מדריך לקבלת בוגרות ובוגרים צעירים שחוזרים מהשבי

מדריך לקבלת בוגרות ובוגרים צעירים שחוזרים מהשבי

9765418 האוניברסיטה העברית, הר הצופים, ירושלים מכון חרוב, 077-5150304 • פקס 077-5150300 ’ טל נכתב על ידי: , בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש לואיס וגבי וייספלד, פרופ' רחל דקל

ואניברסיטת בר אילן , נט"ל דר' תמר לביא

haruvinstitute www.haruv.org.il

youtube

המסמך נכתב על סמך המתווה לקבלת ילדים חטופים שכתבו פרופסור כרמית כץ וצוות מומחיות ממכון חרוב ובשיתוף עם משרד הרווחה. ההתאמה לבוגרים צעירים נעשתה בהתייעצות עם גב' הילה סופרמן הרניק, גב' אורית להב וגבי' אלונה אילת. . המתווה 30 עד 18 השלב ההתפתחותי של בוגרים צעירים מתייחס לגילים הנוכחי מתייחס רק לבוגרים צעירים שאינם הורים ושחוזרים ללא הוריהם. בין החטופים יש בוגרים צעירים שהם בני היישובים שנפגעו ובוגרים צעירים שהיו במסיבה ואינם מתגוררים באזור הנגב המערבי. לרבים מהם אבידות נוספות במלחמה. הבוגרים הצעירים החיילים שמשרתים בצבא והיו בחופשה בסוף השבוע מקבלים טיפול והתייחסות מהצבא וממשרד הביטחון. המסמך מתעדכן ומתרחב בהתאם ללמידה בשטח. נעשה ניסיון להעביר את הידע בתמציתיות. נדרשת העמקה, למידה ומתן הדרכה לעובדים.ות המעורבים.ות בנושא.

מוקדש לכל מי שחוזר, לאלו שאנו מתפללים שיחזרו ולאלו שלצערנו כבר לא יחזרו

נשות ואנשי מקצוע יקרים אתן נושאות על כתפיכן משימה מקצועית חשובה המתווספת למשימות הרבות שלכן בימים אלו ולאורך השנים. אנו מחזקות את ידיכן, ליבכן ואת משאביכן. חשוב לנו להעביר את המסר שאנו לצידכם ונסייע בכל שאפשר. דאגו לעצמכן ולמשפחותיכן כדי שתוכלו להמשיך ולעזור לאחרים. אנחנו כאן לחשיבה משותפת ולהתייעצות.

2

הקדמה

בוגרים צעירים: בגרות צעירה או בגרות בהתהוות היא שלב התפתחותי אוניברסלי המתייחס להתארכות הדרך לבגרות ומתאפיין בחקר הזהות וגילויה. תקופה זו מאפשרת לצעירים לרכוש השכלה גבוהה, לדחות את נישואיהם ואת בניית התא המשפחתי, להתנסות בזוגיות ובמערכות יחסים שונות ולחקור את עולם ). שלב זה קיים גם בקרב אוכלוסיית הצעירים Arnett, 2000( התעסוקה בישראל. הצעיר הישראלי לרוב ידחה את הגשמת המטלות ההתפתחותיות הנוגעות לבחירת קריירה יציבה ובניית תא משפחתי עד לאחר שירותו הצבאי .)2012 , (צינמון ואחרים גם הקשר עם ההורים מקבל גוונים חדשים בשלב זה. ההורים לרוב מתייחסים אל ילדיהם כבוגרים יותר, ובמקביל הבוגרים הצעירים רואים את הוריהם באור חיובי יותר המאפשר יחסים חדשים וטובים בין הצדדים, כבוגרים כמעט שווים. בעוד שהבוגרים הצעירים נוטים להסתדר עם הוריהם טוב יותר לאחר שהם עוזבים את הבית, קיימת מגמה שבוגרים צעירים שבים לגור עם הוריהם לאחר שגרו בגפם. לחיים תחת קורת גג אחת מורכבות גדולה יותר. נקודת המבט ההתפתחותית השבי קטע באכזריות את הציפייה האישית, המשפחתית והחברתית להשגת המשימות ההתפתחותיות שהן יציאה לעצמאות, מציאת תעסוקה, רכישת השכלה וטיפוח קשרים אינטימיים. כל בוגר צעיר נמצא במקום אחר ברצף ההתפתחותי וסביר להניח שיהיו לשבי השלכות על יעדיו ההתפתחותיים. חלק מהצעירים נושאים עימם זיכרונות מאירועים קשים הקשורים בשירות הצבאי. אשר לתושבי הדרום, זהו דור שנולד או התבגר בתוך מציאות של חיים תחת איום טילים שנמשך יותר משני עשורים. לבנות תוכנית שיקום המותאמת למקום האישי ומביאה המטרה המרכזית: בחשבון את האתגרים ההתפתחותיים בשלב זה, את ההישגים הקודמים, ואת מצב הצעיר/ה לאחר השבי. נקודות מבט תיאורטיות מנחות:

