מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 16

- 16 - גיליון

צוות המערכת – נעמי גוטמן, מכון חרוב יו"ר מערכת – יפה ציונית, מכון חרוב עורכת ראשית – פרופ' ענת זעירא, מכון חרוב והאוניברסיטה העברית ייעוץ מדעי – משרד המשפטים עו"ד אשרת שוהם – עמותת בת עמי ד"ר דבורה באומן – המחלקה לשירותים חברתיים, עירית מודיעין עילית גב' מיקי מילר – משרד הרווחה והשירותים החברתיים גב' שרית צרפתי

עיצוב, עריכה והפקה ורדה בן-יוסף עריכת לשון: אלי דייץ' סטודיו עיצוב גרפי ולייאאוט: יבגניה ז'אדן עימוד: דפוס מאור וולך בע"מ הדפסה: Getty Images Israel צילום על גבי העטיפה:

מכון חרוב 9765418 מכון חרוב, קמפוס הר הצופים, ירושלים כתובת המערכת: 077-5150304 פקס: ,077-5150300 טל': www.haruv.org.il אתר מכון חרוב: nomig@haruv.org.il לתגובות:

נקודת מפגש I 4

תוכן העניינים

דבר העורכות ד"ר ארנה שמר | הזמנה לשיתופיות מקיפ"ה זכותם של ילדים להשמיע את קולם ולהישמע על שיתוף, שותפות והשתתפות של ילדים ובני נוער בקבלת החלטות בעניינם עו"ד כרמית פולק סימונה שטיינמץ | הקשבה ושותפות כגורמים המקדמים ילדים ובני נוער ד"ר יואה שורק | ילדים להורים גרושים – שותפים או שקופים? עמיר קשי | ועדות לתכנון טיפול והערכה כמרחב של שותפויות לראות את הילד הבלתי נראה ניתוח אינטראקציות בין עובדים סוציאליים ללקוחותיהם בביקורי בית – מבט מחקרי על ד"ר שירלי בן-שלמה | הנעשה בעולם ילדים בשוליים אירית פיינגולד | מניעת הזנחה ופגיעה בקרב ילדים חסרי מעמד עם צרכים מיוחדים "ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך" מיקי מילר-איתי, | טיפול רב-תחומי במתבגרות במצבי סיכון וסכנה מהקהילה החרדית הילה דוידוביץ' ורחל פרנקל מגדל בבל ד"ר הדס יחיעם וד"ר איילת שלז | חסמים לדיווח ולעבודה רב-מקצועית אצל רופאים רננה תכלת | השירות הסוציאלי הבינלאומי – שיתופי פעולה חוצי יבשות למען ילדים ועדות מוגנות – שותפות בדרך רות פרנקנבורג | הובלת פרויקט ועדות מוגנות קהילתי בשיתוף הרשויות ומתנדבים בקהילה עקרונות לעבודה רב-מקצועית דנה מרמרי | על-פי הניסיון המצטבר במכון חרוב בסיס איתן על הצורך בשיתוף פעולה לבנייתו של מסד נתונים – תנאי לעתיד טוב יותר לילדים נפגעי פרופ' רמי בנבנישתי | התעללות והזנחה

6 8 14

18 24 28 32

34

38

44

48 52

56

60

ועדת מומחים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ד"ר עדנה שמעוני | לפיתוח מדדים העוסקים בילדים בישראל

63

מדורים

מפגש מחקרי

המקרה של מרכזי ילדים והורים השתתפות ילדים בטיפול ושביעות רצונם ממנו: ד"ר רונית שרון עיכוב גורלי הילה שוהמי-בוסביב | על סדנה לשופטי נוער ושופטי משפחה עם פרופ' ג'וי אוסופסקי ועו"ד עפרה בן מאיר

64

מפגש חרוב

66

I נקודת מפגש 5

דבר העורכות

יפה ציונית

נעמי גוטמן

היבט אחר של ההתפתחות בתחום שיתוף ילדים בקבלת החלטות , שמחקרה עסק באיכות ד"ר יואה שורק מובא במאמרה של חייהם של ילדים להורים גרושים בישראל מנקודת מבטם של הילדים עצמם. ממנו אנו למדים שילדים אלה מייחסים חשיבות רבה לעצם העובדה שיש מי שמקשיבים לדעתם בשימת לב, ואילו לשיתופם בהחלטה בעניינם הם מייחסים חשיבות פחותה. אמרה כי אם נצליח לפתח 1 השופטת בדימוס סביונה רוטלוי דיאלוג עם ילדים ברמות שונות, נצליח לטפח אוכלוסייה שתדע לכבד את דעת האחר ולהקשיב לו, ותדע שהחלטות אינן מושגות בכוח הזרוע או בשרירותיות אלא באמצעות שיח. מספרות על הילה שוהמי-בוסביב ועו"ד עפרה בן מאיר סדנה ייחודית לשופטי נוער ולשופטים לענייני משפחה בהנחיית פרופ' ג'וי אוסופסקי, מומחית לטראומה בגיל הרך. מטרתה הייתה להציג מודל לעבודה רב-מקצועית בין ערכאות משפטיות שונות או בינן ובין אנשי מקצוע מתחומים אחרים המתמחים בפן הקליני וההתפתחותי של ילדים. עוסק במאמרו בשיתוף של ילדים ומשפחות עם עמיר קשי אנשי טיפול ומקצוע ממגוון פרופסיות, בוועדות לתכנון טיפול והערכה. מדובר בתהליך שבו ילדים והורים יוכלו להשמיע את קולם ולהיות שותפים בקבלת החלטות בעניינם. עוד בעניין , שבו היא סוקרת את רונית שרון שיתוף ילדים – מאמרה של ממצאי עבודתה בנושא שיתוף ילדים במרכזי הורים וילדים. ממצאי המחקר מחזקים את הסברה שהעובדים הסוציאליים אשר הפנו את הילדים לטיפול פועלים על-פי תפיסה מסוימת של אופן התפקוד של משפחה נורמטיבית, נשארים זהירים ודרוכים כלפי מצבם של הילדים ממרכזי ילדים והורים, ולכן ייתכן שהם מצליחים פחות לראות את הישגי הילדים ומשפחותיהם בתום הטיפול. מאמרים אחרים בגיליון עוסקים בחסמים שעומדים לפני אנשי המקצוע באיתור ילדים נפגעי התעללות והזנחה, זיהוים וטיפול

של כתב העת נקודת 16 אנו שמחות להציג לפניכם את גיליון מפגש. הפעם הגיליון עוסק בשיתוף, שותפות והשתתפות, במובנם הרחב, בתחום של ילדים נפגעי התעללות והזנחה: שיתוף ילדים ושילובם בשיח המקצועי, שיתופי פעולה בין- מקצועיים, בין-ארגוניים, בין אנשי מקצוע להורים וילדים.. שפותח את הגיליון מכוּון זרקור ד"ר ארנה שמר במאמרה של אל פער גדול ובעייתי מאוד בין השיח על שותפות ובין מימושו, והיא מציעה מודל לשיתופיות מקיפ"ה (ראשי תיבות של מעשים, קשרים, ייעוד, פוליטיקה והקשרים). המודל מאפשר לעורר סוגיות מרכזיות שחיוני להתייחס אליהן בבואנו לפתח יחסים שיתופיים. בעקבות האמנה לזכויות הילד שמדינת ישראל אישררה , מתחולל מהפך של ממש בהתייחסות אל זכויות 1991 באוגוסט הילד. בכמה מן התחומים השינוי היה מהיר ובאחרים – איטי יותר, ולעיתים אף נעדר. כמה מאמרים בגיליון עוסקים, מזוויות שונות, בתחום של שיתוף שותפות והשתתפות של ילדים נפגעי התעללות והזנחה. מציג את הרקע לשינויים עו"ד כרמית פולק-כהן מאמרה של שחלו בתחום של שיתוף ילדים בכלל ושיתוף ילדים בסיכון ונפגעי התעללות בפרט, ומספר על פיתוח מודל בר-קיימא לשיתוף נוער בהליכי קבלת החלטות וקביעת מדיניות שמוביל צעד קדימה את מימוש זכותם של ילדים להישמע. עוסק בנציבות קבילות ילדים סימונה שטיינמץ מאמרה של בהשמה חוץ-ביתית. עד כה לא הייתה לילדים אלה כתובת אחת שבה יכלו להשמיע את קולם בכל הנוגע לקבלת החלטות בעניינם, או לבטא חוסר שביעות רצון מהמסגרת שהם שוהים בה. מאחר שמדובר בילדים שהם לרוב נעדרי טיפול והשגחה הורית למהלך זה חשיבות מכרעת. הטיפול בתלונותיהם של ילדים אלה לא רק עשוי לשפר את חייהם של הילדים אלא הוא עשוי אף ליצור שינוי מערכתי למענם ולטובת הטיפול בהם.

