מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון 22 - ינואר 2022

ילדים בתווך — ילדים במטווח

2022 , שבט תשפ"ב, ינואר 22 גיליון

22 גיליון — ילדים בתווך - ילדים במטווח ילדים החשופים לאלימות במשפחה

צוות המערכת – יו"ר מערכת נקודת מפגש, מכון חרוב נעמי גוטמן – עורכת ראשית, מכון חרוב יפה ציונית – מרכזת ארצית אלמ"ב, משרד הבריאות ד"ר זהר סהר

- מרכז בת עמי, בית החולים הדסה עין כרם ד"ר דבורה באומן - היחידה לאלימות במשפחה, משרד הבריאות יפעת פולק-כהן – מנהלת המחלקה לשירותים חברתיים, מודיעין עילית מיקי מילר – מנהלת קמפוס חרוב לילדים ורכזת תוכניות חוק ומשפט, מכון חרוב עו"ד עפרה בן-מאיר – רכזת תחום מרכזי הגנה והכשרת סטודנטים, מכון חרוב שוש תורג'מן - ביה"ס לעבודה סוציאלית ע"ש לואיס וגבי וייספלד, אוניברסיטת בר-אילן ד"ר שירלי בן-שלמה – עו"ס ארצית לפי חוק הנוער, אגף משפחה, ילד ונוער בקהילה, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים שרית צרפתי – פרקליטות המדינה, משרד המשפטים עו"ד תמר פרוש

עיצוב, עריכה והפקה Istock תמונה על גבי העטיפה: ורדה בן-יוסף עריכת לשון: סטודיו אלי דייץ' עיצוב גרפי: יבגניה ז'אדן עימוד: דפוס מאור וולך בע"מ הדפסה:

מכון חרוב 9765418 מכון חרוב, קמפוס הר הצופים, ירושלים כתובת המערכת: 077-5150304 פקס ,077-5150300 טל' www.haruv.org.il אתר מכון חרוב: yaffa@haruv.org.il לתגובות:

נקודת מפגש I 4

תוכן העניינים

דבר העורכות 6 ד"ר חניתה קושר | פגיעה בקשר הורה-ילד בסכסוכי גירושין בעצימות גבוהה — ילדים בתווך 8 ופרופ' כרמית כץ אמתי מגד | מאמר דעה — האם ניכור הורי הוא התעללות? 14 השפעתה על התפתחותם ועל מצבם הנוירולוגי של ילדים — אלימות במשפחה — שמורה בזיכרון ובלב 18 ד"ר ענבר הרטמן | היבטים ייחודיים של ניכור בקרב ילדים להורים יוצאי החברה החרדית — ניכור על רקע אידאולוגי 22 עו"ד מרינה ויספלנר | עם מה צריכים להתמודד ילדים במקלטים לנשים נפגעות אלימות? — "זה לא הבית, אבל פה אני בטוח" 28 ד"ר שירלי בן-שלמה | חשיבותו והשלכותיו על הטיפול בילדים החשופים — התקדים המשפטי בפסיקה נגד אביעד משה 32 ד"ר סיגל קני פז | לאלימות עו"ד איילת רזין בית אור | התעללות בחסות האפוטרופסות — "כי אבא לא מרשה" 40 עו"ד נטע ברק | מבט רפלקטיבי — ייצוג טובת הילד בהליכי גירושין בעצימות גבוהה 44 ועו"ד לידיה רבינוביץ פרופ' רות הלפרין-קדרי ופרופ' רות זפרן | ניכור מטריד 50 חקירת ילדים עדים לרצח מנקודת מבטה של חוקרת ילדים — "בשבילי הוא יותר לא אבא שלי" 56 דינה לוקץ | שותפות מקצועית בין עו"ס לחוק הנוער ובין עו"ס לעניין סדרי דין — טובות השתיים מן האחת 60 אביטל סופר, שפרה מויאל ותמי בלדב | במקרים מורכבים תפקיד האחות בטיפת חלב ביצירת מוגנות לילדים עדים — "אל תרגיז את אבא, עוד מעט זה יעבור" 64 לילך זינגר, איה אלון ואיריס אביטל | לאלימות ד"ר אביטל קאי-צדוק | חסמים ופרקטיקות — קידום עמידות של ילדים החשופים לאלימות 68 יעילותה בהוצאת ילדים מן העימות בין הורים בגירושין — תוכנית התיאום ההורי 74 זהר שרביט, ד"ר יואה שורק, עידית הוניגמן, איריס בז'רנו ושרית ויזל | רבקה נוימן | 2021-2017 תכנית המניעה של ויצו לשנים — ילדים החשופים לאלימות במשפחה 78

מדורים

מפגש בשטח מפגש מחקרי

אליה ליכטנשטיין ומיכל פפר | לכודים בין לבין 84 נופר מזורסקי, נטע יהל, | — לקט מחקרים חדשים שבחר צוות המחקר במכון חרוב מה חדש? 90 עדן בשיר ופרופ' כרמית כץ מודל עבודה עם מתבגרים והוריהם במשפחות במצבי — — טיפול דיאדי בקו "ככה זה כשיש שניים" 94 מור שני-שרמן ומיה שפע | קונפליקט

מפגש טיפולי

I נקודת מפגש 5

דבר העורכות

יפה ציונית

נעמי גוטמן

אלא במנגנון הישרדות בסיסי שהוא תוצאה של החשיפה הממושכת לטראומה. כותבות על העלייה פרופ' רות הלפרין-קדרי ופרופ' רות זפרן הניכרת בשימוש בטענה לניכור הורי בהליכים המתנהלים בערכאות משפטיות, ועל הסיכון הפוטנציאלי שיש בחתירה לשמירה על קשר של הילד עם שני ההורים בכל מצב ובכל עו"ד נטע ברק מחיר, מה שעלול לסכן את שלומם של הילדים. מוסיפות על דברי הקודמות ומתארות ועו"ד לידיה רבינוביץ' אף הן את המחיר הכבד שמשלמים ילדים על הניסיונות לחדש את הקשר בינם ובין מי מההורים, במאמרן על ייצוג ילדים בהליכי גירושין בעצימות גבוהה. כאשר מדובר בסכסוכי גירושין בעצימות גבוהה בחברה החרדית, מתלווה לניכור ההורי גם ניכור על רקע אידיאולוגי. מתארת את המאפיינים הייחודיים של עו"ד מרינה ויספלנר כשל הקשר בין ההורים לילדיהם המתרחש כאשר אחד ההורים עוזב את החברה החרדית וההורה השני נותר בה. אחת ההשלכות של חשיפת ילדים לאלימות במשפחה היא סיכון נוירולוגי לבעיות התפתחות – ככל שגיל החשיפה קטן יותר, הנזק משמעותי יותר. במקרים של נשים שהיו חשופות לאלימות של בני זוגן בעודן בהיריון, עלולות להיות לכך סוקרת ד"ר ענבר הרטמן השפעות על ההתפתחות של ילדן. כמה מחקרים בתחום זה. לעיתים נדמה כי המקלט לנשים נפגעות אלימות מאפשר לילדים לחזור לשגרה, להניח את אירועי הטראומה מאחור. תפקיד המקלט הוא לתת מרחב בטוח כדי לאפשר לילדים להתמודד עם עברם, לעבור ממצב הישרדותי להתפתחות כותבת על ד"ר שירלי בן-שלמה תקינה ולהתחיל מחדש. הנושאים המרכזיים שילדים אלה מתמודדים איתם.

של נקודת מפגש. זהו גיליון 22 אנו שמחות להציג את גיליון נושאי שעוסק בילדים שנחשפו לאלימות במשפחה – על מגוון היבטיה של התופעה. נושא זה דורש התבוננות מורכבת מזוויות מקצועיות שונות ועבודה משותפת. רק כך יהיה אפשר להוציא ילד מ'שדה הקרב' בביתו. ואכן, בגיליון זה יש קשת רחבה של אנשי מקצוע שכתבו על תופעת האלימות במשפחה דרך הפריזמה המקצועית שלהם – הזווית הטיפולית, המשפטית, הבריאותית והמחקרית. כפי שאפשר לראות, חלק לא קטן מן המאמרים הם מהתחום המשפטי דווקא, מכיוון שחלק נכבד מההליכים מתבצעים מול רשויות החוק והמשפט ולא רק מול שירותי הרווחה. לגיליון זה נוסף מדור חדש וקבוע ובו לקט מחקרים חדשים לפי בחירת צוות המחקר במכון חרוב, במטרה להעשיר את כולנו. ניכור הורי הוא מונח שהמשגתו והשימוש בו נתונים במחלוקת, כפי שעולה מכמה מאמרים בגיליון זה. הוא נידון על היבטיו השונים. עוסק בשאלה אם ניכור הורי הוא התעללות. מתוך אמיתי מגד חווייתו כאיש טיפול, מגד סבור שניכור הורי הוא התעללות נפשית, לעיתים סמויה, אשר פוגעת בילדים לא פחות מסוגי התעללות אחרים. הוא קורא לכל העוסקים בתחום זה לשלב ידיים כדי לסייע לילדים הללו להתגבר על הטראומות שחוו ולקדם את הטיפול בהם. כותבות שניכור ד"ר חניתה קושר ופרופ' כרמית כץ החוקרות הורי הוא מונח שהשימוש בו תכוף אך חסר כל ביסוס אמפירי. הן מתוות מסגרת תיאורטית עדכנית, מבוססת מחקר אמפירי ורלוונטית להקשר הישראלי בכל הנוגע לפגיעה בקשר הורה-ילד בסכסוכי גירושין בעצימות גבוהה. אחת המסקנות ממחקרן היא שכאשר הילד מתעקש שלא להיות בקשר עם אחד מהוריו, לא מדובר בהכרח בהחלטה ברורה ומודעת שלו