3

נקודת המבט של טראומה ואובדן באוקטובר. השבי עצמו מאופיין 7 כל השבויים חוו אירוע טראומטי ביום שבת בטראומה בין־אישית, מורכבת וקשה וייתכן שכלל חסך בצרכים בסיסיים ּובְגֵרּויִים, בידוד, עינויים פיזיים ונפשיים ופגיעות מיניות. טראומת השבי מותירה חותם עמוק בנפש האדם; השחרור ממנה יכול להמשך זמן רב לאחר השחרור בפועל מן השבי. טראומות אלה מתרחשות בהקשר של מציאות טראומטית משותפת וממושכת – טראומה קולקטיבית – אובדן אמון במוסדות המדינה ו"אובדנים" ממשיים ועמומים רבים, שגם החוזרים וגם משפחותיהם חשופים להם. חשוב להיות ערים למגוון האירועים הנוכחיים והקודמים ולהשלכות הטראומה בקרב הבוגרים הצעירים, משפחותיהם והקהילה על גורמי הסיוע שבה, כדי לסייע לכולם בתהליך הארוך והמורכב. להבין את החשיפה הייחודיות שחווה כל מי שחוזר ואת המטרה המרכזית: השלכותיה הנפשיות (המצוקה הפוסט־טראומטית והמצוקה הפוסט־טראומטית המורכבת) על התפקוד ועל יחסים בין־אישיים, וליצור פורמולציה טיפולית משתנה ומותאמת. הגישה האקולוגית: נקודת המבט המשפחתית בהסתכלות משפחתית מערכתית, לשבי יש השלכות על בני המשפחה והיחסים ביניהם: ההורים, האחאים, בני הזוג, הסבים. למשפחה היסטוריה ארוכה של יחסי תפקוד וכוחות. בכל משפחה ייתכנו טראומות ואובדנים שקדמו למלחמה, אירעו בה או לאחריה, כמו התמודדות עם השבי והציפייה לחזרה. יש קשרים הדדיים בין התמודדות כל אחד מחברי המשפחה, כולל הצעיר החוזר. לאתר גורמי סיכון וגורמי תמיכה במשפחה, לזהות את המטרה המרכזית: ההשפעות ההדדיות, להכין וליידע את המשפחה לקראת קבלתו של הצעיר ולהיות גורם תומך ומייעץ למשפחה בהתמודדות ובקשר עם הצעיר.

הגישה האקולוגית: קבוצת השווים והקהילה הצעירים שנחטפו מתגוררים באזורים שונים בארץ ומשתייכים לקהילות שונות קונקרטיות (קיבוצים) וחברתיות (מסיבה). חשוב להכיר את השייכות החברתית, לזהות מקורות תמיכה מקבוצת השווים ומגורמי תמיכה תעסוקתיים/לימודיים

4

ולהבין את הקשרים בין המערכות הללו. לעיתים יש מתחים ופערים מוקדמים בתפיסות ובהרגלים בין דמויות במשפחה לצעיר ולחבריו. לקהילה יש כוחות רבים, אך יחד עם זאת היא יכולה ליצור אפקט של "סיר לחץ". גם הצעיר החוזר מן השבי משפיע על הקהילה ויש לשקול לתמוך בה ולהכין אותה לקראת שובו. להכין את הקהילה להיות מקור תמיכה להחלמת הצעיר, המטרה המרכזית: לזהות את מעגלי השייכות והתמיכה לצד מעגלי הפגיעות והסיכון, להגביר את תחושת השייכות, ואת התמיכה הרגשית והאינסטרומנטלית המותאמת לצורכי הצעיר בתוך הקבוצה ובקהילה. יש ליידע את הקבוצה ולהכינה לקראת קבלתו של הצעיר ולהיות גורם תומך ומייעץ לקהילה בהתמודדות ובקשר עם הצעיר. נקודת המבט של תקווה, חוסן והחלמה תקווה מסייעת להחלמה. במקביל למצוקה, לקשיים ולאתגרים חשוב להתייחס לתהליכי ההתאוששות ואף הצמיחה שלאחר טראומה. לאנשים, משפחות וקהילות יש כוחות לסייע ולהתמודד. נוסף על כך קיים ידע רב על שיטות טיפול שהוכח שהן מסייעות. לשדר תקווה, להרחיב את טווח ההסתכלות העתידית, לשדר המטרה המרכזית: ציפייה להחלמה ולהבנות את תחושת המשמעות.