.)8.7.2009( דברי פתיחה שנשאה בכנס ברוקדייל על השתתפות ילדים https://bit.ly/2B6foUh סביונה רוטלוי – 1

נקודת מפגש I 6

בהם. ילדים אלו נמצאים למעשה "מתחת לרדאר", בגלל קושי של אנשי מקצוע לשתף פעולה עם הרשויות ואלה עם אלה: מסכם מחקר שמנתח ד"ר שירלי בן-שלמה מאמרה של אינטראקציות בין עובדים סוציאליים ללקוחותיהם בביקורי בית, ובו נמצא שעובדים סוציאליים מחמיצים לעיתים ילדים נפגעי התעללות בעת עבודתם ובמו ידיהם הופכים אותם מונות ד"ר הדס יחיעם וד"ר איילת שלז למעשה לשקופים. במאמרן את החסמים שעומדים היום לפני רופאים בדיווח פרופ' רמי על מקרי התעללות ואת הדרכים למנוע זאת. מתאר בטור דֵעה את החסמים בדרך לקבל מידע בנבנישתי וטיפול עבור ילדים שזקוקים לו, בין היתר – בהיעדר שיתוף פעולה בין הגופים הרלוונטיים עצמם, והוא פורס את חזונו מספרת על הוועדה החדשה שקמה ד"ר עדנה שמעוני בתחום. בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ונותנת מקום לתקווה שבעתיד הלא רחוק ייבנה בישראל מסד נתונים רחב על ילדים, ובהם גם ילדים נפגעי התעללות והזנחה. חמישה מאמרים מתארים, כל אחד מנקודת מבט אחרת, את שיתוף הפעולה בנושא מניעת תופעת ההתעללות וההזנחה והטיפול בה – עבודה שלעיתים קרובות נעשית בשיתוף בין משרדי ממשלה לארגונים ולמגזרים שונים: מתאר פרויקט רחב היקף, בין- רות פרנקנבורג מאמרה של מגזרי ובין-ארגוני, לקידום מוגנות בקרב קהילות. הוא מקיף יישובים שבהם מתגוררים עשרות אלפי ילדים בישראל. מאמרה מתאר את תהליך העבודה הרב-מקצועית אירית פיינוגלד של שנעשית למניעת פגיעה והזנחה, מהאיתור ועד להשמה של רננה ילדים חסרי מעמד עם צרכים מיוחדים. מאמרה של מציג לפנינו שיתופי פעולה חוצי יבשות של השירות תכלת הסוציאלי הבינלאומי במשרד העבודה הרווחה והשירותים מיקי מילר- החברתיים למען ילדים בסיכון. במאמרן של מתוארת עבודה טיפולית איתי, הילה דוידוביץ ורחל פרנקל ומניעתית שנעשית במכללת בת נדיב שבמודיעין עילית, שם מציעה דנה מרמרי מטופלות מתבגרות חרדיות במצבי סיכון. במאמרה עקרונות לשיתופי פעולה בין צוותים רב-מקצועיים המבוססים על הניסיון של מכון חרוב. נושא הגיליון – שיתוף, שותפות והשתתפות – הוא מהנדבכים החשובים ביותר של ההתמודדות עם תופעת ההתעללות בילדים. מהכתבות שלפנינו עולה שמדינת ישראל אמנם עשתה רבות בזירות רבות כדי ליצור שיתופי פעולה – עם משפחות, עם ארגונים פורמליים ולא פורמליים ואף בזירה הבינלאומית. עם זאת, יש עוד לאן לשאוף ולהתקדם, כדי שכל העוסקים במלאכה יפעלו יחדיו למען ילדים נפגעי התעללות והזנחה. קריאה מועילה!

I נקודת מפגש 7

Shutterstock

* הזמנה לשיתופיות מקיפ"ה *מקיפ"ה - מעשה, קשרים, ייעוד, פוליטיקה, הקשר

נקודת מפגש I 8

הזמנה לשיתופיות מקיפ"ה

1 ארנה שמר

שחיים בעוני) להשפיע על מי שנתפס לכאורה מעליהם ולשנות שותפות ). המושג 2003 , משהו במציאות חייהם (צ'רצ'מן וסדן ) נוגע למערכות יחסים שיש בהן הדדיות רבה partnership( יותר ואף שוויוניות, בייחוד בעקרון השוויון בקבלת החלטות. מושג זה אינו מתעלם מההיררכיה הטבועה במערכות היחסים, אך מַבְנֶה התארגנות חלופית הממתנת את ההיררכיות הקיימות )collaboration( שיתוף פעולה ). המושג 2006 , (שמר ושמיד מבטא לרוב מערכות יחסים המאופיינות ביכולת לחבור זה לזה באופן ממוקד ותכליתי לצורך פעולה משותפת (קוטנר וקבילי, ). למרות האתגר שבכתיבה על תהליכים שיתופיים 2014 "בנשימה אחת" כאשר הדיפרנציאציה עצומה, אנסה להציע כאן מודל לשיתופיות מקיפ"ה, השואף להכליל התארגנויות ותהליכים מסוגים שונים. פיתוח מסגרת מארגנת רב-ממדית לשיתופיות - בין מסע סוקרטי לתכנון לוגי מודל שיתופיות מקיפ"ה כולל התייחסות לחמישה ממדים: המעשה המתייחס להפעלת המסגרת השיתופית; הקשָרים המתבססים בו והמעצבים את החיבורים בין השותפים; הייעוד המבטא את תכלית ההתכנסות יחדיו; פוליטיקת היחסים הפנימיים והחיצוניים; וההֶקשר המורכב שבו צומחים היחסים השיתופיים. שלא כבמודלים המגדירים את הדרך ליחסים שיתופיים, אציע מסע חוקר המבוסס על שאלות מהותיות ולוגיות שיעודדו אותנו למחשבה אוטונומית בבואנו לתכנן כל אחד 2 יחסים שיתופיים, להשתתף בהם או לחקור אותם. מהממדים מתרכז בשאלות אחרות, אך יש ביניהם השפעה רבה. מוצע להשתמש במודל בשלב ההגייה והתכנון, כחלק מהערכת ביניים ואף בסיכום והערכה. בתחום העבודה עם משפחות שלהן ילדים במצבי מוגנות נמוכה, אשר טבועים בהן יחסי עוצמה מאתגרים לשיתופיות ונדרשות לא פעם תשובות מהירות ודרמטיות, שאלות אלה רלוונטיות במיוחד. במקרים שמדובר בהם על מערכות יחסים שיתופיות עם הורים ואף עם ילדים במצבי סיכון, מומלץ לשתפם בתכנון מתחילתו. המעשה - כיצד נפעל? בבואנו לתכנן תהליכים שיתופיים, עלינו לברר מהי הפרקטיקה המתאימה ביותר לבצע זאת. האסטרטגיות, הכלים והמיומנויות שנפעיל – לא רק שישפיעו על טיב השיתוף ותוצריו, אלא גם יבטאו את עוצמת כוונותינו ואמיתותן. מנעד הכלים השיתופיים רחב ביותר, ושונותו מעידה על עומק השיתוף ומרחב ההשתתפות, משך התהליך ומספר האנשים שיכולים להיכלל בו. בתכנון פרקטיקה של תהליך שיתופי נענה על שאלות כגון: מה עוצמת השיתופיות המצופה? מה משך הזמן העומד

תחום העבודה עם ילדים ומשפחותיהם רווי בטרמינולוגיה שיתופית – בכתיבה המחקרית, בכתיבה המקצועית, בשפת המדיניות ובשפת השטח. למרות הדומיננטיות של שיח זה, מתנהל במקביל אליו שיח ביקורתי הטוען כי הפער בין הכתוב והמוצהר למעשה הוא פער משמעותי ואף הרסני (לדוגמה: .)Calder, 1995; Ravensbergen, & VanderPlaat, 2009 בהמשך לביקורת הקוראת לצמצום פער זה, אבקש במאמר להציג מודל לשיתופיות מקיפ"ה (ראשי תיבות של מעשים, המציע לעורר סוגיות קשָרים, ייעוד, פוליטיקה והֶקשֵרים), מרכזיות שחיוני להתייחס אליהן בבואנו לפתח יחסים שלל הסוגיות שיוצגו אינן רלוונטיות באותה שהם שיתופיים. המידה לכל מערכות היחסים השיתופיות. עם זאת, רובן ככולן מהוות תשתית לכך, החל בשותפויות אינטימיות ומצומצמות, כגון במשפחות וביחסי מטפל-מטופל, דרך קבוצות וועדות, ועד זירות רחבות יותר של ארגונים וקהילות. בסיסי המודל הומשגו מתוך ספרות מחקרית ומקצועית ומתוך שיח בשדה רווחת הילד ובזירות אחרות בתחום הרווחה הפועלות למימוש שיתופיות. מערכת יחסים במאמר זה בחרתי להתייחס למונח הכוללני בשל ריבוי ההגדרות והעמימות המושגית השוררת שיתופית, בתחום. ארבעת המונחים השכיחים בעולם תוכן זה הם: שיתוף, השתתפות,שותפותושיתוף-פעולה.כמעטשאיןעורריןבספרות על כך ששני המושגים הראשונים מגדירים מערכות יחסים ) מבטא את יוזמת to participate( שיתוף היררכיות: המושג האנשים הממוקמים במעלה ההיררכיה (המדינית, הארגונית, הקהילתית, הרוחנית, החברתית וכיוצא בזה) לערב אחרים )participation( השתתפות בתהליך או בהחלטה; המושג מבטא את יוזמת האנשים המחזיקים בעמדות כוח וסמכות נמוכות יותר (מקבלי שירות, ילדים, קבוצות מיעוט, אנשים

ד"ר ארנה שמר היא חברת סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים ועובדת סוציאלית; חוקרת ומלמדת נושאים הקשורים 1 ליחסים שיתופיים, לעבודה קהילתית ולעבודה בהקשר רב-תרבותי. ההזמנה לשאילת השאלות ברוח הסוקרטית נובעת מכך שבבסיסו של הדיאלוג הסוקרטי מונחת נקודת מוצא של מודעות לאי הידיעה, ומוכנות לבדוק 2 מחדש הנחות יסוד. חשיבה זו יכולה להתוודע למורכבות, לפוליטיקה, לסתירות ולפרדוקסים, והיא מאפשרת בחינה מהותית של אמיתות מעמדה פילוסופית ומוסרית. מכאן חשיבה מחודשת על הנחות יסוד ששיתופיות היא עמדה מקצועית מוערכת ופרקטיקה נשאפת – ראויות לחשיבה ולחקירה פתוחה. ההזמנה לשאילת השאלות הלוגיות נובעת מכך שכדי לבצע הלכה למעשה יש להתארגן באופן תוצאתי, מעוגן בהקשר ומותאם לו.

I נקודת מפגש 9

ארנה שמר

מודל שיתופיות מקיפ"ה

מעשה כיצד נפעל?

קשרים אילו יחסים נפתח?

הֶקשר מה משפיע על כל אחד מהמשתתפים?

שיתופיות מקיפ"ה

ייעוד מה הערך?

פוליטיקה מה משמעות יחסי הכוחות?