נקודת מפגש I 6

דבר העורכות

כותבת על עמידותם של ילדים שנפגעו ד"ר אביטל קאי-צדוק מטראומה. גם בחשיפה לאלימות במשפחה על המערכות להגנת הילד לתת מענה טיפולי לצורכי הילדים. היא אף מציעה מודל לעמידות שעשוי לשמש מצפן בעת עיצוב התערבויות טיפוליות בכמה מישורים לילדים ונוער. כמה מהכתבות עוסקות במגוון תוכניות טיפול לילדים ומשפחות הנתונות בקונפליקט בעצימות גבוהה. הורים מתקשים מאוד לקיים את התוכנית ההורית שפועלת בתחנות לטיפול זוגי ומשפחתי בתוך המחלקות לשירותים חברתיים ואישיים. הם אף עושים שימוש תדיר במערכת המשפטית ובסמכויות עו"ס לסדרי דין לפתרון חילוקי הדעות זהר שרביט, ד"ר יואה שורק, עידית הוניגמן, איריס ביניהם. חקרו את תוכנית התיאום ההורית, בז'רנו ושרית ויזל ובמאמרן הן סוקרות את מחקרן זה. המחקר סייע להתאים את מודל התוכנית ואת דרכי ההתערבות לרמות עימות שונות בעצימות גבוהה, ולדייק את המענה לצורכי ההורים המשתתפים בתוכנית ולמאפייניהם. כותבות על מודל טיפול דיאדי בקו. ומיה שפע מור שני-שרמן זהו מודל לעבודה עם מתבגרים והוריהם במצבי קונפליקט קשים במשפחות. התערבות במקרים אלה מחייבת את אנשי המקצוע בהבנה של כמה עולמות תוכן, בהם דינמיקה משפחתית, חשיפה ממושכת של ילדים לטראומה ושיח עם ילדים. כותבות על מיזם 'בין לבין' – אליה ליכטנשטיין ומיכל פפר מיזם חברתי המספק תמיכה לילדים ולהורים בתהליכי פרידה. המיזם פועל להעלאת המודעות הציבורית להתמודדויות של ילדי גירושין, כדי להפחית את הפגיעה בהם בשלבי הפרידה השונים במשפחות. כדי להתמודד עם המציאות הקונפליקטואלית ולשמור על טובתו של הילד, יש צורך לשלב כוחות ולראות את מורכבות המשפחה מכמה זוויות: כותבות על השותפות אביטל סופר, שפרה מויאל ותמי בלדב המקצועית בין עו"ס לחוק הנוער ובין עו"ס לעניין סדרי דין במקרים מורכבים, ועל התרומה למימוש רוח החוק מתוך התייחסות לגישות השונות, לאפשרויות הקיימות ולמומחיות של העו"סים לחוק. אחד השירותים החשובים בזירת המניעה של אלימות במשפחה הוא טיפות החלב. גם לאחיות טיפת החלב תפקיד לילך חשוב ביצירת מוגנות עבור ילדים החשופים לאלימות.

כותבות על האתגרים בתחום זינגר, איה אלון ואיריס אביטל זה ועל הדרכות והכשרות לאיתורם וזיהויים של ילדים אלה. כותבת ממקור ראשון, שלה ושל עמיתותיה, על דינה לוקץ חוויותיהן ועל התמודדותן עם חקירת ילדים – כאשר הורה אחד שלהם נרצח בעוד האחר נעצר על ידי המשטרה בשל חשד לרצח, ועל מצבם של ילדים בנסיבות אלה. עוסק בתיקון לחוק בית אור עו"ד איילת רזין מאמרה של האפוטרופסות, תיקון של עוול רב שנים שלפיו לבן הזוג המתעלל יש זכויות להחליט על ילדו. תיקון החוק נותן לכך מענה, גם אם חלקי, אך הוא מהווה פריצת דרך – בעקבות ניסיון הרצח של שירה איסקוב בידי אביעד משה. עוסק אף הוא בתיקון החוק. ד"ר סיגל קני-פז מאמרה של קני-פז כותבת על חשיבותו, על השפעתה הפוטנציאלית החמורה של החשיפה לאלימות בין-הורית על התפתחותם של הילדים, על הסכנה להתפתחותם המוסרית של ילדים אלה ועל הטיפול המתאים להם. הפעילה ויצו תוכנית מניעה עבור 2021-2017 בשנים ילדים החשופים לאלימות במשפחה. מטרת הצפתו של רבקה נוימן הנושא הייתה להניע שינוי חברתי. מאמרה של עוסק בהשלכות החשיפה ובתוכנית המניעה. אכן, בשנים האחרונות עלה הנושא החשוב הזה ביתר שאת, על מגוון היבטיו – במסדרונות בתי המשפט, בטיפול במחקר ובאמצעי התקשורת. אנו תקווה שחוברת זו תוביל לשיח מקצועי ולשיתוף פעולה פורה ומקדם למען ילדים אלה.

קריאה מועילה!

נעמי ויפה

I נקודת מפגש 7

ילדים בתווך פגיעה בקשר הורה-ילד בסכסוכי גירושין בעצימות גבוהה

נקודת מפגש I 8

ילדים בתווך

1 חניתה קושר וכרמית כץ

רקע תיאורטי בעשורים האחרונים אפשר להבחין בהתייצבות של שיעורי הגירושין בעולם ואף בירידה בשיעורים אלה בכמה ממדינות Andersson & Kolk, 2015; Dommaraju & Jones,( העולם ), ובכל זאת גירושין הם עדיין תופעה שכיחה בחברה 2011 ). היום ידוע כי רוב מקרי Manning et al., 2014( המערבית הגירושין ניתנים להגדרה כ'גירושין טובים'. הכוונה לגירושין המאופיינים במעבר ממצב של קונפליקט ומתח למצב ). עם זאת, יש בקרב Ahrons, 1994( של רגיעה והסתגלות המשפחות שחוות גירושין כאלה שיגיעו למצב של 'סכסוך גירושין בעצימות גבוהה'. מדובר בתהליך גירושין שבו מתקיימות בין הצדדים מחלוקות מתמשכות בעצימות גבוהה. גירושין אלה מאופיינים באי-אמון קיצוני בין שני הצדדים, ברמות גבוהות של כעס ועוינות, באלימות מילולית בין ההורים, באיומים פיזיים, בפרצי אלימות, באי הסכמות מתמשכות בנוגע להורות ולתפקוד ההורי היומיומי, ובמגעים תכופים עם American Bar Association, 2005;( המערכת המשפטית ). אחד הביטויים Johnston, 1992; Johnston et al., 2005 המורכבים ביותר של סכסוכי גירושין בעצימות גבוהה הוא התופעה של פגיעה בקשר הורה-ילד, המוקד של מאמר זה. המונח של פגיעה בקשר הורה-ילד כמעט שאינו בשימוש בשדה המדעי והמקצועי בתחום של סכסוכי גירושין בעצימות גבוהה. לעומת זאת, שני המונחים המשמשים בהקשר זה הם סרבנות קשר ובעיקר ניכור הורי, מונח שנעשה בו שימוש תכוף בפרקטיקה אולם הוא נעדר כל ביסוס אמפירי. במאמר זה אנו מבקשות להתרכז בשימוש במונח תיאורטי חלופי אשר מתמקד בקשר בין ההורה לילד – 'פגיעה בקשר הורה-ילד'. ככלל, במונח של פגיעה בקשר הורה-ילד הכוונה היא למצב שסכסוך גירושין בעצימות גבוהה פוגע בקשר בין הילד לאחד מהוריו (על פי רוב ההורה שאינו משמורן) במידה ד"ר חניתה קושר היא מנהלת אקדמית של מכון חרוב ארה"ב; חברת 1 סגל בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית ע"ש פאול ברוואלד, האוניברסיטה העברית בירושלים. פרופ 'כרמית כץ היא חברת סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל באוניברסיטת תל אביב, מנהלת תחום המחקר במכון חרוב.

iStock

I נקודת מפגש 9

חניתה קושר וכרמית כץ

חמורה עד כדי ניתוק פיזי מוחלט בין הילד להורה. פגיעה זו מתבטאת לעיתים קרובות בהתנגדות או בסרבנות גלויה של הילד להיות בקשר עם אחד ההורים, כאמור, על פי רוב ההורה שאינו משמורן. בספרות המדעית וכן בשדה הקליני והמשפטי ניטשים ויכוחים רבים על אופן ההמשגה, ההערכה וההתערבות במקרים מעין אלה של פגיעה בקשר. חוסר ההסכמה נוגע לגורמים שמסבירים את הפגיעה בקשר, והוא בא לידי ביטוי בעיקר בוויכוח בין מי שתומכים בהמשגה של ניכור הורי לעומת מי שתומכים בהמשגה של סרבנות קשר. מכאן החשיבות שבפירוט משמעותם של מושגים אלה. ניכור הורי הוא מונח שטבע הפסיכיאטר האמריקאי ד"ר ) בשנות השמונים של המאה Gardner, 1985( ריצ'ארד גרדנר שעברה. על פי גרדנר, תסמונת הניכור ההורי נוגעת למצב שבו הילד מבטא ניכור בוטה כלפי אחד ההורים (ההורה המנוכר), בדרך כלל ההורה שאינו משמורן, הורה שהוא על פי רוב טוב ואוהב אך הילד מסרב ליצור איתו קשר או לשמור על הקשר איתו. הסירוב מלווה במסע הכפשה והשמצה של הילד נגד ההורה המנוכר, אף שלתוכן ההכפשה אין יסוד במציאות. גרדנר הדגיש כי התסמונת היא תוצאה של שילוב בין שטיפת מוח שההורה המשמורן עושה לילד ובין תרומת הילד עצמו למצב על ידי מסע ההשמצה שהוא עושה להורה המנוכר ). הגדרת תסמונת הניכור ההורי Gardner, 1985, 1999, 2001( על פי גישתו של גרדנר הייתה לאורך השנים, ועודנה, שנויה במחלוקת – בעיקר עקב היותה נעדרת כל ביסוס אמפירי Emery, 2005; Kelly & Johnston, 2001; Neilson, , (למשל .)2018; Nichols, 2014; Rueda, 2004 הביקורת נגד המונח שטבע גרדנר באה לידי ביטוי בפיתוח של מונח חלופי להסבר התופעה של פגיעה בקשר הורה-ילד – סרבנות קשר. מדובר במצב שבו הילד מסרב להיות בקשר עם ההורה שלו לאחר גירושין, ממגוון של סיבות נורמליות, Kelly ;2005 , מציאותיות וצפויות מבחינה התפתחותית (לסר &); למשל, חרדת נטישה אצל ילדים צעירים; Johnston, 2001 התנגדות לסגנון ההורות של ההורה, כגון קפדנות ונוקשות, העדפות וטעמים שונים או היעדר התעניינות משותפת; התנגדות שעולה מתוך הדאגה של הילד למצבו הרגשי השביר של ההורה המשמורן, למשל פחד להשאיר אותו לבד, .)2005 , ועוד (לסר הוויכוח בין שני המונחים האלה ער וניטש עד היום, והוא מעלה שאלות ודילמות על הדרך הנכונה לאבחן את המקרים הללו ולטפל בהם. אי הסכמות על כך מקשות על מערכת המשפט ומערכת הרווחה לטפל במקרים אלה כראוי ולהעניק לילדים את המענים שהם זקוקים להם. מכאן עולה החשיבות של פיתוח מסגרת תיאורטית המבוססת על מחקר אמפירי