5

– טרם קליטת החוזרים שלב ההכנה

משך הזמן עד לשחרור אינו ידוע. צריך להכיר וללוות את משפחות הצעירים, ואת בני/בנות הזוג האינטימיים שלהם. 1 . – יש להתייחס לסוגיות מיפוי ידע על אודות משפחתו וקהילתו של החוזר הבאות: . א מיהן הדמויות המשמעותיות בחייו של הצעיר במשפחה ומחוצה לה (בן/בת זוג, חברים או מעסיקים משמעותיים)? כיצד ניתן ליצור איתן קשר ולצרף אותן לתהליך הקליטה בנקודות המתאימות? במידת האפשר רצוי שהעובדת הסוציאלית שמלווה את המשפחה לאורך תקופת השבי תמשיך בליווי ותסייע בקליטה. . ב מה היו מערכות היחסים במשפחה לפני המלחמה? חשוב לבדוק באופן ספציפי אם מדובר במשפחה שידוע כי היא מתמודדת עם אלימות, סכסוך גירושים בעצימות גבוהה, או כל משבר אחר. חשוב להבין את היחסים בין האחאים. חשוב לזהות, גם את הכוחות, הטקסים, והמסורות הייחודיים של המשפחה. . ג מהם המאפיינים הייחודיים למשפחה ולתרבות? יש להכיר את הרקע הייחודי ושפה נוספת, אם רלוונטי. . ד האם יש אובדנים נוספים? דרוש איתור אובדן של דמויות משמעותיות במלחמה או בתקופה שלאחר מכן (כחלק מנסיבות החיים). . ה האם יש חיית מחמד ואפשר להביאה בשלבים המוקדמים ביותר (אם ניתן, אפילו בבדיקות הרפואיות). . ו מחלות כרוניות, טיפול תרופתי? בהסתכלות האם יש רקע של האם ההמתנה משפיעה על המשפחה ועל הצעיר בהיעדר משפחתית הטיפול המתאים? 2 . אלו צריכים להיות החפצים המוכרים ערכה לצרכים הבסיסיים של הבוגר: והאהובים: מברשת שיניים ומשחת שיניים, מוצרים היגייניים לגברים ולנשים, ביגוד, הנעלה, מגבת, חפץ אחר מהבית, משקפיים וכד'. 3 . המרחב צריך להיות מרחב בטוח ומוגן לשלבי הקליטה והחזרה לקהילה: בטוח ומוגן ולאפשר פרטיות ושקט. בהקשר הנוכחי הקליטה הראשונית

6

מתבצעת בבתי חולים שהותאמו לכך והיא באחריותו של צה"ל. משך השהות בבית החולים אינו ידוע, אך חשוב שהמרחב אליו יחזור הצעיר יהיה בטוח, שקט ומוגן ויאפשר הן פרטיות והן אפשרות לחבירה ולמפגשים משפחתיים וחברתיים הדרגתיים (לצורך העניין, מלון מפונים אינו מתאים). 4 . חשוב לערוך שיח מכין עם המשפחה על חזרתו הכנת המשפחה לחזרה: של הצעיר, להעניק להם מידע על התגובות (ראו הרחבה בהמשך) ולהכין איתם את התוכנית לימים הראשונים. 5 . הקהילות שהצעירים חוזרים אליהן הן שונות. הכנת הקהילה לחזרה: קהילות וקבוצות אורגניות הן המצע לתמיכה ולסיוע בתהליכי ההחלמה והחזרה לשגרת חיים ולתפקוד תקין של הצעירים. ואולם גם בקרב החברים 7 בקהילות אלו יש מי שחווים דחק קשה, אם בשל החשיפה לאירועי באוקטובר, אם בשל המתח והדאגה לצעיר שנעדר ואם בשל ההצפה של הזיכרונות והכאבים שמעוררת חזרת החטופים. לכן חשוב לערוך התערבות בתוך הקהילות ולתת מידע פסיכולוגי על חווית השבי והשלכותיה וכמו כן על ההשלכות האפשריות של אירוע החזרה על חברי הקהילה. יש לחשוב ולהיערך לחזרת הצעירים ולקליטתם. ככל שהקהילה אורגנית ומגובשת ניתן להקים צוותים בקהילה שיכינו את תהליך הקליטה וימנו איש קשר בינם לבין הצוותים הממונים מטעם המדינה (משרד הביטחון והרווחה). הצוות הזה בקהילה, הכולל נציגי בריאות נפש (עובדת סוציאלית / פסיכולוגים שיקומיים) ועובד אחד בתפקיד מפתח שהוא אדם קרוב מאוד למשפחה, יהיה בקשר עם המשפחה ויסייע לה בתהליך. הקהילה יכולה לסייע במיפוי של מעגלי תמיכה ואיחוי, במיפוי של מעגלי פגיעות עבור כל חטוף (משפחות חטופים גרעיניות ומורחבות, משפחות חטופים שאינם חוזרים, מעגלי חברים כמו קבוצות מוקדמות, חברים מהצבא, מהקהילה, ממקומות תעסוקתיים), ובמיפוי משאבים קיימים ועוגנים (תחביבים, ספורט, מקום עבודה, חיות מחמד, מוסיקה). המעגלים יספקו מצע להבנת ההתערבויות הנדרשות, וכן בסיס לבניית הצוותים שצוינו. בקהילה יכולים להתפתח גם כעסים, צמצום ביכולות הקליטה ותחרות על משאבים. חשוב לשים לב גם להיבטים אלו ולצורך להתמודד . לאורך זמן