נקודת מפגש I 10

הזמנה לשיתופיות מקיפ"ה

לרשותנו? האם השיתוף יהיה בכל שלבי התהליך או בחלקו? האם יש לנו הידע, ההכשרה והמיומנויות להוביל שיתופיות? האם המשתתפים מעוניינים בכך? מה המחירים והיתרונות של כל אחד מכלי השיתוף? מה המשאבים שיש בידינו לתכנון אסטרטגיית ההשתתפות וכלי ההשתתפות? בממד המעשי נכללת התייחסות לתכנון המסגרת הארגונית. כאן נידרש, ראשית כול, לחשוב מיהם השחקנים הארגוניים; נתלבט בשאלה אם למשל הורים לילדים שמוגדרים בסיכון יכולים להיות חלק מעיצוב תהליך ההתמודדות עם המצב המדאיג במשפחתם, או נפעיל שיקולים ארגוניים בבואנו לתכנן אילו ארגונים יסייעו באופן הטוב ביותר לקדם את מטרות השותפות סביב שלומו של ילד. ההתארגנות כוללת מענה מי ינהל את התהליך ואת המבנה הארגוני? לשאלות כגון: אילו תפקידים נוספים נדרשים והאם הם בהירים לכולם ומובחנים זה מזה? אילו משאבים וניסיון מתבקשים? כיצד מתקבלות ההחלטות ועל-ידי מי? בידי מי הסמכויות ובידי מי האחריות לביצוע? מהם המנגנוניםשהוכנו כדי להתמודד עם מתחים וקונפליקטים? האם ההתארגנות פתוחה לכניסת גורמים נוספים או שגבולותיה מוגדרים מראש? מעשה השיתופיות מתבטא בממדים נוספים שההחלטות בעניינם ישפיעו על התוצאות שנשיג. כך למשל תשובות למבחר עד כמה אנו פועלים השאלות הבאות יעצבו את הפרקטיקה: להנגשת התהליך לכלל בעלי העניין בו – מבחינה פיזית, לשונית, תרבותית, קוגניטיבית ועוד? אילו מנגנונים נתווה למשל, כיצד להכנה לתהליך השיתופי, לביצועו ולייצובו? נכין ילדים לקראת השתתפות בוועדות תכנון טיפול והערכה, כיצד נקיים ועדה שיתופית ומכילה וכיצד נוודא לאחריה את שלומם של בעלי העניין ואת יכולתם לתחזק את השיתופיות מהי הטרמינולוגיה שנשתמש בה, ?)Van Beek, 2005( – למשל: והאם יש הלימה בינה ובין קיומה הלכה למעשה לקוחות, שותפים או אנשים, או האם נדבר על בעיות או על – האם וכיצד ננטר ונעריך את טיב השיתופיות דאגות? שותפות בין-ארגונית בקהילה הצליחה להעלות את רמת המוגנות של הילדים ובני הנוער החיים בקהילה? קשָרים - אילו יחסים נפתֵח? יחסים שיתופיים מושתתים על עוצמות שונות ומשתנות של קשר בין השותפים. גם בשותפויות שיכולות להתנהל על-פי חוזה, הרגל או הכרח, לרוב נראה כי ממד היחסים הבין- אישיים דומיננטי. ממד הקשר טומן בחובו היבטים רגשיים המשפיעים על היכולת לתחזק את השיתופיות ולהכיל את התנודתיות בה. רגשות של התלהבות, חיבה בין-אישית, הוקרה, תקווה, סקרנות, הזדהות ואמונה במטרה – כל אלה ייצרו שיתופית שונה מזו שיש בה רגשות של תסכול, אכזבה, חשש, סלידה, אדישות ואווירה של חוסר אמון. עבודה בהקשר של ילדים ושל הורוּת מעוררת רגשות עזים ומכילה אתגרים

בגין חוסר השוויון ביחסי הכוחות המוּבְנים, בפרט בעבודה עם הילדים. כאן נדרשת מודעות, רגישות ושימוש בפרקטיקות Van( מותאמות שמבנות יחסי כוחות משמעותיים יותר לילדים ). ממד הקשר Bijleveld, Dedding, &Bunders-Aelen, 2015 כולל דרכים לתחזק אותו, מתוך התייחסות לאינטנסיביות של הקשרים, לחוזקם ולמספר האנשים המשתתפים בהם. תחזוק הקשר יכול להיעשות בדרכים גלויות ופורמליות המתקשרות למעשה השותפות וגם בדרכים פחות ישירות. כדי לקדם מערכות יחסים אוהדות, שיש בהן מרכיב פועם ומשפיע של הדדיות ושל הגנה זה על שלומו של זה, כדאי כיצד נבנה אמון בין השותפים? שנענה על שאלות כגון: מה מידת ההיכרות הקודמת בין השותפים ומה מאפיין את מערכות היחסים המוקדמות ביניהם? איזה קשר יכול להתפתח בין נותן שירות למקבל שירות ומה גבולותיו? ואילו יחסים יכולים להירקם בין סוגים שונים של ארגונים? מה השפעתה של סביבה היררכית או עוינת על הקשרים שיתהוו? כיצד נאפשר מרחב לחיזוק הקשר? כיצד ממדים כגון הֶקשר ופרקטיקה משפיעים על הקְשָרים? מה יחסום הדדיות ומה יקדם אותה, והאם זה עלול לאיים על מי מהצדדים? כיצד נייצר במבנה השיתופי מרחבים של התקרבות? האם הקשרים שיתפתחו בתוך הקשר משתף ישפיעו על מה שקורה מחוצה לו, והאם זה מיטיב עם המשתתפים? ייעוד - מה הערך? הגדרת מהות השיתופיות היא תהליך חיוני שיבטא את ערכה הסובייקטיבי עבור כל אחד מהשותפים. קיימות התקשרויות שיתופיות שליבת ערכן טמונה בתהליך, ולכן ברור שייעוד השותפות יגלה היבטים כהגשמת ערכים של שוויון, הדדיות, ביטוי עצמי, כבוד, דמוקרטיזציה ארגונית והעצמה אישית. כאשר הערך טמון בתפוקות, יתגלה ייעוד בהוצאת הילדים ממצב מסכן, בהטבת יחסים במשפחה, בשיפור מצב כלכלי, בהגדרה עצמית, בייעול ארגוני, בהגדלת אפשרויות של פתרונות ועוד. מדוע השקעה ביחסים שיתופיים מעמתת אותנו עם השאלה אנו מעוניינים בסוג זה של יחסים – האם השיתופיות היא חובה מוסרית, התנהגות ידידותית, עמדה מקצועית, כאן חלופה אפקטיבית, אילוץ חוקי או נוהל ארגוני? עומדת למבחן מהותה של השיתופיות, ולכן יישאלו שאלות מהם האינטרסים המובחנים שבבסיסה, הערכים החוקרות האישיים והארגוניים המכוננים אותה, הגבולות המוסריים של המשתתפים בה, ומהן התיאוריות המקצועיות Malone, & Hartung,( והאידיאולוגיה שבתשתיתה )? נראה כי עמדה ערכית שאינה מוצקה תגדיל את הפער 2010 שהוזכר לעיל בין הדיבור למעשה.

I נקודת מפגש 11

ארנה שמר

בתחומים רבים היום, ובפרט בתחום רווחת הילד, הולך ומתרחב שיח הזכויות המדגיש את ההשתתפות כזכות אלמנטרית, השתתפות הורים בכלל והשתתפות ילדים בפרט (קושר ובן ). זכות זו תקפה גם עבור ילדים בגילים רכים. 2009 , אריה התמודדות עם מימוש השיתופיות כזכות אינה מעמידה זאת כיצד לממש זכות כבחירה, ולכן תתמקד בשאלות ביצועיות ). עם זאת, נראה כי נחוצה גם Blitzer Golombek, 2006( זו האפשרות לליבון אישי המבהיר את ערכה הסובייקטיבי של השיתופיות עבור המשתתפים, כדי לאפשר אותה על בסיס רצוני ומשמעותי וכדי להתייחס למחירים, לדאגות ולקונפליקטים מה ערכם המתלווים לכך. התבוננות כזאת תענה על השאלה – של היחסים השיתופיים עבורי? פוליטיקה - מה משמעות יחסי הכוחות? כל מערכת יחסים מושתתת על יחסי כוחות המרצדים בתוכה, מכיוון שהדרך אל המטרה רוויה בהפעלת העוצמות שיש לכל שותף. לפיכך התמודדות עם יחסים שתפניים משמעותה לרוב גם התמודדות עם יחסי הכוחות, ואלה כידוע מתנהלים ברבדים ). בתחומי הרווחה Lukes, 1974( גלויים, סמויים וחבויים אנשים ומשפחות קשורים בהתארגנויות המוצהרות כשיתופיות, בעוד נקודת הפתיחה להשגת האינטרסים שלהם נמוכה יותר, בשל כפיפותם לחוק, לתפקיד, לזהות או לגיל. ואולם היכולת שלא להתפתות לעוצמה הנתונה בידי המחזיקים בה בכל מצב ולהפעילה מתוך שיקול דעת אינה ברורה מאֵליה. כך כאשר מדובר בעוצמה של עובד סוציאלי לחוק הנוער הפועל מתוקף חוק, בעוצמה של שופט לענייני משפחה המחזיק בעמדה מוסרית ובעוצמה מעמדית, בהורה השולט בחיי ילדיו או בעובד סוציאלי הפועל מתוקף מקצועי ולעיתים גם תרבותי. בתכנון תהליכים שיתופיים, ובעיקר בתוך התנהלות היחסים, חשוב להתייחס למורכבות ההיבטים הללו של העוצמה ולבחון את משמעותם באופן ביקורתי וישיר. נוכל לשאול את עצמנו מה נקודת הפתיחה של כל אחד ואת שותפינו שאלות כגון: בעת היכנסו לשותפות? איזה חוזה וכללי התנהגות נסכם בינינו כדי למתן את יחסי העוצמה? ומה הבקרה שנפעיל על כך? מה הביטויים של יחסי העוצמה? מה הערכים המוסריים והאתיים של ההתנהלות שלנו ושל שותפינו? מה לגיטימי כדי לממש אינטרסים ומה לא? מתי יחסי למשל, בעת הפעלת העוצמה משרתים את השגת המטרה? חוק במקרה של ילד חסר מוגנות או שותפות בין-ארגונית עם ארגון רב השפעה על קובעי מדיניות. הֶקשר - מה משפיע על כל אחד מהשותפים? כל התנהלות שיתופית צומחת בתוך שילוב בין הֶקשרים – של תקופה, תרבות אתנית, גיל, מגדר, פוליטיקה, חוקים, היסטוריה, מעמד חברתי-כלכלי, עבר אישי של ניסיונות בהתמודדות עם הנושא, נסיבות משפחתיות, תרבות ארגונית ועוד. הֶקשרים אלה משפיעים על האנשים שיוצרים את המבנה

