מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 20 - ספטמבר 2020

חמוטל ארבל

הייתה באחריותה העברת הקשר בין המטפלות לקבוצת ווטסאפ ייעודית של צוות המשפחה. סוכם שמנהלת המקרה תקבל מההורים את אישורם לכך שהמטפלת של הילדה או המתבגרת תיצור עימה קשר. החוזה החדש כלל בירור אם למטופלת יש טלפון נייד משלה או גישה למחשב, או שהקשר יהיה דרך הטלפון הנייד של ההורה. במשפחות שלהן כמה ילדות וילדים, מנהלת המקרה סיכמה עם ההורים את לוח מועדי הפגישות. תשומת לב רבה ניתנה לנוחות של ההורים, שבעצמם עברו ימים לא פשוטים, מתוך ההבנה שמטרתנו לסייע, ולא להוסיף עומס על ההורה. בהצעה הראשונית לעבור לטיפול מרחוק קביעת מסגרת זמן: הבהירה כל מטפלת למטופלת שמדובר במצב זמני, ושברגע שהדבר יתאפשר – נחזור לטיפול פנים אל פנים, במרכז. בשל החשש מהקושי להחזיק פגישה שלמה, ההצעה למטפלות הילדים הייתה לנסות להיפגש פעמיים בשבוע, במועדים שנקבעו מראש, למשך עשר-עשרים דקות. הבנו שבמקרים מסוימים יהיה צורך להזכיר בהודעת ווטסאפ לפני הפגישה את קיומה. היו טיפולים שבהם המטפלות נתקלו בחוסר פניוּת של המטופלת, בתחושה שהן חודרות לחייה ולמרחב שלה. מטופלות אחרות חיכו כל השבוע למפגש והתקשו לסיימו. בלט היעדרה של הדרך אל הטיפול – המעבר מחיי היומיום בבית אל חדר הטיפול. גם בקרב המטפלות עלו קשיים במציאת מסגרת הזמן, ונדרשה התארגנות שתאפשר למטפלת לחלק את זמנה בין צורכי המטופלות ובין מציאות החיים החדשה בבית. הערכנו שלא כל המטופלות שלנו התמקמות במרחב הפיזי: יכולות למצוא בבית מקום שבו תהיה להן פרטיות ואפשרות להיפגש ללא הפרעות, וכן שהמטופלת עלולה לחשוש שיצותתו לפגישה שלה. הבנו שהמפתח יהיה בניסיון לגייס את ההורים לעזרה, אבל גם בידיעה שלא נוכל לצפות לסטינג הסטרילי המוכר. במשפחות שבהן ההורים היו מגויסים היה קל יותר לשמר את הקשר: ההורים הזכירו לילדה את קיום הפגישה וסייעו במציאת מקום פרטי. במשפחות שבהן ההורים לא התפנו לכך עלו פתרונות אחרים, בין היתר – להציע למטופלת להשתמש באוזניות או לדבר בשיחת טלפון רגילה, ללא תמונה, כדי להפחית את החשיפה. במקרים אחדים המטופלת והמטפלת השתמשו במסרים כתובים על לוח מחיק כדי שלא להישמע על ידי סביבתה של המטופלת וכדי שלא להשאיר עדות לשיחתן. דילמות אחרות עלו במשפחות עם גירושין בקונפליקט גבוה. המטפלות ציינו שחשו בהבדלים בין פגישות שהתקיימו בבית האם ובין אלה שהתקיימו בבית האב – במידת הפרטיות שיכלו לזכות לה, במידה שהמטופלת נזהרה שלא להישמע,

ביכולתה לחשוף תכנים מורכבים ובצורך שלה להתאים את דבריה לנרטיב של ההורה הנוכח בבית. מתוך האפליקציות המאפשרות שיחות וידיאו, נושאים טכניים: כל דיאדה טיפולית בחרה באפשרות המתאימה לה ביותר. רוב הטיפולים התקיימו בווידיאו, והיו שנמשכו בשיחות טלפון. כל כללי האתיקה החלים על התערבות פנים אל אתיקה: פנים חלים גם על טיפול מרחוק. בשימוש בכלים טכנולוגיים חדשים נשמרות החובות הרגילות של שמירת סודיות, שמירת פרטיות וכדומה, אם כי לעיתים קשה יותר לקיימן. בפועל כל דיאדה בחרה לעצמה את תדירות המפגשים ואורכם, וכן את אופן השימוש בטכנולוגיה. הצענו ליצור טקס פתיחה וטקס הפגישה הטיפולית עצמה: סיום קבועים לפגישה בכל דרך שמתאימה למטופלת, ובמידת האפשר – להמשיך לקיים טקס שהיה נהוג קודם לכן. העלינו רעיונות ראשוניים לדברים שאפשר לעשות בפגישה מרחוק, על פי המיון שלהלן: • התערבויות באומנויות (אומנות פלסטית, תנועה, דרמה, עיסוק בטקסטים, צילום) • התערבויות שנועדו להפחית חרדה (מיינדפולנס, תרגול ], דמיון מודרך EMDR[ משותף של נשימות, חיבוק פרפר ועוד) • משחקים: משחקי קופסה, משחקי קלפים ומשחקי כתיבה שאפשר להתאימם למשחק מרחוק, לצד משחקי דמיון • "ביקור בית": המטופלת מובילה את המטפלת לסיור מודרך בביתה, מראה מקום אהוב, חפץ אהוב ועוד נוסף על כך הועלו הצעות שיסייעו בהחזקה בין הפגישות, במצבים שהמטפלת מרגישה שנדרשת החזקה הדוקה יותר, כגון ביצוע משימות בין הפגישות ודיווח עליהן למטפלת. מראש הנחנו שיהיו מטופלות שההתערבות מרחוק לא תצלח איתן כלל. במקרים אלה המטפלות חיזרו, יזמו שיחות טלפון קצרות או שלחו הודעות כתובות דרך ההורים, להזכיר למטופלות שאנחנו חושבות עליהן ולהשאיר את האפשרות למפגש פתוחה.

נקודת מפגש I 66