מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 14

מפגיעה לרגיעה ׀ מפגש בשטח

קרה, בלי להסיק מסקנות לכאן או לכאן. אנחנו צריכים להיות " (עשייה). doing" " (כאן ועכשיו) ולא מייד ב being" רגע ב בואו נתבונן בדוגמה אחת שיכולה להתקדם לכל מיני כיוונים. כאשר ילד בטיפולנו מצייר ציור שנראה לנו כמכיל תכנים מיניים, עלינו להימנע מתגובות מוקצנות (מי עשה לך את מה שציירת?) . נדבר עם הילד באופן פתוח ומכיל. נפתח קודם כול ב"ספר לי, מה ציירת?" כשילד אומר לנו שאחיו מציק לו במיטה, נציע לו: "בוא, ספר לי מה קרה" או נשאל: "למה אתה מתכוון"? וננסה להשתמש במלל שלו כדי לנסות להבין טוב יותר את המצב. אם אכן עולה מהדברים תוכן מיני, אפשר לברר באופן כללי אם יש עוד מישהו שיודע על כך וכן מה זהותו של האח. חשוב לתעד את השיחה בצורה מדויקת. ייתכן גם שמדבריו לא יעלה תוכן מיני כלל. למשל, הוא יכול לספר שההצקה פירושה שאחיו הוציא את הסימנייה מהספר שלו בזמן שקרא במיטה. כמובן, גם במקרה כזה חשוב לתת מקום לחווייתו של הילד; גם אם לא מדובר בפגיעה מינית, יש מקום להכיר בצרכיו, במצוקה שהוא חווה ובבחירה שלו לשתף אותנו. גם לאחר שנדובב אותו, ייתכן שנמשיך להיות בתחום האפור. למשל, הוא עשוי לספר לנו שאחיו הגדול מדגדג אותו בבטן וזה לא נעים לו. בשלב הזה אם אתם נותרים בחוסר ודאות – זה בדיוק המקום להתייעץ איתנו, במרכז ההגנה. להיצמד למילותיו של הילד, לעולם התוכן והכי הכי חשוב: שלו ולסיפור שלו – ולא לזה שלנו. איננו רוצים שהילד יאמץ את ההנחות שלנו על מה קרה, אלא יביע בצורה החופשית ביותר את החוויה האישית שלו, מנקודת מבטו וללא פרשנות שלנו. אנחנו צריכים להיות עדינים וזהירים. אנחנו מבקשים לברר באופן ראשוני בלבד אם הוא חווה פגיעה ולא להבין לפרטי פרטים מהי בדיוק הפגיעה. זה צריך להיות הקו המנחה  . שלנו. היעדר התעלמות, רגישות, הנכחה, הכלה, וזהירות

את המכנסיים, זה כיף", או משפט בסגנון "אח שלי מציק לי במיטה / בשירותים / בחדר האמבטיה", וכן אמירות כגון "קיבלתי סוכריות / מתנות". הרמזים יכולים לבוא לידי ביטוי גם במעשים, למשל שינוי קיצוני בהתנהגות: בכי מרובה שנראה לא מותאם, שינוי בסף התסכול כגון עצבנות מרובה, התעסקות רבה בעניין של שירותים, נגיעות תכופות באיבר המין, אוננות בתדירות גבוהה שכוללת למשל התחככות ברהיטים, ילדים שמציירים גוף אדם עירום או ציורים שנדמים כאיברי מין, או שהם משחקים בדרכים שמכילות ביטויים או אקטים מיניים שאינם תואמים את גילם (חושפים את איבר המין שלהם בפני אחרים או מורידים מכנסיים לילד אחר). כל אלה יש בהם בדרך כלל כדי לעורר את חשדנו. שימו לב שעד כה התייחסנו בעיקר לילדים (נייחד פרק נפרד לבני נוער). אצל בני נוער תעורר את חשדנו, לדוגמה, התנהגות מינית מוחצנת או, לחלופין, דימוי עצמי נמוך. מה קריטי לזכור? נפגעים בוגרים מספרים כיצד הסביבה התעלמה מרמזים ואפשרה לפגיעה להימשך. הערנות שלכם לרמזים, המסירות שלכם לילדים יקרות מפז, והסממנים מעוררי החשד שהזכרנו היזהרו אכן צריכים להדליק נורה אדומה. אך עם זה – לצערנו, נתקלנו מהכללות או מהסקת מסקנות מיידית! במקרים של אנשי מקצוע שקבעו עובדות לפני שבדקו את הפרטים. שמנו לב גם לכך שלעיתים יש ילדים "מסומנים" אצל איש המקצוע, לדוגמה – ילדים שידוע מראש שיש להם רקע משפחתי מורכב, ויש נטייה להניח מראש שבמשפחה כזאת "הגיוני" שיהיו פגיעות מיניות. שמנו לב גם לכך שיש מילים שמעוררות אצלנו חשד אוטומטי, ומהר מאוד אנחנו עלולים להמשיך ולדבוק בחשד הזה – גם בלי שהצלחנו לבסס אותו. למשל, כשילד אומר "יש לי סוד", אנחנו כבר עשויים לחשוב – חשיבה אוטומטית – שמדובר בסוד הפגיעה המינית, או כשילד חווה מצוקה מייד נחשוב שמדובר במצוקה שנובעת מפגיעה מינית. לפעמים אנחנו רואים שאנשי מקצוע פועלים על סמך ניסיון אישי או תחושת בטן בעקבות משהו שקרה להם-עצמם. אנחנו צריכים לבדוק היטב את החשד, אבל אסור, אסור לנו להסיק מראש מסקנות! לא פעם מתקבלות במרכז ההגנה שיחות טלפון שמתחילות במילים "שלום, רציתי לקבוע תור למשפחה אליכם – לילד שנפגע מינית". בדיעבד אנחנו מגלות שמילים אלו נאמרו עוד בטרם נעשתה בדיקה מעמיקה של הנסיבות. היזהרו מלקבוע ולהניח מראש! ובכן, איך מתמודדים? עם זאת, כמובן, חשוב שלא להתעלם מרמזים ולא חשוב להתייחס אליהם ו"להכות בברזל בעודו להתמהמה. חם". בשלב הזה, בניגוד לנטייה הטבעית כל כך להיכנס לפניקה, אנחנו חייבים, לפחות כלפי חוץ, להירגע ולהפגין איפוק. אנחנו צריכים קודם כול לנסות להבין טוב יותר מה

I נקודת מפגש 65