השיתופי – בדרכים ברורות או עמומות, באופן רדוד או משמעותי – אך הם קיימים, ולרוב בעוצמה רבה שלעיתים אף אינה מודעת. הֶקשרים אלה משפיעים על בסיסי ההתארגנות השיתופית – על מטרותיה, על צביונה, על מערכות היחסים שיתפתחו בה וגם על שפה, תקשורת, כללי התנהגות ותדמיתם יחדיו כלפי חוץ. ), המפתחת גישה של עבודה מודעת 2016( רואר-סטריאר הקשר, מדגישה כי על השיח המתפתח בין השותפים להיות אנושי כך שיאפשר להם להסביר את עולמם ולהציג את זהותם באופן אותנטי ופתוח. כך יתגלה שהקשרים יכולים לגרום למשל לדיכוי, לגזענות ולאפליה, אך הם יכולים להביא עימם גם הזדמנויות וכוחות. כך למשל בהקשר של עבודה עם משפחות נמצא מבנים קהילתיים (רוחניים, מקצועיים) התומכים בהן, נראה נורמות מוסריות או חוקים של המדינה המגיבים על פגיעה בילדים, נבין כי יש נורמות מגדריות תרבותיות המגדירות התנהגות מותרת ואסורה או נאתר הקשר היסטורי של התמודדות מוצלחת עם דאגות שהתעוררו (נדן .)2015 , וקורבין בפיתוח מערכות שיתופיות מודעות הקשר נשאל שאלות מה המובן מאליו של כל אחד מהשותפים המתווה כגון: את תפיסת עולמו בעניין שיתופיות? ומה המובן מאליו למשל, והפרדיגמות התרבותיות בהבנת הנושא המשותף? כיצד מובָנים נושאים כמשפחה, סיכון, מגדר, הורות וקהילה. האם מוסרי לערער על אקסיומות תרבותיות המשפיעות על היכולת לחבור לשיתופיות? מהן המערכות המשפיעות עלינו בבואנו לפעול יחד, ומהי השפעתן? כיצד נפעל בתוך ההקשרים הנתונים של השותפים שעלולים להיות למשל – תפיסות תרבותיות שונות של הענשת ילדים סותרים, מה יכולה להיות תרומתם של או שוני ביחס לבנים ולבנות? למשל, מה ההקשרים השונים להתמודדות עם הבעיה? תהיה תרומת המערכת המשפחתית והקהילתית למציאת פתרון לילד הזקוק למוגנות? במאמר זה הוצגו בקצרה חמישה ממדים מרכזיים בתכנון יחסים שיתופיים, ואליהם צורפו שאלות מהותיות וארגוניות. מודל שיתופיות מקיפ"ה נסמך על ההכרה בכוחן המיטיב של מערכות שיתופיות ובתוך כך גם על המודעות לכך שאלו הן מערכות חיות ואותנטיות ולכן הן תהיינה תמיד דינמיות, ויתבטאו בהן נסיגות, התפתחויות, זיקות משתנות ופעולות ישירות ועקיפות, גלויות ונסתרות. היכולת להתמודד עם דינמיקה מתמשכת זו, מתוך הכרה במרחבי השליטה וחוסר השליטה שלנו כשותפים, תאפשר לכולנו לסייע לשמר את היחסים כשיתופיים. ועם זאת, האם יחסים שיתופים הם המתאימים חשוב גם שנשאל – ביותר למצב?

וברוח שיתופית – המודל המוצע הוא מסגרת מארגנת לתכנון,

נקודת מפגש I 12

הזמנה לשיתופיות מקיפ"ה

ביצוע ובקרה, אך הוא אינו שלם. אתם, הקוראים בו, מוזמנים להוסיף מניסיונכם ממדים, סוגיות ושאלות שיאפשרו להיטיב עם מערכות יחסים שיתופיות ולשפרן.

מקורות

). הזנחה והתעללות בילדים: ההקשר התרבותי 2015( ' נדן, י' וקורבין, ג .7-6 ,9 נקודת מפגש, והשכונתי. השתתפות. הדרך שלך להשפיע. .)2003( ) צ'רצ'מן, א' וסדן, א' (עורכות תל אביב: קו אדום, הוצאת הקיבוץ המאוחד. סקירה בין-לאומית – תהליכי שיח ושיתוף .)2014( ' קוטנר, ר' וקבילי, ע שיתופים. פעולה בין-מגזרי. ). השתתפות ילדים בעיצוב מדיניות חברתית 2009( ' קושר, ח' ובן אריה, א .134-107 ,81 ביטחון סוציאלי, – תפקידה של העבודה הסוציאלית. ). הכשרה אקדמית לעבודה סוציאלית מותאמת- 2016( ' רואר-סטריאר, ד .461-439 ,)4-3( לו חברה ורווחה, הקשר עם משפחות: תובנות ואתגרים. ). לקראת הגדרה מחודשת של שותפות קהילתית: 2006( ' ‏שמר, א' ושמיד, ה .354-327 ,)3( כ"ז חברה ורווחה, גישה תלת-ממדית. Blitzer Golombek, S. (2006). Children as citizens. Journal of Community Practice, 14(1-2), 11-30. Calder, M. C. (1995). Child protection: Balancing paternalism and partnership. British Journal of Social Work, 25(6), 749-766. Lukes, S. (1974). Power: A radical view. London: Macmillan. Malone, K., & Hartung, C. (2010). Challenges of participatory practice with children. In B. Perry-Smith, & N. Thomas (Eds.), A handbook of children and young people participation (pp. 24-38). London: Routledge. Ravensbergen, F., & VanderPlaat, M. (2009). Barriers to citizen participation: The missing voices of people living with low income. Community Development Journal, 45(4), 389–403. Van Beek, F. (2005). This is about my future, right? Research into the opinion of children and adolescents regarding Eigen- kracht conferences (subreport 3). Nederland: OKS/WESP in cooperation with Eigen Kracht Centrale, 17-37; 39-61. Van Bijleveld, G. G., Dedding, C. W. M., & Bunders-Aelen, J. F. G. (2015). Children’s and young people’s participation within child welfare and child protection services: A state-of-the-art review. Child and Family Social Work, 20(2), 129–138.

I נקודת מפגש 13

זכותם של ילדים להשמיע את קולם ולהישמע על שיתוף, שותפות והשתתפות של ילדים ובני נוער בקבלת החלטות בעניינם

Shutterstock

ואילו בישראל הם 2 ילדים הם כחמישית מכלל אזרחי העולם, לכשיהפכו לבגירים, דעותיהם 3 מהווים כשליש מהאוכלוסייה. ופעולותיהם יקבעו את העתיד הקולקטיבי של החברה כולה. אם כן מדוע שעמדותיהם ותפיסותיהם לא ישפיעו על חייהם כבר בתקופת ילדותם? השתתפות ילדים בקבלת החלטות המשפיעות על חייהם עוגנה בעקרונות-העל של האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד ,1989 לאמנה, אשר התקבלה באו"ם בשנת 4 .) "האמנה" (להלן: תוקף משפטי מחייב, והמדינות החתומות עליה מחויבות לדווח לאו"ם על התקדמותן ביישום עקרונותיה. אחד החידושים העיקריים בה הוא המעבר מתפיסה של הגנה לתפיסה של זכויות; האמנה רואה בילד סובייקט אוטונומי הכשר לזכויות .)2006 , וחובות (בן אריה וקמחי לאמנה קובע: 12 סעיף . המדינות החברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה 1 משלו את הזכות להביע דעה כזו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד.

1 כרמית פולק-כהן

"אנחנו פה בשביל לשנות, אנחנו פה בשביל לפעול, אנחנו פה כי אנחנו דור ההווה ודור ההמשך."

(דברי נציג בני הנוער באירוע פתיחת פרלמנט הנוער, )2018 , כנס הנגב לשלום הילד

עו"ד כרמית פולק-כהן היא היועצת המשפטית של המועצה לשלום הילד. 1 https://bit.ly/2G1XuYw 2 .)2018( , המועצה הלאומית לשלום הילד 2017 השנתון הסטטיסטי ילדים בישראל 3 ). דוח הוועדה, חלק כללי. 2003( הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה בראשות השופטת סביונה רוטלוי 4 United Nations Committee on the Rights of the Child, General Comment No. 5 (2003) on General Measures of Implementation of the Convention on the Rights of the Child (arts. 4, 42, para. 6), par 12, 27. November 2003, CRC/GC/2003/5.

נקודת מפגש I 14

זכותם של ילדים להשמיע את קולם ולהישמע

. למטרה זו תינתן לילד הזדמנות להישמע בכל הליך 2 שיפוטי או מנהלי הנוגע לו במישרין או בעקיפין, באמצעות נציג או גוף מתאים, בצורה המתאימה לסדרי הדין שבדין הבינלאומי. עקרון ההשתתפות באמנה מבטא את השינוי העמוק בתפיסת הילד כאדם שצריך להיות חלק אינטגרלי ומרכזי בתהליכי קבלת החלטות הנוגעות לענייניו, וכמי שרצונותיו, טובתו ונקודת מבטו חיוניים לקבלת החלטות העוסקות בו. הפרשנות המקובלת היום לאמנה היא שהזכות להשתתפות כוללת לא רק את הזכות להישמע, אלא גם את הזכות .)2009 , להשתתפות פעילה בקבלת החלטות (בן אריה וקושר לפי פרשנות זו, התייחסות רצינית לילדים ולצורכיהם משמעה שיש לאפשר להם לבטא את דעתם, לעצב את מחשבותיהם, ובנסיבות מסוימות – לקבל החלטות הרלוונטיות לחייהם. המשמעות של הדברים היא שמעבר להתייעצות עם הילד או להקשבה לו, צריכה להיות לו יכולת ממשית להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות. במשך השנים מאז חתמה מדינת ישראל על האמנה, התקבלו המביאים לידי ביטוי את עקרון 5 תיקוני חקיקה שונים ההשתתפות. כמו כן פותחו יוזמות שונות אשר מטרתן לשמוע רובן ככולן עניינן "הספירה הפרטית". 6 את קולם של ילדים, כלומר, עד היום שיתוף ילדים נעשה בעיקר ברמה הפרטנית, בעניינים הנוגעים במישרין לקטין ספציפי (בן אריה, וינדמן ). לעומת זאת, עקרון ההשתתפות של 2008 , ונחנסון-אנקרי ילדים וצעירים בהליכי קביעת מדיניות ברמה הלאומית אינו מקודם ואינו מיושם באופן סדיר ואחיד. שיתוף ילדים בהליכי קביעת מדיניות הוא משימה מאתגרת. זו משימה הדורשת, בין היתר, כי הליכי השיתוף יתקיימו באופן ידידותי לילדים ובשפה מותאמת, באווירה מתאימה ובמקום מתאים שבו הילדים מרגישים חופשיים להביע את דעתם. היא דורשת מאנשי המקצוע להבין ששיתוף ילדים אין משמעותו הטלת וטו של הילדים או שהילדים הם המחליטים הבלעדיים; עליהם להבין שהילדים אינם רק צופים פסיביים מהצד (גל, .)2010 פרלמנט הנוער חזון שיממש במלואו את זכותם של ילדים להשתתפות יקדם מתוך תפיסה 7 ,nothing about us without us מציאות שבה

שלפיה ילדים הם המומחים הטובים ביותר לחייהם.