7

עקרונות לשיח מכין עם ההורים / בני זוג / אחר משמעותי מטרת השיחות היא להחזיר לאחרים המשמעותיים את תחושת המסוגלות ההורית שלהם, להשיב להם את תפקידם ההורי ואת התחושה שיש ביכולתם להעניק מענה לצורכי הצעיר. אפשר לערוך את ההדרכות באמצעות הצגת מקרים, שאלות והיוועצות. 1 . עבודת המסייע עם האחרים המשמעותיים היא מודלינג להתנהגות שעליהם לחקות מול החוזרים. נדרשת מודעות למצב הרגשי של ההורים ולתגובות שלהם לאורך המלחמה. חשובה נוכחות תומכת לצד ההכרה בחוויות ובאובדנים שלהם, הימנעות משיפוט וחזרה על אמירות מחזקות. 2 . נדרש איתור וסימון המשאבים והכוחות של ההורים או בן/בת הזוג ובכלל זה משאבים חיצוניים אשר יכולים לסייע להם בתמיכה בצעיר. 3 . רצוי להתייחס לשונות בהתמודדות ובתגובות שבין ההורים ו/או בן/בת הזוג ולהבין את ההשלכות של המפגש ו/או הפערים בין מגוון דרכי ההתמודדות. 4 . היו מודעים לציפיות ההורים לגבי החזרה של הצעיר. הבהירו את מורכבות המצב, את האי־ידיעה כיצד הצעיר יחזור, את מגוון התגובות שהוא יכול לחוות בתקופה שאחרי, כולל תנועה רגרסיבית או כעסים וניתוק, ואת הצורך להתאים את הציפיות ולתת לצעיר זמן להסתגל. 5 . שימו לב לתגובות אפשריות של ההורים ברמה האישית ובהורות: התנועה על צירי הדאגה וההגנה. 6 . שימו לב לתגובות אפשריות של הצעיר עם חזרתו, לתנודתיות הקיצונית הצפויה בתגובות אלו ולדגלים האדומים. 7 . הדרכה לגבי מיצוי זכויות: מפו את הקשרים הטיפוליים והסיוע שהם קיבלו וכן את איכות הקשר. כך תוכלו לוודא שהקשר ממשיך או אם נדרשת התערבות נוספת. 8 . שקפו שהתהליך ארוך וממושך וכולל החלטות רבות לאורך הדרך שחשוב לעשות אותם ביחד עם הצעיר (חזרת הצעיר לביתם, יציאה לחיים עצמאיים, חיבור עם חברים וכו').

8

עקרונות להכנת הקהילה לפני השחרור ברמה קהילתית עקרונות מעש"ה

1 . מחויבות וחיבור – אנחנו כאן איתכם. התייצבות לצד המשפחות, גם לצד אלה שהחזרה של החטופים יכולה לעורר אצלם מצוקה (משפחות שאהוביהם לא חוזרים או שחזרת החטופים מביאה איתם מידע קשה). 2 . עידוד לפעולה – פעולות של הקהילה בקליטה (דיאלוג עם הקהילה, מיפוי הצרכים של משפחות נוספות, טקסים מותאמים, סרטוני ברכות של חברים, לסייע בהתארגנות המשפחה). 3 . שליטה ובחירה – לאפשר לחטופים לנהל ולקבוע את תהליך השבתם. 4 . הבנייה – של סיפור האירוע והטמעתו בתוך הנרטיב האישי והקהילתי.