מוקפד ואיכותי, מה שיאפשר לאנשי מקצוע להתייחס למסגרת מושגית משותפת ולמינוח מוסכם. חשוב להדגיש כי מרבית הכתיבה האקדמית בתחום של סכסוכי גירושים בעצימות גבוהה ופגיעה בקשר הורה-ילד אינה מבוססת על מחקרים אמפיריים, ולמעשה יש מיעוט מחקרים בתחום זה. מצב זה מציב את אנשי המקצוע בעמדה בעייתית, שכן בתי המשפט מבקשים ודורשים הערכות ואבחנות מדויקות למצבים אלה וכן המלצות על דרכי התערבות מתאימות, ואילו אנשי המקצוע נתונים במצב של חוסר בידע מדעי ומקצועי מבוסס ואיתן לצורך התמודדות עם התופעה. המחקר הנוכחי עוצב כדי למלא את החוסר הזה ולייצר מודל תיאורטי מבוסס מחקר אמפירי בתחום זה. המחקר הנוכחי המטרה המרכזית של המחקר הנוכחי הייתה לייצר מסגרת תיאורטית עדכנית, מבוססת מחקר אמפירי ורלוונטית להקשר הישראלי בכל הנוגע לפגיעה בקשר הורה-ילד בסכסוכי גירושין בעצימות גבוהה. לשם כך בחן המחקר כיצד אנשי מקצוע בתחום הטיפול והמשפט מבינים ומפרשים את התופעה של פגיעה כזאת. הנחת המחקר הייתה שקיים ידע וניסיון עשיר של אנשי המקצוע בהתמודדות עם המקרים הללו בשטח, ולכן הדרך לפתח מסגרת תיאורטית היא לאסוף את הידע, הניסיון, התפיסות והחוויות של אנשי המקצוע שניצבים בחזית ההתמודדות עם סכסוכי גירושים בעצימות גבוהה ופגיעה בקשר הורה-ילד. ניתוח עומק ורוחב של כלל הנרטיבים שנאספו יועד לפיתוח של מסגרת תיאורטית מתאימה. מהן עובדות 82 : נשות מקצוע 94 המחקר כלל מדגם של סוציאליות (עו"סיות לסדרי דין, עו"סיות לחוק הנוער, מטפלות אפוטרופוסיות 12- זוגיות ומשפחתיות ומתאמות הוריות) ו לדין. המחקר נעשה באמצעות עשר קבוצות מיקוד וחמישה ראיונות עומק. כל קבוצות המיקוד הוקלטו ותומללו, ותמלולים אלה נותחו ניתוח תמטי איכותני. המחקר קיבל את אישור ועדת האתיקה של האוניברסיטה העברית בירושלים וכן את אישור ועדת האתיקה של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. ממצאי המחקר במאמר זה נציג שניים מממצאי המחקר המרכזיים שעלו, והם משמעותיים להבנת התופעה של פגיעה בקשר הורה-ילד.

נקודת מפגש I 10

ילדים בתווך

עם הילד, ועוד. יש לציין כי מדובר בתהליכים דו-כיוונים – הדינמיקה של הסכסוך בין בני הזוג גולשת למערכות נוספות, והסכסוך שזולג למערכות מסביב לזוג חוזר ומשפיע על כל המערכות האחרות, ועל ידי כך הוא מחמיר למעשה את הקונפליקט והקושי. ממצא זה חשוב לאבחון המצב של סכסוך גירושין בעצימות גבוהה, שצריך לכלול מדדים הנוגעים לכל המערכות הסובבות את הזוג ולא רק למה שמתרחש בין בני הזוג, והוא חשוב גם להבנה שהתערבויות מקצועיות בתחום זה עלולות לעיתים להחריף את הסכסוך. אין לגזור מכך שאין לבצע התערבויות בתחום זה, אלא שיש להביא זאת בחשבון בעריכת ההתערבויות השונות. • מודל הפגיעה בקשר הורה-ילד בהתבסס על הנרטיבים של משתתפות המחקר, פותח מודל תיאורטי שעשוי להסביר את הפגיעה בקשר הורה-ילד בהקשר של סכסוך גירושין בעצימות גבוהה. במודל שלושה שלבים עיקריים אשר מעצבים את הקשר בין ההורה לילד בהקשר של סכסוך גירושין בעצימות גבוהה.

הראשון נוגע להמשגה של סכסוך גירושין בעצימות גבוהה, והשני נוגע להבנה של שלבי הפגיעה בקשר הורה-ילד. • סכסוך גירושין בעצימות גבוהה במחקר עלה כי סכסוך גירושין בעצימות גבוהה הוא תופעה שמתבטאת בחיי המשפחה ומחלחלת לתוך כלל המערכות: המערכת הזוגית, המערכת ההורית, מערכת המשפחה המורחבת, מערכת הקהילה והמערכות הפורמליות המעורבות (רווחה ומשפט) (ראו איור בעמוד זה). סכסוך גירושין בעצימות גבוהה יופיע בכל אחת מהמערכות הסובבות את בני הזוג והמשפחה. למעשה, הסכסוך והקונפליקט במערכת הזוגית זולגים וגולשים אל תוך המערכות הפורמליות והלא פורמליות הסובבות את הזוג. תהליך זה מביא לכך שגם במערכות האחרות הסובבות את הזוג קיימים קונפליקטים, מתחים ואף סכסוכים. הזליגה הבולטת ביותר במקרים אלה היא למערכת ההורית, כאשר נוצר סכסוך וקונפליקט גם בין הילד להורה. אך נוכל לראות גם תופעות של סכסוך וניכור בין מערכות מקצועיות שונות או בין אנשי מקצוע בתוך אותה מערכת, או למשל סבים וסבתות שמשתתפים בתהליך הפגיעה בקשר

ההסלמה בתהליך הסכסוך היא רב-כיוונית

המערכת הזוגית

המערכת ההורית המשפחה המורחבת והקהילה

המערכות הפורמליות

I נקודת מפגש 11

חניתה קושר וכרמית כץ

בשלב השלב הראשון הוא שלב הבלבול והאמביוולנטיות. זה הילד נחשף לסכסוך הקשה בין ההורים. חשיפה זו לתכנים ולאירועים לא מותאמים, הכוללים לעיתים קרובות אלימות מילולית ופיזית בין ההורים, מעלה אצל הילד רגשות של בלבול ומקשה עליו לחבר בין שני העולמות. הילד חי בעולם מפוצל שאין בו חיבור, בשל הסכסוך הקשה בין ההורים. החיים בתוך עולם מפוצל דורשים מהילד משאבים אדירים להתמודדות בעולם של אמביוולנטיות רגשית כלפי ההורים, שכן למרות הסכסוך והפיצול הילד עודנו תלוי בהם, והוא חי בקונפליקט נאמנויות מייסר. בשלב זה הילד מבין כי הוא נדרש 'להצהיר' לאיזה צד הוא נאמן, וההבנה הזאת היא בעלת השפעות רגשיות שליליות על הילד. בשלב זה הילד אף מביע רצון להיות בקשר עם שני ההורים, אם כי אפשר להתחיל להבחין באמביוולנטיות בקשר עם אחד ההורים לפחות. בשלב זה 2." השלב השני הוא השלב של "לבחור צד או למות הילד בוחר צד כדרך לשרוד את החשיפה לסכסוך שהוא חווה בשלב הראשון. בחירת הצד היא למעשה דרך להתמודד עם הטראומה. עצם החשיפה לסכסוך הקשה בין ההורים לאורך זמן ובעוצמות גבוהות מהווה מצב טראומה מתמשך עבור הילד, והתוצאה שהוא חווה מצוקה נפשית ניכרת. גיל הילדות, המאופיין במשימות התפתחותיות קוגניטיביות רגשיות וחברתיות אשר עליו למלא, דורש ממנו משאבים רבים. אם בד בבד הילד חווה טראומה מתמשכת בחשיפה לסכסוך עוצמתי בין שני הוריו, משאביו נתונים בסכנה והם מעמידים אותו מול בחירה הקשה: "לבחור צד" כדי לפנות משאבים להתפתחות או "פשוט למות". העובדות הסוציאליות שיתפו מקרים רבים שבהם ילדים שלא הצליחו לבחור צד הגיעו למצבים קשים של אשפוזים פסיכיאטריים וניסיונות אובדנות. שלב זה – של כניעת הילד לטראומה הקשה ובחירה בחיים או במוות – מחייב את הילד לעבור מתפקיד של 'ניצב' בסכסוך לתפקיד פעיל יותר או, בניסוח אחר שחזר על עצמו בנרטיבים של משתתפות המחקר, לתפקיד של 'חַיָּל'. ולכן בשלב הזה נוכל לראות ילדים שמשתתפים בסכסוך בין ההורים. זהו השלב השלישי הוא שלב הפגיעה בקשר הורה-ילד. שלב השיא שבו הפגיעה בקשר מגיעה לשיאה ומתקבעת. הממצאים מלמדים כי הפגיעה בקשר זה היא לא רק תוצאה של בחירת צד של הילד אלא של פעולות אקטיביות שעושה אחד ההורים. לעיתים ההסתה הפעילה נעשית דרך מסרים לא מילוליים ופסיכולוגיים שעוברים מההורה אל הילד – שהוא לא צריך להיות בקשר עם ההורה השני או שהוא לא רוצה שהוא יהיה איתו בקשר. אחת המסקנות המרכזיות של המחקר הנוכחי הוא כי התוצר