התפיסה הזאת – האומרת שכאשר דנים בשלומם של ילדים, בטובתם ובזכויותיהם יש לשאול אותם לדעתם ולאפשר להם להשפיע על ההחלטות המתקבלות בעניינם – הניבה שותפות מיוחדת; השותפות היא בין המועצה לשלום הילד ובין קבוצה והיא מתרחשת מזה שמונה-עשרה שנים בכנס 8 של בני נוער, הנגב לשלום הילד המתקיים בשיתוף אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומכון חרוב. הכנס הוא כנס מדיניות המתמקד בשלום הילד בישראל מנקודת ראות של מדיניות כוללת, תכנון ומעשה. בני הנוער שותפים לעבודת ההכנה של המושבים המקצועיים בכנס ומשתתפים בהם בפועל לצד קובעי מדיניות בכירים. , לאחר שמונה-עשרה שנות שותפות, החליטה 2018 בשנת המועצה לשלום הילד להעלות את רמת שיתופם של הילדים בקביעת מדיניות. שמטרתו פרלמנט נוער לראשונה בישראל יזמה המועצה לפתח מודל בר-קיימא לשיתוף בני נוער בהליכי קבלת החלטות וקביעת מדיניות. כמאה בני נוער מאזור באר שבע והדרום, ממגוון קבוצות באוכלוסייה, השתתפו בתהליך ייחודי של שותפות נוער בקביעת מדיניות. לאחר הכנה ולימוד, הם השתתפו בשולחנות היוועצות שבהם שימשו הם עצמם יועצים לקובעי המדיניות בסוגיות שנבחרו מראש ושממילא הן על סדר יומם של משרדי הממשלה השותפים. במסגרת הפרלמנט התנסו בני הנוער בתהליך של שיתוף בקביעת מדיניות, ובתוך כך קיבלו אפשרות להביע את דעתם בנושאים קונקרטיים, להעלות תובנות חדשות, להשמיע את קולם באוזני מקבלי ההחלטות, לקיים דיון עם בני נוער אחרים ועם מבוגרים, ולהשפיע על ההחלטות שיתקבלו. המשרדים הממשלתיים זכו להיחשף לתהליך שיתוף של בני נוער בקביעת מדיניות, שמעו את דעתם וקיבלו ייעוץ ותובנות חדשות בסוגיות שנבחרו. לעומת זאת, כמעט שלא היה עיסוק בהכשרת אנשי מקצוע וקובעי מדיניות לשיח משתף עם ילדים. הכשרה מובנית ומשמעותית עשויה להשפיע על האמון של קובעי המדיניות ואנשי המקצוע בתהליך, ביכולת של בני הנוער להשמיע תובנות מיוחדות ובחשיבות ההקשבה להן.

השתתפות ילדים בהליכים הנוגעים להם אישית עוגנה במשך השנים בכמה חוקים: 5 .1955- ; חוק לתיקון דיני ראיות (הגנת ילדים), התשט״ו 1971- ; חוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), תשל״א 2000- חוק זכויות התלמיד, התשס״א השתתפות ילדים בהליכים לקביעת מדיניות עוגנה במשך השנים בכמה חוקים: ; פקודת העיריות (נוסח חדש) – 2011- ; חוק הרשויות המקומיות (מנהל יחידת נוער ומועצת תלמידים ונוער), התשע״א 2000- חוק זכויות התלמיד, התשס״א (ז). 149 סעיף https://bit.ly/2QrMAPG מיזם עיר ידידותית לילדים: עיריית ראשון לציון, פורטל חינוך, 6 .Charlton, 2000 שאול מהתחום של זכויות לאנשים עם מוגבלויות. ראו עוד בעניין זה אצל Nothing about us without us הביטוי 7 בני נוער מיישובי הדרום, בנים ובנות. חברי הקבוצה מתחלפים בכל שנה. 60- מדובר בקבוצה של כ 8

I נקודת מפגש 15

כרמית פולק-כהן

שיתוף ושותפות עם ילדים בסיכון מעבר לאתגרים המובנים בשיתוף ילדים ובני נוער בהליכי קביעת מדיניות, יש קשיים נוספים, ייחודיים, בשיתוף של בני נוער הנתונים בסיכון. הקושי נובע מפגיעותה המוגברת של קבוצה זו, מהיעדר מערכות תמיכה ומתפיסותיהם הכלליות של גורמי המקצוע שלפיהן הילדים פגיעים וזקוקים להגנת van Bijleveld, Dedding, & Bunders-Aelen,( מבוגר ). תפיסות אלה מתעצמות עוד בכל הנוגע לילדים בסיכון 2013 .)Berrick, Dickens, Pösö, & Skivenes, 2015, p. 128( מחקרים שונים, שעסקו בשיתוף ילדים בהחלטות בענייני רווחה ומשפחה, מצאו כי גורמי מקצוע יתייחסו לרוב לפגיעוּתם של ילדים אלו, שבמקרים רבים חוו טראומה או שהם סובלים מבעיות התפתחותיות שונות, והם יחששו פן השיתוף או מסירת Berrick et( המידע עלולים להיות פוגעניים וקשים עבורם ). יש להניח שתפיסות אלה יקשו בהכרח al., 2015, p. 130 את שיתופם של ילדים. ואולם מחקרים מראים שכאשר שיתוף ילדים בסיכון נעשה מתוך הבנה של מכלול זכויותיהם, יש בכוחו להעצים אותם, להגן עליהם, ולהגביר את ביטחונם Cossar, Brandon,( האישי ואת תחושת הערך העצמי שלהם &). נוסף על כך, אי מתן קול לילדים Jordan, 2014, p. 104 במצבי סיכון וסכנה והדרתם מהליכי שיתוף מפירים את זכותם להשתתף ויכולים לעורר בהם תחושות קשות של חוסר אונים .)Cossar et al., 2014, p. 104( והיעדר שליטה בנעשה

שיתוף ילדים בסיכון בקביעת מדיניות מחייב הבניית שיח שהוא לא רק שיח טיפולי מכבד אלא שיח המדגיש את זכותם של הילדים להיות חלק ממערכת השיקולים והגורמים שישימו במרכז את עקרון טובת הילד בעת קבלת החלטה המשפיעה על חייו; שיתוף מתוך הבנה של הצורך המוגבר של ילדים במצבי סיכון וסכנה בביטחון, בהגנה וביצירת אמון עם גורמי המקצוע ומקבלי ההחלטות. כך, למשל, יש לתת את הדעת על זכותם של ילדים אלו להגנה ולמניעת פגיעה וטראומה חוזרת מעצם השיתוף; על זכותם לפרטיות, על הצורך שלהם, במקרים מסוימים, בליווי ובסיוע לאורך הליכי השיתוף השונים, ועוד; שיתוף הנותן מענה לצורכיהם ולרצונותיהם המיוחדים .)Cossar et al., 2014, p. 110( יום התנסות בשיח משתף לאנשי מקצוע וקובעי מדיניות על רקע הדברים האלה, החלטנו שלא די בבניית מערך הכשרה לבני הנוער המשתתפים אלא נחוץ גם מערך הכשרה לקובעי המדיניות המשתפים. לשם כך יזמנו יום 25 ביום ומכון חרוב. 9 התנסות ייחודי שבנינו עם מס"ר קובעי 15 קיימנו את יום ההתנסות, והשתתפו בו 2018 בדצמבר מדיניות מתחומים שונים. יום ההתנסות נועד להקנות לקובעי המדיניות כלים להקשבה משמעותית לבני הנוער ולשיתופם המלא והמועיל. יום ההתנסות ותוצריו ישמשו מודל שיסייע לאנשי מקצוע ולקובעי מדיניות לשתף ילדים ובני נוער בכלל

"תזכרו תמיד שיש בן אדם מולכם, זה לא עוד תיק או עוד מספר" את המשפט הזה אמר אילן (שם בדוי), לוחם ביס"מ, אשר עד לפני זמן לא רב עוד היה נער עובר חוק. אילן אמר את הדברים בפאנל צעירים שנערך במסגרת יום העיון השנתי של מחלקת נוער ומשפחה במשטרה. במסגרת הפאנל, שנערך על פי מודל השתתפות בני נוער וצעירים שפיתחה המועצה לשלום הילד, השתתפו מספר צעירים אשר היו בעבר ילדים בסיכון ואף נתקלו ברשויות אכיפת החוק יותר מפעם אחת. חלקם אף ריצו עונשי מאסר בגין עבירות שונות. שוטרים בדרגים שונים ומאנשי מקצוע רבים העוסקים בעבודה 500- הדוברים כולם פנו אל הקהל, שהורכב מ עם נוער, וביקשו מהם שלא לוותר על אף נער או נערה שבהם הם נתקלים במהלך עבודתם. כל אחד מהדוברים סיפר על מבוגר אחד, משמעותי, שהאמין בו, הושיט לו יד והצליח לראות בו, על אף העבירות, ההתנהגות הקשה והבעיות, את הניצוץ שיביא לעתיד אחר עבורו. הצעירים כולם משרתים ועובדים היום בתפקידים משמעותיים ביותר לאחר תהליך שיקומי ארוך: לוחם יס"מ, עו"ס מלווה צעירים בסיכון, מ"כ טירונים בסיירת ולוחמת מג"ב. התובנות והסיפורים האישיים של אנשי המקצוע על דרך הפעולה במפגש עם נוער עובר חוק היו מרגשים וחשובים. "אנחנו רק רוצים שתראו אותנו, ואף פעם אל תוותרו, על אף ילד" – סיכמו הצעירים את הפאנל.

