד מלכת במסלול הסיירת. שלושים שנה. בנימין נתניהו עדיין תלמיד בית ספר, קהלני חייל המפונה מטנק בוער במבואות הג›יראדי. לפני עידן הטלוויזיה, האינתיפדה ו»שלום עכשיו». שלושים שנה. לפני שרבין נבחר להיות ראש ממשלה, לפני שגורודיש הופך לשמה של הצגה פופולרית, לפני ש»חשופים בצריח» מתפרסם כספר, לפני שאורי אור מתמנה להיות יושב ראש ועדת חוץ ובטחון. שלושים שנה. הזמן בנתיבו האחד ממשיך לזרום ואתה יכול לאמוד אותו בימי חג או אבל, בהסכמי שלום או במלחמות, באהבות או בשנאות, בתקוות או באכזבות, בעצרות חג או בטקסי התייחדות, בזיכרון או בשכחה.

99