של שלב זה הוא הפעלת מנגנון ההישרדות של אדפטציה. מדובר במנגנון שמוזכר בספרות כמנגנון הישרדות של ילדים Katz & Barnetz, 2014;( המתמודדים עם טראומה מורכבת ). מנגנון זה מכוון הן להישרדות של הילד Katz et al., 2020 והן להפסקת הסכסוך בכל דרך אפשרית. הילדים במצבי סכסוך גירושין כזה כלואים במצב בלתי אפשרי של חשיפה מתמשכת לעוצמות הקשות של הסכסוך. המנגנונים של 'הילחם או ברח' אינם רלוונטיים עבורם – הוריהם חזקים מהם, ואין להם לאן לברוח. לכן המוצא היחיד שנותר להם הוא למצוא דרכים להסתגל למצב, לעשות אדפטציה, שכן העולם הפך להיות מוזר ולא מאוזן עבור הילד, והדרך היחידה היא להצטרף. משתתפות המחקר ציינו כי לאחר שלב זה עוצמות הסכסוך פוחתות בשיעור מובהק, ומערכת היחסים ההרסנית שהייתה בין ההורים מועתקת אל תת-המערכת של ההורה-ילד ובכך פותרת את הקונפליקט הקשה עבור כל חברי המערכת המשפחתית. אם כן, שלב זה מלמד כי למעשה מנגנון הבחירה מכוּוָן לכך שהילד ישרוד את הטראומה של החשיפה המתמשכת לעוצמות הקשות של הסכסוך. סיכום המחקר הנוכחי מציע מסגרת תיאורטית להבנת המונחים 'סכסוך גירושין בעצימות גבוהה' ו'פגיעה בקשר הורה-ילד'. החשיבות של המודל שפותח במחקר זה היא בכך שהוא מתמקד במה שקורה לילד בתהליך הפגיעה בקשר. הוא מלמד אותנו כי כאשר הילד מתעקש שלא להיות בקשר עם אחד מהוריו, לא מדובר בהכרח בהחלטה ברורה ומודעת שלו אלא במנגנון הישרדות בסיסי שהוא תוצאה של החשיפה הממושכת לטראומה. למודל זה יש תרומה לפרקטיקה. על פי המודל, בשלב הראשון יש לאבחן היכן המשפחה נמצאת על רצף הפגיעה בקשר, ולהתאים לכך את ההתערבות. השלב המתאים ביותר להתערבות הוא השלב הראשון, שבו הילד עדיין מבולבל ואמביוולנטי. התערבות בשלבים הבאים מורכבת יותר משום שהיא דורשת שינוי בדפוסי יחסים חדשים שיצר הילד באופן לא מודע כדי לשרוד. לפיכך יכול המודל לשפוך אור על הקושי בטיפול במצבים אלה. טיפול רגשי או כל התערבות מקצועית אחרת משמעותם איום על הישרדותו של הילד, מבלי שניתנה לו מבחינתו אפשרות לבחור בדרך התמודדות אחרת, וכך אפשר להבין מדוע ילדים אלה מתקשים לעיתים לשתף פעולה עם אנשי המקצוע השונים. חיוני לציין כי התערבות במקרים אלה מחייבת את אנשי

ציטוט מתוך דבריה של אחת המשתתפות בקבוצות המיקוד במחקר. 2

נקודת מפגש I 12

ילדים בתווך

המקצוע בהבנה של כמה עולמות תוכן, בהם דינמיקה משפחתית, חשיפה ממושכת של ילדים לטראומה וכן שיח עם ילדים. אי אפשר להפריז בתיאור החשיבות של הימנעות מהתערבויות פולשניות עם ילדים במצבים אלה, שכן הילדים נמצאים בתווך, במלכוד היוצר טראומה, והתערבות בשדה הטראומה – כפי שידוע ומבוסס היטב בשדה האמפירי – אסור שתהיה פולשנית וכוחנית. עוד סוגיה שעולה מהמחקר שערכנו, וחיוני לחדד אותה, נוגעת לחוסר הידע האמפירי והפרקטי על אבחנה מבדלת של פגיעה בקשר הורה-ילד שהיא תוצר של סכסוך מול פגיעה בקשר הורה-ילד שהיא תוצר של אלימות במשפחה. להיעדר זה של אבחנה מבדלת עשויות להיות השלכות מכריעות בתחום של הגנה על ילדים ומניעת קבלת החלטות פוגעניות בעניינם. לכן הכרחי שבקבלת החלטות במקרים מורכבים אלה, שיש בהם ספק בקשר לפגיעה בילדים, אנשי המקצוע המעורבים יהיו מומחים גם בתחום של פגיעה בילדים.

Findings on children's adjustment and proposed guidelines for the resolution of custody and visitation disputes. Center for the Family in Transition. Johnston, J. R., Lee, S., Olesen, N. W., & Walters, M. G. (2005). Allegations and substantiations of abuse in custody-disputing families. Family Court Review, 43 (2), 283–294. Katz, C., & Barnetz, Z. (2014). The behavior patterns of abused children as described in their testimonies. Child Abuse & Neglect, 38 (6), 1033–1040. Katz, C., Tsur, N., Nicolet, R., Klebanov, B., & Carmel, N. (2020). No way to run or hide: Children’s perceptions of their responses during intrafamilial child sexual abuse. Child Abuse & Neglect, 106, 104541. Manning, W. D., Brown, S. L., Payne, K. K., & Wu, H. S. (2014). Healthy marriage initiative spending and U.S. marriage & divorce rates: A state-level analysis (FP-14-02). National Center for Family & Marriage Research. http://www.bgsu.edu/content/dam/BGSU/college-of-arts- and-sciences/NCFMR/documents/FP/FP-14-02_HMIInitiative.pdf Neilson, L. C. (2018). Parental alienation empirical analysis: Child best interests or parental rights? FREDA Centre for Research on Violence against Women and Children. https://fredacentre.com/wp-content/ uploads/Parental-Alienation-Linda-Neilson.pdf Nichols, A. M. (2014). Toward a child-centered approach to evaluating claims of alienation in high-conflict custody disputes. Michigan Law Review, 112, 663-688. Kelly, J. B., & Johnston, J. R. (2001). The alienated child: A reformulation of parental alienation syndrome. Family Court Review, 39 (3), 249–266.

מקורות

חברה ). תסמונת הניכור ההורי מנקודת מבט של התפתחות הילד. 2005( ' לסר, י .356-341 ורווחה כה,

Ahrons, C. R. (1994). The good divorce: Keeping your family together when your marriage comes apart. Harper Collins.

American Bar Association (2005). High conflict custody cases: Reforming the system for children. Family Court Review, 39 (2), 146–157.

Rueda, C. (2004). An inter-rater reliability study of parental alienation syndrome. The American Journal of Family Therapy, 32, 391–403.

Andersson, G., & Kolk, M. (2015). Trends in childbearing, marriage and divorce in Sweden: An update with data up to 2012. Finnish Yearbook of Population Research, 50, 21–30.

Dommaraju, P., & Jones, G. (2011). Divorce trends in Asia. Asian Journal of Social Science, 39 (6), 725–750.

Emery, R. E. (2005). Proponents bear the burden of proof. Family Court Review, 43 (1), 8–13. Gardner, R. A. (1985). Recent trends in divorce and custody litigation. Academy Forum, 29 (2), 3–7. Gardner, R. A. (1999). Differentiating between parental alienation syndrome and bona fide abuse-neglect. American Journal of Family Therapy, 27 (2), 97–107.

Gardner, R. A. (2001). Parental alienation syndrome (PAS): Sixteen years later. Academy Forum, 45 (1), 10–12.

Johnston, J. R. (1992). High-conflict and violent parents in family court:

I נקודת מפגש 13

האם ניכור הורי הוא התעללות? מאמר דעה

iStock

1 אמִתי מגד

להיפגש עם הוריהם משלל סיבות. לעיתים ילדים מסרבים לפגוש את הוריהם מסיבות מוצדקות לחלוטין, כגון אלימות, התעללות או הזנחה של ההורה, מחלת נפש, התמכרות או בעיות נפשיות של ההורה שמקשות על הילד להיות בחברתו. יש מקרים שבהם חשוב לסייע לילדים להיפגש עם הוריהם רק בסביבה מוגנת (למשל, מרכז קשר), ויש מקרים קיצוניים שבהם כדאי לסייע לילדים לנתק קשר עם הורה פוגעני, לפחות לתקופה מסוימת, עד שהילד יתחזק והמפגש לא יזיק לו. הוא סוג מסוים של סרבנות קשר. בניכור הורי הילד ניכור הורי מסרב להיפגש עם ההורה שלו לא מכיוון שההורה פגע בו או הזניח אותו, אלא מכיוון שהוא עובר הסתה גלויה או סמויה מצד ההורה השני. ניכור הורי מתרחש במצבי גירושין בקונפליקט גבוה, ולעיתים הוא יכול אף להביא את הילד לסירוב מוחלט .)Gardner2, 1999( להיפגש עם ההורה במאמר זה אעסוק בשאלה של התעללות רק בהקשר של ניכור הורי במצב שאין כל הצדקה לסרבנות של הילד להיפגש עם ההורה.