https://bit.ly/2Ec9a8v 9

נקודת מפגש I 16

זכותם של ילדים להשמיע את קולם ולהישמע

וילדים במצבי סיכון וסכנה בפרט. מטרתו של יום ההתנסות הייתה, בין היתר, לתרגל אנשי מקצוע, בעזרת סימולציות מבוססות שחקנים, בשיח משתף עם ילדים בכל הקשור לסוגיות של מדיניות בנושא ילדים בסיכון, וכן בזיהוי קשיים של אנשי מקצוע בשיתוף ילדים ובני נוער – כדי להציע מענה ולפתח פרוטוקול אחיד לשיתוף מסוג זה. מודל שותפות בני הנוער כבר החל לקנות לו אחיזה בקביעת מדיניות ביחס לילדים בסיכון, הן בקרב בני הנוער והן בקרב קובעי המדיניות. כך, למשל, נציבות פניות ותלונות לילדים נבנתה בשיתוף עם צעירים בוגרי 10 ונוער בהשמה חוץ-ביתית השמה חוץ-ביתית, מתוך ההבנה שאין תחליף לידע ולניסיון החיים בהשמה חוץ-ביתית של אותם צעירים ולתובנותיהם הייחודיות. הנציבות הציבה לה מטרה – לשמוע בראש ובראשונה את הילדים, וזאת באמצעות מפגשים ראשוניים עם בוגרי מסגרות, עם ילדים ובני נוער בפנימיות ילד ונוער, עם ילדים ובני נוער באומנה ועם ילדים ומתבגרים באומנה עם צרכים מיוחדים. ההקשבה לילדים ולבני הנוער נמשכת גם במסגרת דיוני פרלמנט הנוער שתואר לעיל, וכן באופן שגרתי ומוסדר בצוות המקצועי הרחב שדן בסוגיות בניית המנגנון, בדרכי פעילותו ובכתיבת תקנות ליישומו. יש לקוות כי אדוות ראשוניות וחשובות אלה יהפכו לגלים של ממש, וכי לא ירחק היום שבו נשאל את עצמנו כיצד ייתכן שבעבר התקבלו החלטות מדיניות על ילדים – בלעדיהם. מקורות ). השתתפות ילדים 2008( ' בן אריה, א', וינדמן, ו' ונחנסון-אנקרי, ר בתהליכי עיצוב מדיניות הילד בישראל. ירושלים: בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים והמועצה לשלום הילד. ). השתתפות ילדים בעיצוב מדיניות חברתית – 2009( ' בן אריה, א' וקושר, ח .134-107 ,81 ביטחון סוציאלי, תפקידה של העבודה הסוציאלית. ). מהפכת זכויות הילד והשירותים החברתיים 2006( ' בן אריה, א' וקמחי, מ עיצוב מדיניות חברתית בישראל: לילדים. בתוך א' אבירם וי' קטן (עורכים), ). ירושלים: מרכז טאוב. 338-310 ' (עמ מגמות וסוגיות ). ילדים נפגעי עבירה והזכות להשתתפות. בתוך ת' מורג 2010( ,' גל, ט ). תל אביב: רמות. 276 ' (עמ זכויות הילד והמשפט הישראלי (עורכת), – השנתון 2017 ילדים בישראל .)2018( המועצה הלאומית לשלום הילד הסטטיסטי. Berrick, J. D., Dickens, J., Pösö, T., & Skivenes, M. (2015). Children's involvement in care order decision-making: A cross- country analysis. Child Abuse & Neglect, 49.

Charlton, J. I. (2000). Nothing about us without us: Disability oppression and empowerment. University of California Press. Cossar, J., Brandon, M., & Jordan, P. (2014). 'You've got to trust her and she's got to trust you': Children's views on participation in the child protection system. Child & Family Social Work, 21(1). van Bijleveld, G. G., Dedding, C. W. M., & Bunders-Aelen, J. F. F. (2013). Children’s and young people’s participation within child welfare and child protection services: A state-of-the-art review. Child & Family Social Work, 20.

החל תהליך הקמתה של נציבות פניות ותלונות ילדים ובני נוער בהשמה חוץ-ביתית. פועלה וסמכויותיה של הנציבות מעוגנים בחוק 2017 באוקטובר 10 .2016- אומנה לילדים, תשע"ו

I נקודת מפגש 17

הקשבה ושותפות כגורמים המקדמים ילדים ובני נוער

נקודת מפגש I 18

הקשבה ושותפות כגורמים המקדמים ילדים ובני נוער

1 סימונה שטיינמץ

"תחושת הילדים בפנימיות היא שאין מה לעשות עם תלונות. גם אם יקשיבו להם, לא ישנו מאום ולעיתים קרובות לא יאמינו להם." (מתוך "פרויקט השתתפות ילדים בעבודת ועדת המשנה – דו"ח מסכם", דו"ח ועדת המשנה בנושא השמה חוץ- ביתית, בוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד )2003 , והמשפט ויישומם בחקיקה רקע בעשורים האחרונים מתרחש בארץ ובעולם תהליך שמקדם את יישומה של האמנה לזכויות הילד בכלל, ובהקשר של ילדים .)2010 , בהשמה החוץ-ביתית בפרט (פלד-אמיר ובנבנישתי הוקמה נציבות פניות ותלונות ילדים ובני 2017 באוקטובר נוער בהשמה חוץ-ביתית. פועלה וסמכויותיה הן מכוח סעיף .2016- לחוק האומנה לילדים, תשע"ו 56 באמצעות הגשת תלונה, הילדים לא רק מיישמים את זכותם הטבעית להביע את מצוקתם ולדווח על מה שמפריע להם, אלא הם מממשים את זכותם להיות שותפים בעיצוב חיי היום-יום שלהם ואת זכותם הבסיסית להבעה עצמית. זכות זו כוללת, בין היתר, את האפשרות לתת ביטוי לאי-נוחות מהמתרחש בחייהם. ילדים ובני נוער בהשמה חוץ-ביתית הם ילדים שהוצאו מבתיהם על בסיס תוכנית טיפולית של שירותי הרווחה בעקבות החלטה של ועדה לתכנון טיפול והערכה, ולעיתים על-פי צו של בית המשפט לנוער, בהסכמת הוריהם או בהיעדרה. בבסיס ההחלטה עומדת ההנחה שטובתם של ילדים אלו מחייבת את הוצאתם מביתם והעברתם לחלופה מיטיבה יותר, מקדמת יותר ו/או מגינה יותר. שמיעת קולם של ילדים ובני נוער אינה רק מתוקף האמנה לזכויות הילד, שרואה בילד ישות אוטונומית נושאת זכויות

Shutterstock

סימונה שטיינמץ היא נציבת פניות ותלונות ילדים ובני נוער בהשמה 1 חוץ-ביתית.

I נקודת מפגש 19

סימונה שטיינמץ

ולא אובייקט, אלא היא מחויבת לשם הפיכתם העתידית לאזרחים בוגרים יצרניים שתורמים לחברה וחשים שותפים בה וחלק ממנה. שותפות בחברה מושגת באמצעות תחושת היחיד שהוא בעל יכולת להשפיע, ושלצד תרומתו לחברה הוא יכול גם להיתרם ממנה. חשופים עוד יותר לפגיעה ידוע לנו שילדים ובני נוער הם אחת הקבוצות הפגיעות ביותר בחברה, משום שפעמים רבות הם אינם מסוגלים להגן על האינטרסים שלהם ואינם מודעים לזכויותיהם. במקרה של השמה חוץ-ביתית החשיפה של ילדים אלה לפגיעה גדולה פי כמה, משום שהם נעדרי טיפול והשגחה הורית, ופעמים רבות Attar- ;2018 , אין מי שיגן עליהם (פינצ'ובר ועטר שוורץ .)Schwartz, 2017 לרוב, ההשמה של ילדים אלה באה בעקבות היעדר סמכות הורית, תחושת כישלון ואולי אף היעדר תמיכה של סביבה בוגרת. נוסף על כך, לעיתים קרובות מדובר בילדים שאיבדו את האמון בסביבתם בכלל ובמבוגרים בפרט. כך נוצר מצב שבו מחד גיסא – הילדים תלויים במבוגרים בסביבתם, ומאידך גיסא – הם נותנים אמון באותם מבוגרים. בניית המנגנון לבירור התלונות המנגנון לבירור התלונות הוא מנגנון עצמאי, והוא מחייב לאפשר לילדים להתלונן באופן עצמאי, פרטי וחופשי, בלא כל חשש מפגיעה בעקבות הגשת התלונה. אף שמהות הנציבות היא לאפשר לילדים עצמם להתלונן, בפועל, תלונות יכולות להתקבל לא רק באמצעות הילדים העומדים במוקד התלונה אלא גם באמצעות ילדים אחרים, ידיד, אפוטרופוס לדין או עורך דין שמינה בית המשפט בהליך שיפוטי אחר. על מנגנון בירור התלונות להיות נגיש לילדים ולכלול התאמות נדרשות להגשת תלונה בהתחשב בשפה, בגיל ובמידת בגרותם, ובמקרים של ילדים, בני נוער וצעירים עם מוגבלות – גם בהתחשב במוגבלותם. הקמת מנגנון של בירור תלונות לילדים ולבני נוער בהשמה חוץ-ביתית, הראשון במדינת ישראל, הצריך חשיבה אסטרטגית, תכנון ערוצי למידה, פיתוח שיתופי פעולה עם משרדים משיקים ועם ארגוני המגזר השלישי. המנגנון פותח באופן שיהיה מושתת על ארבעה עקרונות: – הקמת ערוצי תקשורת נגישים ומותאמים . נגישות 1 לאוכלוסיית ילדים ובני נוער. – בניית תשתית עבודה שיוצרת אמון של הילדים . אמון 2 במנגנון, כגון זמינות, הבעת אמון בסיפור ובנרטיב שהם מביאים, הימנעות משיפוט של מעשים שעשו או של התנהגויות בעייתיות. – אי חשיפה של הילד המתלונן. במקרים שבהם . מוגנות 3 זהות הפונה חייבת להיחשף במסגרת בירור התלונה, ייעשה מעקב אחר הקטין כדי לוודא שלא ייפגע.