9

לאחר חזרה

עקרונות ההתערבות עם החוזרים ועם משפחותיהם: 1 . השבת/הגברת תחושת השליטה (יכולת הניבוי) ותחושת הביטחון (פיזי בשבי שלילת האוטונומיה והשליטה היא קיצונית. החזרת השליטה ורגשי): למי שחוזרים מן השבי צריכה להיות מושרשת בכל פעולה של הגורמים המתערבים. על פי עקרון זה אין להשאיר שום דבר (בתהליך הקליטה) בלתי צפוי עבור החטופים החוזרים. . א יש להסביר כל הזמן מה עומד לקרות: מה התכנון, איך יראה, מי יגיע. דייקו בפרטים עד כדי תיאור החדר שבו ישהו, מי יפגוש אותם, ומתי. . ב יש לאפשר בחירה מתוך אפשרויות של תזמון ופעילות (מתי ואת מי רוצים לראות, ואיך). חשוב להשיב בהדרגתיות את העצמאות והאחריות העצמית להחלטות הקשורות בתכנון כמו מקום מגורים וחזרה לקשר עם חברים. 2 . הדרגתיות: החוזרים עוזבים סביבה שהייתה מצומצמת מאוד בגירויים (חושך, אוויר, מידע, אנשים). העיקרון מחייב חזרה הדרגתית לגירויים חושיים ויש לשמור על תהליכי ממברנה מעברית. . א ראייה – מעבר מחושך לאור. אפשר להשתמש במשקפי שמש. . ב תזונה – הדרגתית במגוון ובכמות. לדעת על מזונות אהובים שגם מתאימים בריאותית. . ג מגע – התערבויות רפואיות וגופניות אחרות (כולל מקלחת) ייעשו באישור החוזר, בתנאים השומרים על כבוד, פרטיות ותחושת שליטה בסיטואציה. . ד מידע – על אירועי המלחמה, יינתן באופן מדורג. . ה תקשורת טלפונית/וירטואלית – יכולה להיות מציפה, אבל היא מאפשרת גם יצירת קשר ומחזירה לעצמאות. לכן חשובות חשיפה הדרגתית וקבלת החלטות משותפת עם הצעיר באשר לזמן ולמינון ההתחברות ולאילו ערוצים וקהילות.

10

. ו מפגש עם אנשים – צמצום מספר האנשים שהחטופים נחשפים אליהם בשלבי הקליטה ובימים הראשונים. בימים הראשונים רצוי למנן מפגשים. יש לבחון את הרצון של החטוף להגיע למקום המגורים/ לקהילה או להישאר במרחב הבטוח ולקבל מבקרים שם. יש להימנע מביקורי פוליטיקאים ויחצנים. יש לעזור לחוזר ולמשפחות לשים גבולות.

3 . עבודה על המתח שבין הפרטיקולרי, הייחודי והאישי לבין הרמה הקהילתית והלאומית:

באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיהם הם 7 חווית השבי, אירועי שבת חוויות לאומיות וקולקטיביות. אף שעשרות ישראלים ותושבים אזרחי מדינות אחרות חוזרים מן השבי, יש להיערך לכל אחד מן השבים באופן המותאם ייחודית לו על פי המאפיינים האישיים, המשפחתיים והקהילתיים, החוויה השונה שחווה, קצב ההסתגלות ומאפייני התגובה, ויש למצוא נתיבים להכרה ותיקוף אישיים ומשפחתיים.