התופעה של ניכור הורי זוכה בשנים האחרונות לתשומת לב רבה בציבור בשדה הטיפול, המחקר והמשפט. העוסקים בתחום חלוקים במספר רב של נושאים, החל בהגדרה ואבחון ועד לגישות טיפול. במאמר זה נעסוק באחת הדילמות בתחום: האם ניכור הורי הוא סוג של התעללות. לפני שנענה על שאלה זו, חשוב לעשות הבחנה ברורה בין סרבנות קשר ובין ניכור הורי: היא הגדרה רחבה המתארת סירוב של ילדים סרבנות קשר

) הוא ראש התוכניות להכשרת מטפלים זוגיים ומשפחתיים במכללה האקדמית תל חי ובמרכז לפסיכותרפיה אינטגרטיבית MFT( אמִתי מגד 1 בהרצליה, מטפל ומדריך מוסמך בטיפול זוגי ומשפחתי. מוכר כמומחה לחידוש קשר וטיפול בניכור הורי על ידי בתי המשפט בארץ. מחברם של חמישה ספרים על טיפול ויחסים, האחרון בהם "להיות ראוי".

נקודת מפגש I 14

האם ניכור הורי הוא התעללות?

בהיותי עובד סוציאלי הנטוע שנים רבות בשדה הטיפול בילדים ובהורים, חשוב לי להבהיר: השיח שאני רוצה לקדם כאן, הנוגע לניכור הורי כהתעללות, נובע מהיכרות עמוקה ורבת שנים עם סוגים שונים של אלימות, התעללות וטראומה. שינויים בהבנה של טראומה לאורך השנים המושג טראומה בהקשרו הרפואי קיים כבר מאות שנים. במאת השנים האחרונות החלו לכלול בו גם חוויות נפשיות. התהליך החל בתפיסה של הלם קרב כטראומה נפשית, דרך ההבנה שזמני מלחמה יכולים להוות טראומה עבור ילדים, גם אם הם אינם נמצאים בשדה הקרב, ועד להכללה של אונס ושל מצבי התעללות מינית ופיזית במבוגרים ובילדים במושג טראומה. השאלה שתישאל כאן היא – האם ניכור הורי יוצר מצב טראומטי אצל הילד החווה אותו? והאם יש דמיון בחוויה של ילד העובר התעללות פיזית או מינית לזו של ילד החווה ניכור הורי? הפחדה והטלת טרור הורים שמפעילים אלימות פיזית ומינית מטילים טרור על ילדיהם. במצבים אלה ילדים חשים חרדה מתמשכת. עקב חוויית הטרור המתמשכת הם מפתחים חוסר אונים נלמד, חוסר ביטחון עצמי וחוסר אמון באחר. הטלת טרור היא אחד המרכיבים המרכזיים של טראומה. לכאורה, הורים מנכרים כלל אינם יוצרים חוויה של טרור אצל הילד. להפך: הילד מדגיש שהוא חש בטוח מאוד וטוב לו אצל ההורה המנכר. אבל הורים מנכרים עושים משהו אחר: הם יוצרים אצל הילד חוויה של טרור מול ההורה האחר. התמונה המעוותת שהורים אלה יוצרים אצל ילדיהם בנוגע להורה השני יוצרת אצל הילד חוויית טרור אמיתית. • הורים מנכרים גורמים לילדיהם להאמין שההורה האחר מסוכן או לא יציב • הם יוצרים ביוש על ידי האשמת הילד או הגחכתו כשהוא מראה סימני נאמנות להורה השני • הם מאיימים עליו בהסרת גילויי אהבה אם ירצה להיפגש עם ההורה השני

• הם משתמשים במתן חיזוקים כאשר הילד מראה התנהגויות או משתמש במילים שמבזות את הורה המטרה • הם יוצרים השחתה ודחייה של חלק מזהותו של הילד באמצעות קריאה לבן הזוג החדש אבא או אימא – ולא להורה המטרה • הם יוצרים קונפליקט בין הילד להורה המטרה באמצעות נתינת מידע שגוי ומטעה ילדים אלה הופכים למלאי אימה ופחד מההורה השני. בניסיון הקליני שלנו ראינו ילדים בוכים, רועדים ומשותקים במפגשים עם הורה המטרה. כל אלה מהווים התעללות בילד והם מתכון בטוח ליצירה של טראומה. גילוי עריות וניכור הורי מה יוצר טראומה אצל ילד שעובר התעללות מינית בתוך המשפחה? יש מקרים שבהם הורים האונסים את ילדיהם אינם משתמשים בכוח פיזי כשהוא לעצמו כדי לכפות את עצמם על הילד; במסווה של אהבה, הם מעוותים את התפיסה הקוגניטיבית של הילד וגורמים לו לחשוב שמה שקורה הוא דבר מקובל. הורים שמתעללים מינית בילדיהם מכפיפים את הילד לצרכים ולרגשות שלהם. הם מצפים ודורשים מהילד למלא ולספק את צורכיהם הנפשיים והמיניים, בלי לראות את צרכיו ורגשותיו של הילד עצמו. כאשר הורה גורם לילדו לשנוא את ההורה האחר, לזלזל בו ולסרב להיפגש עימו, הוא עושה את אותו הדבר. הוא כופה את רצונותיו ורגשותיו על הילד. הוא מבטל את הצורך הטבעי של הילד להיות בקשר עם שני ההורים וגורם לילד לתפוס את צרכיו ורגשותיו של ההורה כיחידים הקיימים. במקרים של גילוי עריות וגם במקרים של ניכור הורי נוצרת סימביוזה בין הילד להורה, סימביוזה שמבטלת את האינדיווידואליות של הילד, את צרכיו, רגשותיו ורצונותיו, ויוצרת 'ישות אחת' הכוללת את ההורה והילד, שבה רק רגשותיו וצרכיו של ההורה באים לידי ביטוי.

2 Gardner, R. A. (1999). Differentiating between parental alienation syndrome and bona fide abuse-neglect. The American Journal of Family Therapy, 27(2), 97-107. doi: http://dx.doi.org/10.1080/019261899261998

I נקודת מפגש 15

אמִתי מגד

עוד גורם שיוצר טראומה בגילוי עריות הוא חילוף התפקידים. מי כאן המבוגר ומי כאן הילד? במונחים של טיפול משפחתי אנו קוראים למצב הזה 'פרנטיפיקציה' (הפיכה של הילד לבוגר הרגשי ביחסים). על הילד מוטל עכשיו הצורך להיות ער לרגשות ולצרכים של ההורה, ולמלא אותם. ילדים במצבי התעללות פיזית, מינית ונפשית מפתחים קשב מיוחד לצרכים של ההורים ולרגשותיהם, ולומדים לשרוד על ידי ביטול הקשב לצרכים ולרגשות שלהם-עצמם. הילד הופך להורה הרגשי של ההורה שלו. בניכור הורי מתרחש אותו תהליך ממש. הילד לומד להיות קשוב לרגשות ולצרכים של ההורה שלו ולמלא אותם במקומו. במקום שההורה יכעס, יזעם ויתמודד עם הגרוש שלו, הילד נשלח, כמו פיון במלחמה, לעשות את המלחמות של ההורה. וההורה, שעבודתו נעשית על ידי הילד, עשוי אף להופיע לפני גורמי המקצוע כרגוע ושליו. הוא עשוי אף להציג את עצמו כמי שמבקש מהילד כן להיפגש עם הגרוש, ואת הילד, האומלל, הוא מציג כבעייתי. דמיון נוסף בין התעללות מינית ובין ניכור הוא שבשני המקרים ישנה שבירה של המבנה ההיררכי במשפחה ושבירה של הסמכות ההורית. הילד מקבל תפקיד עם כוח שהוא מעל ומעבר לכוחותיו. הוא מתבקש למלא תפקידים נפשיים שסוחטים את מאגרי האמון שלו. כאשר ילדים ממלאים תפקידים הוריים, הם מפסיקים לתת אמון ביכולת של המבוגר להגן עליהם. האמון שלהם בעולם נשבר. ) נחשב לאחד ממנגנוני ההגנה הראשוניים splitting( פיצול ביותר. הוא יוצר תמונת מציאות מפוצלת ובלתי מציאותית, עם ראייה קיצונית של שחור ולבן, טובים ורעים. בספרות הפסיכואנליטית פיצול נחשב למנגנון הגנה פרימיטיבי שאמור להפסיק לשמש אותנו כשאנו גדלים. בעלי הפרעות אישיות שונות משתמשים במנגנון הזה גם בבגרותם. הורים מנכרים מעודדים את הפעלתו של מנגנון ההגנה הזה אצל ילדיהם. במבחנים ובשאלונים שאנו נותנים לילדים במצבי ניכור אנו רואים לעיתים קרובות שמנגנון הפיצול שלהם חזק הרבה יותר משל ילדים שעברו התעללות פיזית או מינית או הזנחה קשה. ילדים שעברו ניכור נוטים לצייר את העולם בשחור-לבן; מי שמסכים עם התפיסה שלהם הוא לבן, וכל מי שלרגע מערער עליה הופך מייד לשחור. תפיסת העולם הדיכוטומית הזאת היא הכנה גרועה מאוד להתמודדות עם קשיי החיים. אנשים עם ראיית עולם דיכוטומית מתקשים מאוד להתמודד עם המורכבות של החיים, אינם יודעים כיצד לפתור קונפליקטים ואינם מסוגלים להסתדר עם אנשים שחושבים מעט אחרת מהם.