– תיאום ציפיות משותף בנוגע לאופן . שותפות ומתן מידע 4 ולעיתוי של בירור הפנייה. מתן מידע על זכויות ואיסורים, לדוגמה – איסור ביטול יציאה לחופשת שבת עקב התנהגות שאינה תואמת את חוקי הפנימייה. שותפות ולמידה מלקוחות פיתוח מנגנון חדש יכול להיעשות באופנים שונים. הבחירה הראשונית הייתה ללמוד מהלקוחות באמצעות מפגשים עם בוגרי מסגרות, ילדים ובני נוער בפנימיות ילד ונוער, ילדים ובני נוער באומנה וילדים ומתבגרים באומנה עם צרכים מיוחדים. כדי לבנות מנגנון שיתאים לאוכלוסיית היעד, נקבע מפגש עם בוגרי פנימיות ואומנה – אותם צעירים שהיו בהשמה חוץ- ביתית וחיו וחוו את העולם הזה. ממפגשים אלו היה אפשר ללמוד על העקרונות המרכזיים הדורשים פיתוח לצורך מתן מענה מתאים לילדים ובני נוער בהשמה חוץ-ביתית. כמו כן נערכו סיורים יזומים של הנציבות בפנימיות ומפגשים עם ילדים ובני נוער בפנימיות. מפגשים אלו השיגו למעשה כמה יעדים: . למידה וחשיבה משותפת; 1 . הפצת המידע על קיומו של מנגנון בירור תלונות עבור ילדים 2 ובני נוער בהשמה חוץ-ביתית; . הפצת מידע על זכויות; 3 . חשיבה יצירתית על דרכי השתתפות של החניכים בהחלטות 4 שיש בהן כדי להשפיע על חיי היום-יום שלהם בתוך הפנימייה - מועצת חניכים, שותפות בבחירת חוגים, שותפות בהרכבת תפריט; . התחלת בירור תלונות בעקבות הגשת תלונות על-ידי ילדים 5 במעמד הסיורים. המפגשים עם ילדים ובני נוער באומנה השיגו את ארבעת היעדים שנמנו לעיל, וכך גם עם ילדי הפנימיות, לבד מסעיף – ילדים באומנה לא הגישו תלונות במעמד המפגש 5 מספר מכיוון שיש הבדל מהותי בין יכולת של קטינים באומנה להגיש תלונה ובין זו של קטינים בפנימייה. ילדים ובני נוער במשפחות אומנה הם קטינים החיים במסגרת משפחתית אינטימית, מקצתם בתוך המשפחות המורחבות שלהם, כגון סבתות וסבים או דודים ודודות. נוסף על חוסר הידיעה על זכותם לפנות, גם כאשר הם כבר יודעים על זכות זו הם יתקשו לאזור אומץ וכוחות להגיש תלונה נגד אדם המגדל אותם ומעניק להם קורת גג בזמן שהוריהם הביולוגיים אינם יכולים או אינם מסוגלים לעשות זאת. עם זאת, ההשמה במשפחה מאפשרת יחס אישי ומותאם לילד, התקשרות רגשית וערנות גבוהה יותר למצוקות של הילד באומנה בהשוואה לאלה של ילד בפנימייה. ייתכן כי זה ההסבר למיעוט הפניות שהגיעו לנציבות ילדים ונוער בהשמה חוץ-ביתית מילדים ובני נוער הגדלים באומנה.

נקודת מפגש I 20

הקשבה ושותפות כגורמים המקדמים ילדים ובני נוער

נושא הפנייה לנציבות ילדים ונוער בהשמה חוץ-ביתית 2018 - אוקטובר 2017 נובמבר

שיעור מתוך כלל הפניות

נושא הפנייה סך כל הפניות

110

מספר הפניות שמתאימות ללשון החוק ובסמכות בירור הנציבות

67

מתוכן בחלוקה לפי אחוזים: יחס פוגעני*

40.0 23.0 23.0 12.0 12.0 12.0 12.0 11.0 11.0

איכות וטיב המזון

בעיות עם מדריכים או עו"ס

חוגים ושעות פנאי

מחסור בביגוד

אי-הנגשה של טיפול רפואי או תרפויטי

בקשות לעבור מסגרת

מניעת דמי כיס

אלימות פיזית של הצוות

9.0 9.0 3.0 3.0

בירור זכויות

איסור החזקת טלפונים ניידים ושימוש בהם

מפגשים עם ההורים הביולוגיים

תנאי מגורים

40.0

אחר**

* שיח מעליב, מזלזל וענישה לא תואמת או מוגזמת. ** נעילת חניכים בביתן, בעיית מעמד, אי-זימון קטין לוועדת תכנון טיפול ועוד.

I נקודת מפגש 21

סימונה שטיינמץ

פניות של קטינים מפנימיות בהשמה חוץ-ביתית 2018 - אוקטובר 2017 נובמבר

אחוזים

0 10 20 30 40 50 60 70

64

12

10

10

4

פניות שלא הבשילו לכדי בדיקה וממצאים. 8 • המספר אינו כולל

מהלכה למעשה רוב הפניות 2 ,2018 לפי נתוני הדו"ח השנתי של הנציבות לשנת ) היו של הקטינים עצמם. לדעתנו, נתון 80.5%( אל הנציבות זה מעיד כי דרכי ההתקשרות היו מותאמות לילדים, וכי סיורי הנציבות והפצת המידע נתנו להם את הביטחון להעז לפנות אליה ולבקש כי ייעשה שינוי עבורם. עם זאת, מתברר כי מרבית הפניות הישירות של ילדים אל ) נעשו בעקבות עידוד או מתן מידע על-ידי 61%( הנציבות מבוגר. נתון זה יכול להעיד על שלוש אפשרויות: האחת – שקטינים אינם יודעים על קיום הנציבות בשל היעדר פרסום ושיווק, השנייה – שקטינים עדיין חוששים או אינם מאמינים

שיש להם זכות להתלונן ושתלונתם תישמע או תשפיע, והשלישית – ששתי האפשרויות גם יחד נכונות. עם העברת המידע למבוגרים על הקמת הנציבות, השאלות הראשונות היו כיצד תדע הנציבות לבחון אם מדובר בתלונה אמיתית או בתלונת שווא. התשובה לשאלות אלו טמונה בעקרונות העבודה של הנציבות ובהתייחסות לפניות. תלונה תמיד תבוא ממקום של חוסר שביעות רצון, ממקום של כאב או כעס. על מקבל התלונה להיות ער לרגישויות אלו, לבחון אם מדובר בבעיה רגעית או בבעיה שחוזרת על עצמה, אם מדובר בבעיה אישית או בבעיה שעוד קטינים נפגעים ממנה.

https://bit.ly/2BOnCSn 2

נקודת מפגש I 22

הקשבה ושותפות כגורמים המקדמים ילדים ובני נוער

מהפניות נמצאו 70% מהדו"ח השנתי של הנציבות עולה כי מהפניות היו 9% , נמצאו מוצדקות באופן חלקי 4% , מוצדקות סובייקטיביות, דהיינו – מקורה של הפנייה היה בהרגשה לא טובה של הפונה ולא נבעה ממעשה או מפעולה שנעשו במסגרת ההשמה החוץ-ביתית. נתון זה מעיד, לדעתנו בסבירות גבוהה, כי קטינים לא עשו בפנייה שימוש לרעה, וכי החשש שרוב גדול של התלונות שיוגשו יהיו תלונות שווא לא התממש. בעקבות התלונות, שמרביתן נמצאו מוצדקות, נעשו שינויים והתאמות בהתאם לממצאים. זוהי רק תחילת עבודת הנציבות, והלמידה נמשכת. בעתיד, לאחר פעילות מתמשכת של המנגנון, יהיה אפשר ללמוד על השפעת הנציבות על חייהם של ילדים בהשמה חוץ-ביתית ולהפיק לקחים. כך יתאפשר לתרום לשיפור איכות חייהם של ילדים אלה שמנגנון זה מאפשר לתת להם קול. אגף מחקר, תכנון והכשרה במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים משלים בימים אלה את העבודה על סקירה השוואתית בין-לאומית של נציבויות לתלונות ילדים בהזמנת כותבת המאמר.

מקורות

המועצה לשלום הילד (ל.ת.). נציבות קבילות ילדים ונוער. www.children.org.il התקבל מ: ישראל. ,2016– חוק האומנה, תשע"ו

חוויית ילדים לאחר הוצאתם לטיפול .)2018( ' פינצ'ובר, ש' ועטר-שוורץ, ש ירושלים: משרד העבודה, הרווחה במסגרת חוץ-ביתית: סקירת ספרות. והשירותים החברתיים. ). זכות התלונה של ילדים בהשמה 2010( ' פלד-אמיר, ת' ובנבנישתי, ר חוץ-ביתית – רציונל ומתווה של מנגנון למימושה. בתוך ת' מורג (עורכת), תל אביב: רמות ואוניברסיטת תל אביב. זכויות הילד והמשפט הישראלי. דברי פתיחה, כנס נציבות פניות ילדים .)2018 , ביוני 12( ' שטיינמץ, ס תל אביב: משרד העבודה, הרווחה והשירותים ונוער בראייה בינלאומית. החברתיים. Attar-Schwartz, S. (2017). Experiences of victimization by peers and staff in residential care for children at risk in Israel from an ecological perspective. In A. Rus, S. Parris, & E. Stativa (Eds.), Child maltreatment in residential care (pp. 269-299). Cham: Springer.

I נקודת מפגש 23

ילדים להורים גרושים - שותפים או שקופים?