11

תהליך ההתערבות

תהליך ההתערבות יוצג על פני עוגני זמן מרכזיים ועבור הדמויות הרלוונטיות, ההורים, בת/בן הזוג אם יש, והצעיר. חשוב שנשים לב – גם אתם, העובדים המפגש עם צעירים שחוו אירועים טראומטיים ומציפים עשוי הסוציאליים – . חשוב לעבוד בצוותים, אם אפשר לערער גם את הוויסות שלנו כאנשי המקצוע בזוגות, לגבות זה את זה, לצאת להתרעננות ולקבל הדרכה. עובד סוציאלי מהמחלקה לשירותים חברתיים ילווה ההתערבות בתקופת השבי: כל משפחה אם ההורים חיים ביחד; אם הם גרושים וגרים במקומות נפרדים – יקבלו שני עובדים. יש לבדוק נוכחות של בת/בן זוג ואם קיבלו עזרה. הצעיר יוכל להחליט בהמשך אם ירצה ליווי של עובד סוציאלי של הורים או של עובד סוציאלי לצעירים. באחריותם ובניהולם של הצבא שלב הקבלה הראשונית של הבוגרים הצעירים: וגורמי הבריאות ובהתאם להנחיות שלהם. בשלב זה תפקידה של העובדת הסוציאלית המתכללת ליצור את רצף המעבר מבית החולים לקהילה. בבית החולים נמצאים בקדמת הבמה בעיקר העובדות הסוציאליות של בתי החולים ואנשים מהצבא. תפקידה של העובדת הסוציאלית המתכללת, אם כבר יש היכרות עם המשפחה, הוא להמשיך את הקשר עם הגורמים השונים באופן מתואם וללוות את המשפחה בחזרה לקהילה. אם העובדת הסוציאלית של הצעירים מצטרפת, עליה להכיר את המשפחה ולהיות מתואמת עם העובדת הסוציאלית המתכללת. חשוב לזכור, המערך שקיים הוקם עד לחזרה. כעת יש לחשוב מהו המערך המתאים ביותר: מי מסיים את תפקידו? מי נכנס? ומי מתכלל את העבודה מול המשפחה? כמובן הכול בתיאום עם המשפחה. תפקיד העובדת הסוציאלית המתכללת הוא לנהל את הצוות, להיות בקשר עם המשפחה ולסייע לה ביצירת הקשרים ובקבלת ההחלטות מול הגורמים האחרים. יש לקבל החלטה לאן הצעיר חוזר – האם לבית ההורים, לפני החזרה לקהילה: ולו לתקופה קצרה? ומתי לבית העצמאי? המטרות הן ליווי ומתן ביטחון, החזרת שליטה והדרגתיות. שלב החזרה לקהילה: שלב זה מתייחס לשבועיים הראשונים בקהילה. הצעיר חוזר למשפחה, לבן/ בת זוג, לחברים ולעיתים לקהילה שלמה. הצעיר וצרכיו הם במרכז, תוך חזרה מתואמת עם המשפחה, החברים והקהילה.

12

עקרונות מנחים לשלב החזרה לקהילה

1 . – החוזר יוצא ממצב של חוסר החזרת השליטה ומתן בחירה באופן הדרגתי שליטה והיעדר אוטונומיה מוחלט למצב של הצפה חושית. מצד אחד יש לתת שליטה, מצד שני להיות ברורים ומכוונים בהתחלה ולשמור על הדרגתיות. יש לאפשר בחירה במידת האפשר לאורך כל התהליך, להקשיב לרצונות ולבקשות ולכבד אותן. בימים הראשונים מומלץ לאפשר בחירה מבין כמה אופציות בודדות וברורות. 2 . – כל הזמן, יש להעביר את המסר שהוא הגיע למקום בטוח מסר של ביטחון ומוגן. רצוי להזכיר לו את הדברים: "אתה במקום שמור", "אנחנו שומרים עליך", "אתה בטוח", "אתה במקום בטוח". 3 . – יש להקפיד שיהיו דמויות משמעותיות ופנים דמויות מוכרות ומשמעותיות מוכרות מהמשפחה ובן/בת זוג אינטימיים. יש להגביל את מספר האנשים שיקיפו את הצעיר בשעות הראשונות. חשוב להקפיד לאפשר בקשות ייחודיות ולבדוק אם יש מישהו שחשוב לו לראות, כמו חבר/דמות אחרת שהיא משמעותית אבל לא בהכרח במעגל המיידי שלו. 4 . – לבדוק אם יש העדפה לתקשורת ולחומרים בשפה שאינה עברית. שפת האם 5 . לאור כך: . א יש עדיפות לשהייה במרחב בטוח ומוכר (עד כמה שניתן). . ב יש עדיפות לשהייה עם אנשים משמעותיים ומוכרים. יש למנן ביקורים של אורחים וחברים (כולל אנשים מפורסמים ופוליטיקאים). לא להיכנע ללחצים בנושא. . ג יש לבנות שגרת ביניים שיעדיה צנועים ומציאותיים. . ד יש להקפיד על מנוחה, על ארוחות מאוזנות, על פעילות גופנית מתונה בחוץ ועל מפגש מצומצם עם חברים. יש לעקוב אחרי ההתנהגויות והיכולת לחזור לשינה, לאכילה ולתקשורת בין־אישית. . ה אשר לחיבור לאמצעי תקשורת, לטלפון סלולרי ולרשתות חברתיות – כדאי להתייעץ עם הצעיר, להסביר את המורכבות של הצפת מידע רב ומורכב (במשך השהות בשבי) בבת אחת והחשיבות של מינון החשיפה. כדאי להציע שימוש בטלפון קווי או נייד "פשוט", המאפשר קשר עם החברים והקרובים ללא חשיפה למדיות השונות.