נוסף על כך אנחנו נראה אצל ילדים אלה חוסר באמביוולנציה בריאה. באופן דומה לזה של ילדים עם הפרעת אישיות אנטי- סוציאלית, גם ילדים במצבי ניכור מראים חוסר יכולת לחוות רגשות אשמה, גם אם פגעו באחר או התנהגו באופן לא הולם. הם מצדיקים את התנהגותם הפוגענית ואינם מסוגלים לתפוס את עצמם או את הוריהם באופנים מורכבים. דיכוי צורכי ההתקשרות הטבעיים להורה הדחוי לכל ילד יש באופן טבעי צורכי התקשרות לשני ההורים. ילדים זקוקים לקשר מיטיב עם שני הורים. התקשרות בריאה בונה אצלנו תחושת ביטחון בעצמנו ובעולם, שקט ואיזון נפשי. אחד הגורמים המרכזיים להיווצרות טראומה בחייו של הילד המנוכר הוא דיכוי צורכי ההתקשרות הטבעיים שלו אל אחד ההורים. למעשה, הניכור גורם לילד להתכחש לצורך הטבעי שלו בקשר ומונע ממנו לזכות בכל מה שקשר מיטיב יכול להעניק לו. הזנחה נפשית הזנחה נפשית מוגדרת ככישלון לספק ולאפשר התפתחות בכל אזורי החיים. הזנחה יכולה לכלול התנהגויות כגון אי דאגה לצרכים הבסיסיים של הילד (מזון, בריאות, ביגוד, השכלה) או השארת הילד בטיפול של אדם מתעלל. ניכור הורי מהווה הזנחה נפשית משום שההורה המנכר מציב את צרכיו שלו לפני צורכי הילד, ובעיקר משום שהוא מזניח את הצורך של הילד בקשר מיטיב עם ההורה השני. ניכור הורי כאלימות בין-זוגית מניעת קשר בין הורה המטרה ובין הילד היא למעשה נקמה והתעללות בהורה השני. זהו סוג של אלימות בין-זוגית. כאשר ילדים עדים לאלימות זו, הם למעשה הופכים עדים לאלימות בין-זוגית. עדות למצבי אלימות הוכחה גם היא כאחד הגורמים לטראומה. סיכום ומחשבות לעתיד מכל הדוגמאות הללו אפשר לראות שניכור הורי הוא סוג של התעללות בילדים. הניסיון הקליני שלנו מראה שהנזקים של התעללות כזאת גדולים וחמורים הרבה יותר מנזקי התעללות

נקודת מפגש I 16

האם ניכור הורי הוא התעללות?

פיזית, והם משתווים לתוצאות החמורות של התעללות מינית בילדים. אכן, קשה יותר להבחין בקיומו של ניכור הורי. זוהי התעללות סמויה. אין לה סממנים ברורים כסממנים של התעללות פיזית או מינית. ניכור הורי הוא התעללות נפשית. את התוצאות של ההתעללות הזאת יהיה אפשר לראות רק בהמשך הדרך. לעיתים ילדים במצבי ניכור מתפקדים היטב ואף מצטיינים בתוך מערכות החינוך. הנזק הוא ארוך טווח. המחקר של איימי ), שעסק במבוגרים שסבלו בילדותם Baker3, 2007( בייקר מניכור הורי, הראה שיעורים גבוהים של דיכאון, חוסר ערך עצמי, התמכרויות, גירושים וחזרה של תופעת ניכור הורי עם ילדיהם – הרבה יותר מבאוכלוסייה הכללית. מסיבות פוליטיות, נראה שתחום הטיפול בטראומה סובל גם הוא מפיצול. לא ברור מדוע, אך רבים מהמטפלים בטראומה ובהתעללות בילדים תופסים את המטפלים בניכור הורי כאויביהם. כפי שנאמר בתחילת המאמר, טיפלתי ועודני מטפל ומדריך מטפלים בילדים שעברו טראומה על רקע התעללות פיזית, מינית ונפשית. המומחים לניכור הורי האשימו אותנו לעיתים בכך שבעיסוקנו אנו מגינים למעשה על פדופילים. זו האשמה חריפה מאוד מאוד. אכן, אימהות מנכרות תופסות ומציגות את עצמן כמי שמגינות על הילד מפני אב מתעלל, ואבות מנכרים תופסים או מציגים את עצמם כמי שמגינים על ילדם מפני אם מזניחה או מתעללת. ואולם במקרים של ניכור הורי מדובר בתפיסה מעוותת שגורמת לילד להתרחק מהורה אוהב ומיטיב. הורים מנכרים אינם אוהבים כאשר אנחנו, המומחים לניכור הורי, מציגים אותם כמתעללים. ובעזרת גופים שונים הם מנסים להציג אותנו כמגיני פדופילים. לעיתים אנשי מקצוע העוסקים בטראומה מתפתים להאמין שצריך להגן על ילדים מטראומה והתעללות, כאשר למעשה הטראומה וההתעללות היא הפוכה. אין באמת הורה פדופיל, יש הורה שמתעלל בילד דרך ניכור. אני רוצה לסיים את המאמר הזה בקריאה רמה לכל העוסקים בטיפול בטראומה: כולנו יחד במאבק הזה. ילדים סובלים ניכור הורי הוא התעללות נפשית מסוגים שונים של טראומה. הבה שפוגעת בילדים לא פחות מסוגי התעללות אחרים. נשלב ידיים ונעזור כולנו לכל הילדים להתגבר על הטראומות ועל ההתעללות שחוו. יחד נחקור, נבין היטב את הסימנים, נבנה כלים טובים יותר לזיהוי ולאבחנה מתי ילדים סובלים מהתעללות כזאת ומתי מאחרת. אם נדע לעשות זאת, נוכל להתאים לילדים את הטיפול המתאים להם. במקום לנסות

לרפא אותם מהתעללות שאינם סובלים ממנה, נרפא אותם מההתעללות שהם סובלים ממנה. זה הזמן לפתוח את המחשבה ואת הלב, ולא להסתגר בתוך פיצול.

3 Baker, A. J. L. (2007). Adult children of parental alienation syndrome: Breaking the ties that bind. Norton Professional Book.

I נקודת מפגש 17

שמורה בזיכרון ובלב אלימות במשפחה – השפעתה על התפתחותם ועל מצבם הנוירולוגי של ילדים

iStock

1 ענבר הרטמן

קשיי התנהגות חמורים. רק פה, בחוץ, מוסיפה האם, כשרצתה צעצוע מחדר שכן ולא קיבלה אותו, פרצה בצעקות ובבכי ולקח זמן רב להרגיעה. מכיוון שא' שקועה בענייניה, אני מתפנה לתשאול מסודר של האם על חייה של א', החל בהיריון ובלידה שהיו ללא רבב, דרך המאפיינים של א' וההתנהלות בבית, וכלה בסיפור המשפחתי. או אז מספרת לי האם, בארשת פנים אדישה כביכול, שהיא ואביה של א' נפרדו בשל אלימות. הוא היכה אותה פעם נמרצות לנגד עיניה של א', וכשהיא ברחה לבית הוריה, נאלצה א' לחזות שוב באחיה של האם מכה אותה על שעזבה את בעלה. מכיוון שאני עוסקת בתחום כבר שנים רבות, חלק מתגובותיי במצבים אלו, שאחרת לא היה אפשר לשאת, מאומנות ביותר. אני מהנהנת, מנסה לא לשפוט, בוודאי לא להזדעזע מדבריה. דבר זה לא יעזור, היא רק תחוש שאין מה להוסיף ולספר לי דברים כאלה בעתיד. אני שואלת בשקט אם א' עצמה חוותה אלימות על בשרה ונענית בשלילה. האומנם?

מבין אלפי הילדים שפגשתי אי פעם במרפאתי, שמורה לי פינה, בזיכרון ובלב, לילדה אחת, א' שמה.

א' הגיעה לבדיקה התפתחותית מלווה באִימה, כשהיא עוד לא בת שנתיים. ההורים פרודים, כך אני שומעת. האב לא יבוא לפגישה. הוא נתן את אישורו לאבחון. ממבט ראשון התמונה ברורה – לא' אין קשר עין מספק, היא עסוקה בפינת החדר במשחק חזרתי, ללא שיתוף שלי או של אִימה במתרחש. האֵם בחרדה נוראית. היא שבה ואומרת לי שא' לא תשתף פעולה כי היא מאוד מפחדת מרופאים. ובכלל, יש לה

ד"ר ענבר הרטמן היא מומחית לרפואת ילדים, לנוירולוגיית ילדים ולהתפתחות הילד; מנהלת השירות להגנת הילד במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא). 1