Shutterstock

1 יואה שורק

גרושים אל שיתוף משמעותי ברוח האמנה הבין-לאומית – עדיין חסומה. ילדים להורים גרושים בתהליך קבלת ההחלטות על חייהם באמנה הבין-לאומית 12 בשנים האחרונות, בעקבות סעיף ניכרת בארץ ובעולם מגמה גוברת 2 בדבר זכויות הילד, של שיתוף ילדים להורים גרושים בתהליכי קבלת החלטות 2010 , בגישור הורי ובבתי משפט למשפחה (שורק וריבקין מחקרים שליוו Cashmore, 2003 .(Birnbaum& Saini, 2012 את הניסיונות לשתף ילדים להורים גרושים בהליכים משפטיים מראים כי ילדים מעוניינים בשיתוף כזה ומעוניינים שיביאו ,)Cashmore, 2003( בחשבון את דעותיהם ואת נקודת מבטם Campbell,( אך הם אינם רוצים להיות אחראים לקבלת החלטה ). רובם המכריע של 2008; Smart, Neale, & Wade, 2001 הילדים שהשתתפו בהליכים השונים מביעים שביעות רצון רבה מן ההזדמנות שניתנה להם לבטא את מחשבותיהם, את Morag, ;2010 , רגשותיהם ואת עמדותיהם (שורק וריבקין ). עוד עולה ממחקרים כי ילדים Rivkin, & Sorek, 2012 מוסיפים נקודת ראות ייחודית, שונה מזו של הוריהם, על .)Neugebauer, 1989 ;2010 , תהליך הגירושין (שורק וריבקין

למרות האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד, המשקפת שינוי בתפיסת מעמדם החברתי של ילדים – מאובייקטים הזקוקים להגנה לסובייקטים נושאי זכויות ובעלי יכולת ,)Powell & Smith, 2009( מסוימת של שליטה על חייהם נראה כי שיח ההגנה על ילדים, בעיקר על ילדים להורים גרושים, והמוטיבציה "להשאיר אותם מחוץ לסכסוך" עדיין רווחים. אמנם ניכרת מגמה גוברת של שילובם בתהליכי קבלת החלטות על חייהם, במדיניות הציבורית ובמחקר התומך בה, אולם בפועל נראה כי הגישה של מרבית הילדים להורים

ד"ר יואה שורק היא חוקרת בכירה וראשת צוות במרכז אנגלברג לילדים ולנוער במכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל. 1 , אחד מסעיפי היסוד באמנה, ילדים זכאים לכך שקולם יישמע ושדעתם תובא בחשבון בעניינים הנוגעים לחייהם. 12 לפי סעיף 2

נקודת מפגש I 24

ילדים להורים גרושים - שותפים או שקופים?

ילדים להורים גרושים במחקר לאורך שנים, הן המדיניות הציבורית והן המחקר התומך בה נטו לראות בילדים להורים גרושים אובייקטים פסיביים ששמור להם תפקיד מזערי, אם בכלל, בתהליך הגירושין ). קובעי מדיניות, ממש כחוקרים, ייחדו תשומת Piper, 1996( לב מעטה לאפשרות לראות בילדים להורים גרושים משתתפים ) של ממש בתהליך, יוצרים משמעות, מעצבים את agents( ההתנסות שלהם ויכולים לספק דיווח סמכותי, מאיר ומאתגר Butler, Scanlan,( על תהליך הגירושין והשלכותיו על חייהם .)Robinson, Douglas, & Murch, 2003 היום יש הסכמה רחבה בקרב קובעי מדיניות וחוקרים על כך שיש לראות בילדים להורים גרושים שותפים מעורבים, כאלה שניחנו ביצירתיות, בכשירות מנטלית וקוגניטיבית גבוהה ). עם זאת, Butler et al., 2003( ובמשאבים אישיים רבים במסגרת המחקר האקדמי והחברתי לא נשמע כמעט קולם של 4 .18 ילדים להורים גרושים בתקופת ילדותם ועד הגיעם לגיל גוף המחקר הגדול על השלכות הגירושין על ילדים במהלך ילדותם התמקד בנקודת המבט של מבוגרים או בדיווח של הילדים בכלים המשקפים את נקודת המבט של מבוגרים. מחקרים מעטים בחנו את חוויותיהם ואת התנסויותיהם של ילדים להורים גרושים בעודם ילדים ומנקודת מבטם (ראו Bagshaw, 2007; Butler et al., 2003; Wallerstein & ‏). חוקרים בעולם מדגישים את הצורך למקם ילדים Kelly, 1974 להורים גרושים במרכז המחקר ולהעשיר את גוף המחקר הבוחן Bagshaw,( את חוויותיהם והתנסויותיהם באופן בלתי אמצעי 2007; Butler et al., 2003; Parkinson, Cashmore, & .)Single, 2005 לפיכך בחרתי לבחון, במחקר הדוקטורטשלי, אתהערכותאיכות חייהם של ילדים להורים גרושים בישראל מנקודת מבטם של ). מטרת-העל של המחקר הייתה 2017 , הילדים עצמם (שורק לבחון את הקשר בין מאפיינים וגורמים נלווים לגירושין ובין את איכות חייהם. בתהליך איסוף 17-7 הערכות של ילדים בני המידע התברר כי בשל רגישותו הרבה של נושא המחקר נוצרה סדרה של "שומרי סף" שמנעו את השתתפותם של ילדים רבים במחקר. לפי ההחלטה של ועדת האתיקה, השתתפות הילדים במחקר חייבה הסכמה אקטיבית של האם, של האב ושל הילד, מהמשפחות שבהן הורה אחד 69%- כל אחד בנפרד. כך קרה שב הסכים להשתתפות הילדים במחקר ההורה השני סירב. ייתכן שמצב זה הועצם על רקע של סכסוך ומחלוקות בין ההורים. בקרב הילדים ששני הוריהם הסכימו להשתתפותם במחקר סירבו להשתתף בו. כלומר, ההתנגדות המרכזית 4% רק להשתתפות הילדים במחקר באה מן ההורים ולא מן הילדים. לא זו אף זו: הילדים שהשתתפו במחקר הביעו שביעות רצון

הופעלה בישראל, בשני בתי משפט 2009-2006 בשנים לענייני משפחה, תוכנית ניסיונית לשיתוף ילדים שהוריהם נתונים בתהליכי פרידה וגירושין. התוכנית הופעלה בהמלצת ועדת רוטלוי ליישום האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות ;2010 , הילד בחקיקה, ולוותה במחקר הערכה (שורק וריבקין ). במחקר זה עלה כי במקרים Morag, Rivkin, & Sorek, 2012 רבים שבהם דברי הילדים הועברו להורים – ההורים הופתעו מתוכני השיתוף ואמרו כי לא היו ערים לתחושות ילדיהם ולמה שמטריד אותם. מחקר זה מלמד גם כי להשתתפות הילדים הייתה השפעה חיובית על חייהם. למשל, בשני שלישים מהמקרים שיתוף ההורים בדברי הילדים וההתערבות הקצרה שניתנה ביחידת הסיוע בעקבות זאת תרמו לשיפור הקשר של הילדים עם הוריהם. עוד עלה כי השופטים שנפגשו עם ילדים אמרו כי ביותר ממחצית המקרים דברי הילדים תרמו מידע חדש או האירו את המקרה באור שונה. בחלק קטן של המקרים דברי הילדים תרמו לשינוי ההחלטה שהתקבלה בעניינם. עם זאת, מתברר כי הגישה להשתתפות בתהליכי קבלת החלטות עדיין חסומה בפני ילדים רבים שהוריהם נתונים בסכסוך גירושין. אחד המחסומים הוא התנגדות הוריהם (שורק ). במשפחות רבות שבהן הורה אחד הסכים 2010 , וריבקין להשתתפות הילדים ההורה האחר סירב. במחקר מעקב אחר התוכנית הניסיונית עלה מחסום נוסף להשתתפות הילדים והוא הסתייגות של כמה מהשופטים מההכרה בזכות ההשתתפות .)Morag & Sorek, 2015( של ילדים כזכות אוניברסלית הסתייגות זו התבטאה בהזמנת ילדים להשתתפות רק במקרים של סכסוך הורי בעצימות גבוהה. כלומר, לא כל הילדים שהוריהם בתהליכי גירושין קיבלו הזדמנות שווה להשתתפות. הורחבו התקנות המחייבות השתתפות ילדים – 2015 בשנת משני בתי משפט לענייני משפחה לכלל בתי המשפט לענייני משפחה בישראל. ואולם בתי המשפט ויחידות הסיוע מתקשים מאוד לממש תקנות אלה. יתרה מזאת: היום ניצבים לפני בתי המשפט לענייני משפחה ויחידות הסיוע שלידם אתגרים חדשים במימוש זכות ההשתתפות של ילדים, הנובעים מכניסתו לתוקף של ה"חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), גרמה 2016 כניסתו של החוק לתוקף ביולי 3 ."2014- תשע"ה לשינוי בדרכי העבודה של יחידות הסיוע ולעומס ניכר עליהן. חשוב לציין כי בעקבות יישומו של החוק פותח עוד מודל של השתתפות ילדים במסגרת מפגשי המהו"ת. עם זאת נראה כי בעקבותיו הצטמצם היקף עבודתן של המחלקות לשיתוף ילדים ביחידות הסיוע. כלומר, נראה כי לצד הניסיונות המבורכים והמרשימים לשיתוף ילדים להורים גרושים בתהליכי קבלת החלטות על חייהם, רבים מן הילדים נותרים שקופים ודוממים.

מטרת החוק לסייע לבני זוג ולהורים וילדיהם ליישב סכסוך משפחתי ביניהם בהסכמה ובדרכי שלום, ולצמצם את הצורך בקיום התדיינות המשפטית. החוק 3 מידע, היכרות ותיאום) לפני שהם בוחרים כיצד ליישב את הסכסוך ביניהם. =( מחייב את הזוגות לבוא אל יחידות הסיוע למפגשי מהו"ת ראוי לציין כי מחקרים רבים בחנו את השלכות הגירושין לטווח ארוך על חייהם של צעירים וצעירות בתקופת הבגרות הצעירה. ראו למשל אלדר-אבידן, 4 .2013 , , ושמר-אלקיים 2003

I נקודת מפגש 25

Made with FlippingBook Learn more on our blog