13

הערכת החשיפה והתגובות הנפשיות בשלב הראשוני 1 . חשוב להתחיל להבין ולמפות את האירועים שהצעירים נחשפו אליהם בשבי ואם היו אירועים של עינויים ופגיעות מיניות. 2 . השונות ברמות הוויסות ובתגובות היא גדולה מאוד. התגובות כוללות ביטויים רגשיים, התנהגותיים, קוגניטיביים וגופניים. הביטויים יכולים לנוע בין נסיגה וניתוק לבין מחשבות וחלומות טורדניים ועוררות יתר. הם יכולים להשתנות במהירות. 3 . חשוב לזכור שהתגובה לטראומה איננה תהליך לינארי, אלא תהליך ספיראלי ודינאמי ארוך. לחלק מהתסמינים יש משמעות אדפטיבית המבטאת את תהליכי ההסתגלות ועיבוד הטראומה (תגובות גופניות מסוימות, רצון לספר את הסיפור שוב ושוב, פחד להישאר לבד, רצון לישון עם אור, או במרפסת). חשוב לאפשר את מגוון ההתנהגויות ואת הדינאמיות והשינויים שלהן, יחד עם הידע והציפייה להתמתנותן ולהגברת ההתנהגויות המחברות לתפקוד. 4 . חשוב לשים לב לתפיסות של אשמה, בושה והתנהגויות סיכון כמו שתיית אלכוהול, נהיגה מסוכנת, וניתוק יחסים. 5 . . יש חשיבות בהענקת ביטחון לאורך כל התהליך צריך להתמקד בעיקר – והדגשתו. יש לחשוב על אתם מוגנים ובטוחים מרכזית להעברת המסר – דמויות קבועות ויציבות ודברים נוספים שנותנים ביטחון (חיית מחמד, לבוש מסוים, תכשיט מסוים וכו'). 6 . תשומת הלב בהערכה הנפשית צריכה להיות ממוקדת בבאים: • גדולים בהתנהגות ביחס למה שמוכר וידוע על הצעירים לפני שינויים השבי. • פוגעות בתפקוד היומיומי, מונעות חזרה תגובות שאינן אדפטיביות לעבודה לאורך זמן, מחבלות בקשרים בין־אישיים ובקיום תפקידי השגרה. • של התגובות היא גבוהה ומוחצנת או שטוחה ומתכנסת העוצמה בהשוואה למצופה גם במקרים קיצוניים. • ההתקבעות במצוקה דורש תשומת לב. גם לנוכח הטראומה משך הקשה והתנודות בהסתגלות נצפה לראות שיפור עם הזמן.

14

• כאשר כל אלו או חלק מההיבטים מעוררים שאלות, מומלץ לפנות להתייעצות עם אנשי מקצוע מבריאות הנפש. 7 . יש לשמור על מודעות לגורמי סיכון אישיים ומשפחתיים (כמו סכסוכים משפחתיים או שימוש קודם בסמים).

שבועיים עד שלושה חודשים לאחר החזרה

1 . קיום הערכה גופנית ונפשית מקיפה ומתמשכת – צריך להעריך הערכה שיטתית של מצב נפשי, גורמי סיכון ומשאבים של הצעיר ומשפחתו ולתעד את השינויים לאורך זמן. ההערכה צריכה להתייחס גם לתפיסות ולמחשבות של הצעיר הן לגבי המלחמה, הן לגבי השבי והן לגבי אובדנים שקרו. כאמור, חשוב לאתר תפיסות שליליות של העצמי, האחרים והעולם ולחשוב על ההתערבות המתאימה על מנת למנוע קיבוע שלהן. 2 . יכולה להיות רגרסיה מסוימת בתפקודים האישיים והחברתיים ובקשר מול ההורים. גם אצל ההורים אולי יזוהו החרפה של הדאגה וההגנה על הצעיר, באופן שאינו תואם את ההתפתחות שלו אלא יתכן ומשקף את החשש וחוסר האונים של ההורים. חשוב להתייחס לכך, לסייע להורים לקבל את התנהגות הצעיר ולהיות גורם מסייע להורים. 3 . תכנון קדימה ייעשה באופן מדוד. בתחילת הדרך, התכנון יתמקד בכל שעה בפני עצמה. לאחר מכן ניתן לתכנן לאותו היום, ליום הבא, לשבוע, לחודש ולתקופה הבאים. המטרה היא בנייה מחודשת של רצפים. 4 . המטרות צריכות להיות קטנות מאוד ומשותפות עם החוזר. יש ללוות אותו ולחגוג כל הישג. 5 . המשך חיבור עם המשפחה, עם החברים ועם הקהילה ובניית משמעות – בהתאם לרצון הצעירים.