נקודת מפגש I 18

שמורה בזיכרון ובלב

) ועלייה בשיעור הפרעות הקשב 33%( לסמים ולאלכוהול )50%( ), ובבגרותם – ניכור כלפי ילדיהם ADHD( והפעלתנות .)66%( ושיעור גירושין גבוה החשיפה לאלימות עלולה לכלול עדות לפגיעה פיזית, מינית או רגשית בין שני מבוגרים הגרים בבית. לעיתים, כל שהילד חווה הוא דיכאון של האֵם לאחר אותה פגיעה אלימה – מבלי להיות חשוף לה ממש. ההשלכות יכולות להיות בעיות מוחצנות, כגון תוקפנות ובעיות התנהגות החל מהתקפי זעם וכלה במעורבות בקטטות של ממש; קשיים בלימודים – קשיי ריכוז, הפרעה בתפקוד האקדמי וירידה בציונים; בעיות מופנמות כגון דיכאון, חרדה ודימוי עצמי נמוך; בעיות בתפקוד האקדמי, בעיות חברתיות, בעיות בריאותיות ובעיות בגדילה. לרוב הבעיות תהיינה מוחצנות יותר, אך בעניין התפקוד החברתי הדעות נחרצות פחות – ברוב המחקרים אין עדות ברורה לקשיים .)Fantuzzo & Mohr, 1999( חברתיים הקושי לחקור את התופעה חשוב להדגיש כי יש קושי רב לחקור את הנושא, מכמה ). האחת, ההגדרות הלא קבועות Holden, 2003( סיבות והמשתנות של מונח החשיפה לאלימות במשפחה. בעבר זכתה התופעה לכינוי 'ילדים שצפו באלימות או היו עדים ) הרחיב את exposed( ' ). המונח 'נחשפו witnessed( ' לה ההגדרה לכמה קטגוריות שונות – החל בילדים שהתערבו בריב בין הוריהם, צפו או שמעו, וכלה בחשיפה עוברית ובשמיעה על כך מגורם שלישי. סיבה נוספת לקושי לחקור את התחום הזה היא שכיחות היתר של אלימות המופנית גם כלפי אותו הילד – מינית או גופנית. עצם חשיפת הילד ובצדק, מאחר 3, לאלימות בין ההורים מוגדרת אלימות רגשית שאותם ילדים חשים לא אחת מאוימים, תחת טרור, בפחד שייפגעו, ייהרגו, יינטשו ועוד. 45%-70% , בקרב הילדים החשופים לאלימות במשפחה מהילדים העוברים 40%- הם קורבנות להתעללות פיזית, וכ התעללות פיזית חשופים גם לאלימות במשפחה. מובן שחשיפה כפולה היא גורם סיכון משמעותי יותר להשלכות ): פגיעה ישירה בילד עלולה Fantizzo & Mohr, 1999( עתידיות לגרום נזק התפתחותי במנגנון של חבלות ראש חמורות או

האם מרחיבה על הילדה: למרות שהיא שומעת היטב, היא אינה מגיבה כשקוראים לה, אינה מצביעה על מה שהיא רוצה, אוהבת לסדר דברים בשורות, לפתוח ולסגור דלתות. היא משמיעה מילים חזרתיות – גם באנגלית, הולכת על קצות האצבעות. אם מחבקים אותה זה מפריע לה, אם לוקחים לה זה לא מעצבן אותה – היא פשוט עוברת הלאה. הגננת כבר דיווחה שהיא אינה משתתפת בפעילויות הגן וכל היום מסתובבת סביב עצמה, מתקשה במשחק דמיוני, אינה משתפת ילדים אחרים, מתקשה ליצור קשר עם אחרים. לימים עברה א' אבחון רב-מקצועי על ידי צוות המכון שלנו ונמצאת מתאימה לאבחנה על הרצף האוטיסטי. ההשלכות על התפתחותם של ילדים זה מכבר נכתב כי ילדים שחשופים לאלימות במשפחה יושפעו מכך, גם אם יורחקו מביתם לאחר מכן. הדבר יכול להשפיע Holt et( על עולמם החברתי ועליהם כבני זוג והורים בעתיד קבעה האקדמיה האמריקאית 1998 ). כבר בשנת al., 2008 ) כי רופאי ילדים צריכים לשאול באופן קבוע AAP( לפדיאטריה על אלימות בבית, לטובת המטופלים שלהם, וכך גם לגבי דיכאון הורי. חשוב כי רופאים ידעו, בבואם לנתח מקרה של מטופלים, כי לאירועי חיים שכאלה יכולות להיות גם השלכות רפואיות בכלל ונוירו-התפתחותיות בפרט. במקרה שתואר, ההורים עברו גם פרידה. ידוע לנו כי ילדים להורים גרושים חווים בעיות נפשיות רבות יותר, כגון הפרעות התנהגות, ). אף שלא הוכח נזק נוירולוגי, Olofsson, 2019( דיכאון וחרדה נמצא קשר לרמות קורטיזול גבוהות בדמם, שיכולות לגרום הן נזק מוחי והן נזק פסיכולוגי. זאת, כאשר מדובר בגירושין בכלל. ואולם ככל שמדובר בילדים החשופים לסכסוכי גירושין ,2)parental alienation( בעצימות גבוהה ולניכור הורי השלכות העימות הכולל אלימות מסוגים שונים עשויות להיות משמעותיות, ובעיקר על התפתחותם של ילדים צעירים שיש חשיבות רבה ליחסיהם המוקדמים ולהיקשרותם עם ההורה. ילדים אלה חווים בשכיחות גבוהה יחסית חרדת נטישה ו/או ), התמכרות 70%( הפרעת התנהגות, דימוי עצמי נמוך, דיכאון

מונח זה מתאר מצב שבו ילד שהוריו מעורבים בהליך גירושין בעצימות גבוהה קושר עצמו להורה אחד, המועדף, ודוחה את הקשר עם ההורה השני, 2 ). הדבר מביא לאובדן ההנאה והתמיכה שהיו מופקות מהקשר, שקודם לכן היה אוהב ומספק. שכיחות Bernet et al., 2010( המנוכר, ללא הצדקה , והיא ניתנת למניעה אם היא מזוהה בזמן. התסמינים כוללים סירוב להיות בקשר עם ההורה המנוכר, או קיום קשר המלווה 1%- התופעה מוערכת בכ ברתיעה ממשית או בבוז של ממש. לילד יש חרדה ניכרת שאינה מעוגנת במציאות, והיא מלווה בעוינות כלפי אותו הורה. המצב מוגדר כתסמונת ) ברגע שיש מאפיינים נוספים, למשל עידוד הניכור מצד ההורה המועדף, תחושת אשמה של הילד, ניכור כלפי parental alienation syndrome( משפחת ההורה המנוכר מצד הילד ועוד. במצבים קיצוניים נמצא שיש בקרב ההורים המנכרים כאלה אשר פגעו פיזית או מינית בילדיהם, ואף השתמשו בטכניקות המזכירות טכניקות של 3 מנהיגי כיתות.

I נקודת מפגש 19

ענבר הרטמן

לתיאוריה שלפיה חשיפה לאלימות בילדות משנה מסלולים סיביים באזורים הפרונטליים, הטמפורלים והלימביים במוח. הפרעות התנהגות (מוחצנות) נמצאו שכיחות יותר בילדים בני .)Holden, 2003( 6-4 לעומת בני 14-7 התפתחות הילד מושפעת מגורמים רבים, כגון אישיותו של הילד, הסביבה שהוא גדל בה, וכן אירועים משני חיים שהוא עובר. אך קשה לקבוע עד כמה התפתחות הילד מושפעת מאלימות במשפחה שהילד חווה או שהיה עד לה. עם הראה כי יש איחור בהתפתחות 2018 זאת, מחקר משנת התקשורת בפעוטות להורים עם אלימות בבית, ולאימהות .PTSD (Torrisi et al., 2018( עם ) נמצא Reid et al., 2021( במחקר אחר מן השנים האחרונות כי ילדים שהיו חשופים לאלימות במשפחה סבלו מלקויות ) או מלקות ראייה או 8.2%( ), ממוגבלות גופנית 15.2%( למידה ). באבחוני התפתחות ציוני הקוגניציה והשפה 9.5%( שמיעה נמצאו נמוכים יותר. זאת, נוסף על המוזכר לעיל – בעיות ), וכן צריכת אלכוהול, עיכוב התפתחותי 17.5%( התנהגות .)13%( והפרעות רגשיות ) נבדק הקשר Gilbert et al., 2013( 2013 גם במחקר משנת בין אלימות במשפחה ודיכאון הורי (על פי דיווח ההורים) ובין עיכוב באבני דרך התפתחותיות מסוימות (בילדים עד ). נמצא קשר ממשי לאיחור לפחות באחד מתחומי 6 גיל ההתפתחות – שפה, חברה ומוטוריקה גסה. לסיכום על אף האתגר שבחקר התחום הזה, מתוך הספרות הרפואית עולות כמה עובדות ברורות. לחשיפה לאלימות בבית, ואף לגירושים בלבד – בוודאי לגירושין בעצימות גבוהה, השלכה על מצבו הרגשי, ההתפתחותי והנוירולוגי של הילד. עיקר הקשיים קשורים בהתנהגות, אולם גם עיכוב התפתחותי, קשיים בריכוז ובלימודים, חרדה ודיכאון נצפו בשכיחות גבוהה יותר אצל ילדים שהיו חשופים לאלימות במשפחה – בכל גיל שנחשפו ובכל סוגי החשיפה. מן האמור לעיל ברור כי על רופאים לשים לב – בעת מפגש עם משפחות שיש בהן אלימות או דיכאון הורי – לעיכוב בהשגת אבני הדרך הללו, ולשלוח את הילדים לאבחונים המתאימים ולהתערבות מוקדמת. כמו כן, ילדים שיש להם עיכוב באבני דרך משמעותיות בהתפתחות חייבים להיבדק, הם ומשפחתם, בהקשר של האלימות בבית והדיכאון.