15

התחלה של עבודה על נושאים נוספים: 1 . כאמור הצעירים היו מנותקים וצריכים להיוודע התמודדות עם אובדנים: לאובדנים בעקבות המלחמה. מתן בשורה מרה דורש רגישות והיערכות. במרבית המקרים נמסרו הבשורות המרות למשפחה קודם לכן וחלקן יימסר בבית החולים. בהתאם למעגלי ההיכרות של הצעיר, ייתכן שייוודע לאובדנים נוספים בתקופה הראשונה, גם לאחר היציאה מבית החולים. לתהליך שני חלקים: הראשון הוא מתן הבשורה המרה והשני הוא תהליך הליווי לאחר מכן ועיבוד האובדנים הממושך יותר. 2 . אלו נושאים שעלולים לעלות במתן בשורה אשמת הניצול ופגיעה מוסרית: מרה וכמובן לאחר מכן לאורך תהליך ההסתגלות. כבר בשלב הראשוני חשוב להעביר מסרים כגון: "עשית מה שיכולת, מה שהיה ידוע לך ואפשרי בנקודת הזמן ההיא, עשית הכי טוב שאפשר". יש לחזק את המאמצים שהביאו להישרדותו. חשוב לזהות ביטוי וקבלה של רגשות אלו ולאשרם. 3 . להתייחס לדפוס ההתמודדות הדומיננטי הקודם התחלת הבניית הנרטיב: (גשר מאחד) ולהתאים לו את המפגשים והסגנון של העובד. חשוב להקשיב להצלחות של החוזרים, גם הקטנות שבהן, כמו לשמור על חייהם ולשרוד את האירועים, ולחזק התנהגויות שתרמו להישרדות, גם אם החוזר לא מודע לכך כרגע. 4 . לסייע מציאת האיזון בין ההתמודדות האישית לרצון הקולקטיבי: במתן המקום והאיזון בין התהליך האישי והמשפחתי לתהליך הציבורי והקולקטיבי; שימת גבולות ומתן עזרה בהתמודדות עם ציפיות משפחתיות וקהילתיות להתנהגויות ולקשרים מסוימים (למשל: חגיגת החזרה בכיכר העיר, ציפייה שיפגשו מישהו מהקהילה/חברים, שכרגע אינן מתאימות לחוזר).

16

שלושה חודשים עד חצי שנה ראשונה לאחר החזרה

מטרות: 1 . חזרה למשימות ההתפתחותיות על פי המצב: בניית תוכנית ראשונית כולל תעסוקה/השכלה. 2 . יצירת שגרה בריאה ומאפשרת – חזרה לשגרה הקודמת או בניית שגרה חדשה. 3 . חיבור הצעיר לתחביב קודם או מציאת פעילות נוספת. 4 . המשך חיבור לעוגני משפחה וקהילה – מפגשים עם חברים, ביקורים משפחתיים, חזרה ללימודים, לתעסוקה חלקית וכדומה. 5 . זיהוי המצב הנפשי והצעת מגוון מפגשים טיפוליים מותאמים לבחירתם של הצעיר ומשפחתו לאורך זמן. שיחה ושיתוף באירועים (לא בהכרח בפרטים אלא בחוויה של האירועים) הם משמעותיים ויכולים לסייע למנוע התקבעות של מצוקה. יחד עם זאת, הקצב והבחירות צריכים להיקבע עם הצעיר: • טיפול דיאדי עם דמות משמעותית – הורה, בן/בת זוג, אח/אחות, סבא/ סבתא, דוד/ה וכו'; • טיפול פרטני לחוזר; • טיפול והדרכה להורים – פרטניים או דיאדיים. 6 . דאגה למימוש זכויותיו של הצעיר מול המערכות השונות.

17

9765418 האוניברסיטה העברית, הר הצופים, ירושלים מכון חרוב, 077-5150304 • פקס 077-5150300 ’ טל

haruvinstitute www.haruv.org.il

youtube