טלטול, וכן נזק התפתחותי בעקבות הטראומה הנפשית. יש מחקרים המראים שחשיפה לאלימות במשפחה גורמת נזק גדול יותר מכל סוג של התעללות. כאמור, השילוב של עדות לאלימות בין ההורים ואלימות כלפי הילד עצמו הוא )hypothesis whammy-double( המזיק ביותר להתפתחותו .)2009 ,Chan & Yeung( חלק ניכר ממחקרי הפגיעה ההתפתחותית עקב חשיפה לאלימות במשפחה נעשה בקרב ילדים ששהו במקלטים לאחר החשיפה לאלימות, ועצם השהייה במקלטים והיציאה מביתם גורמים גם הם להשלכות רגשיות והתפתחותיות ). ובכל זאת, יש מחקרים שהראו Fantizzo & Mohr, 1999( שהפגיעה בבנים קשה יותר, ויש שהראו שאין הבדל בין .)Holden, 2003( המינים התייחסות רפואית והשלכות לאורך ציר הגיל הסיכון לבעיות התפתחות משתנה על פי הגיל שבו אירעה ). נשים החשופות Fantizzo & Mohr, 1999( החשיפה לאלימות מצד בני זוגם בעודן בהיריון עשויות להביא לעולם ;)Carpenter & Stacks, 2009( ילד המושפע מכך גם הוא מחקר הראה שתינוקות בני שנה, שאימן הייתה קורבן לאלימות בבית, היו רגישים יותר והביעו מצוקה גדולה יותר בעת עימות מילולי בבגרותם, לעומת תינוקות שלא נחשפו לכך. גם במקרים אלו נמצא כי רמות הקורטיזול בדם היו .)Hibel et al., 2020( אצלם גבוהות יותר בילדות המאוחרת יותר עדות לאלימות במשפחה היא אירוע דרמטי לא פחות, החושף את הילד לסיכון גבוה לדיכאון, ולירידה במנת המשכל. לא נבדקה מספיק ההשפעה PTSD- ל הספציפית על התפתחות המוח עד למחקר שבדק את בקרב ילדים שהיו חשופים MRI ב- DTI השינויים ברצף לאלימות בבית (ולא עברו התעללות גופנית/מינית בעצמם) – לעומת ילדים ללא חשיפה או פסיכופתולוגיה כלשהי inferior- ). במחקר בדקו שינויים לאורך ה Choi et al., 2012( של האונה האוקסיספטלית longitudinal fasciculus השמאלית. אזור זה במוח מקשר בין האונה העורפית לטמפורלית – רכיב עיקרי במסלול הלימבי שאחראי לתפקודי הרגש, הלמידה והזיכרון הקשורים בראייה. נמצא מתאם הפוך בין ירידה בקליטה באזור זה ובין שיעורי הדיכאון, החרדה, הסומטיזציה ומהירות העיבוד. הקליטה הייתה נמוכה במידה ניכרת בקבוצה שנחשפה לאלימות. עוד העידו הממצאים על פגיעה במייליניזציה, ונמצא מתאם בין חומרתם של הממצאים ובין משך החשיפה לאלימות בבית. ממצאים אלו מתאימים

נקודת מפגש I 20

שמורה בזיכרון ובלב

Torrisi, R., Arnautovic, E., Pointet Perizzolo, V. C., Vital, M., Manini, A., Suardi, F., Gex-Fabry, M., Serpa, S. R., & Schechter, D. S. (2018). Developmental delay in communication among toddlers and its relationship to caregiving behavior among violence-exposed, post traumatically stressed mothers. Research in Developmental Disabilities, 82, 67-78.

נותר רק לתהות: האם א' הייתה מפתחת כישורים חברתיים טובים יותר – ונמנעת מלהסתגר תוך עיסוק חזרתי, עם קושי משמעותי במעברים – לולא מה שנחשפה לו בביתה?

מקורות

Bernet, W., von Boch-Galhau, W., Baker, A. J. L., & Morrison, S. L. (2010). Parental alienation, DSM-V, and ICD-11. American Journal of Family Therapy, 38 (2), 76-187. Carpenter, G. L., & Stacks, A. M. (2009). Developmental effects of exposure to Intimate partner violence in early childhood: A review of the literature. Children and Youth Services Review, 31, 831-839. Chan, Y. C., & Yeung, J. W. (2009). Developmental effects of exposure to Intimate partner violence in early childhood: A review of children living with violence within the family and its sequel: A meta-analysis from 1995–2006. Aggression and Violent Behavior, 14 (5), 313-322. Choi, J., Jeong, B., Polcari, A., Rohan, M. L., & Teicher, M. H. (2012). Reduced fractional anisotropy in the visual limbic pathway of young adults witnessing domestic violence in childhood. NeuroImage, 59 (2), 1071-1079. Gilbert, A. L., Bauer, N. S., Carroll, A. E., & Downs, S. M. (2013). Child exposure to parental violence and psychological distress associated with delayed milestones. Pediatrics, 132 (6), e1577-e1583. Hibel, L. C., Nuttall, A. K., & Valentino, K. (2020). Intimate partner violence indirectly dysregulates child diurnal adrenocortical functioning through positive parenting. International Journal of Developmental Neuroscience, 80 (1), 28-41. Holden, G. W. (2003). Children exposed to domestic violence and child abuse: Terminology and taxonomy. Clinical Child and Family Psychology Review, 6, 151-160. Holt, S., Buckley, H., & Whelan, S. (2008). The impact of exposure to domestic violence on children and young people: A review of the literature. Child Abuse & Neglect, 32 (8), 797-810. Olofsson, E. (2019). Children of divorce: Long-term psychological effects and neurological consequences. University of Skövde, School of Bioscience. Reid, K., Jahanfar, S., & Tawil, M. (2021). Health implications of maltreated children exposed to domestic violence. Journal of Public Health. Fantuzzo, J. W., & Mohr, W. K. (1999). Prevalence and effects of child exposure to domestic violence. The Future of Children, 9 (3), 21-32.

I נקודת מפגש 21

ניכור על רקע אידאולוגי היבטים ייחודיים של ניכור בקרב ילדים להורים יוצאי החברה החרדית

נקודת מפגש I 22

ניכור על רקע אידאולוגי

1 מרינה ויספלנר

ניכור ילדים, או כשל בקשר בין הורים לילדים, הוא תופעה מצערת המלווה לעיתים סכסוכי גירושין ומאבקי משמורת על ילדי המתגרשים. במשפחות הומוגניות הניכור מתרחש במעגל המשפחתי המיידי על רקע אמוציונלי, במאבקי גירושין בעצימות גבוהה של ההורים, ולעיתים – מסיבות משפטיות טקטיות. שלא כניכור ילדים על בסיס משפחתי פרטי, במשפחות חרדיות שבהן אחד ההורים עזב את החברה החרדית הניכור הופך מתופעה משפחתית פרטית למאבק אידיאולוגי של קהילה. ניכור ילדי העוזבים משמש נשק בהרחקת השפעתם של עוזבי הקהילה על ילדיהם ובהרתעת הורים בני הקהילה השוקלים לעזוב. אחד האתגרים הניצבים לפני עמותות המטפלות בעוזבי החברה החרדית, כגון 'הלל' ו'יוצאים לשינוי', הוא התמודדות עם משפחות שבהן אחד מבני הזוג עוזב והשני נשאר בעולם החרדי, תופעה שעל פי הנתונים היקפה הולך וגדל. סכסוכים אלה מלווים לעיתים קרובות במאבק בלתי מתפשר נגד קיום קשר בין ההורה העוזב ובין ילדיו. למאבק זה מתגייסים פעמים רבות לא רק משפחות שני ההורים המתגרשים אלא הקהילה החרדית על מערכותיה ומנהיגיה, ואלה מגייסים למאבק זה משאבים רבים. מול המערכות האלה ניצב לו לבדו הורה יוצא החברה החרדית, הנאבק לשמר קשר עם ילדיו. התיאוריות האקדמיות בנושא הניכור ההורי מתייחסות לניכור ההורי הקלאסי, אך אינן נותנות מענה לניכור על רקע אידאולוגי, המתרחש בקרב עוזבי החברה החרדית.

shutterstock

עו"ד מרינה ויספלנר מתמחה בדיני משפחה ובעלת השכלה אקדמית 1 מתנדבת בעמותת הלל, העמותה ליוצאים 2013 רב-תחומית. משנת בשאלה, ומייצגת גם הורים יוצאים בשאלה בהליכי גירושין ומשמורת.

I נקודת מפגש 23

מרינה ויספלנר

המאמר ידון במאפיינים הייחודיים של כשל הקשר בין ההורים לילדיהם, המתרחש כאשר אחד ההורים עוזב את החברה החרדית וההורה השני נותר בעולם החרדי.

הפרטי הקלאסית, והיא מחייבת הגדרות מיוחדות לה. הורים העוזבים את החברה החרדית מוצאים עצמם לרוב חסרי אמצעים, ללא השכלה וכישורי חיים, נאבקים לבדם על קשר עם ילדיהם מול מערכות גדולות, מגויסות, חדורות אידיאולוגיה ובעלות אמצעים. בקצות הספקטרום של תוצאות המאבק הזה של ההורים על קשר עם ילדיהם אפשר למצוא הורים שנלחמים מלחמות סיזיפיות במשך שנים, לרוב בבתי הדין הרבניים, ועד הורים שהותשו ולבסוף ויתרו, בתקווה שילדיהם ישובו אליהם לאחר הגיעם לבגרות. הממשקים המעורבים בסוגיית הניכור נסקור להלן את הממשקים המעורבים בסכסוכי הגירושין והמשמורת על הקטינים, נעמוד על האינטרסים והאילוצים של כל אחד מהם, ועל התפקיד שמשחק כל אחד מהם ביצירת ניכור בין ההורים לילדיהם. – על הסוגיות שכל המתגרשים ההורים המתגרשים מתמודדים איתן בהליך הגירושין מתווספת מורכבות מיוחדת במקרים שאחד הצדדים משנה באופן מהותי את אורח חייו, והמחלוקת בין המתגרשים מקבלת פן אידיאולוגי המשפיע על עצימות הקונפליקט ועל אורכו. – הסכסוך גורר ומערב את המשפחה המשפחה המורחבת המורחבת. משפחה חרדית שבנה או בִּתה עוזבים את הדת משלמת מחיר כבד. המשפחה המורחבת חווה פגיעה במעמדה בקרב הקהילה החרדית ולעיתים גם סנקציות, כגון פגיעה באיכות השידוכים שיזכו להם הרווקים שבמשפחה בעתיד וסילוק ממערכות החינוך החרדיות בשל 'אי התאמה רוחנית' ועוד. – תופעת היציאה בשאלה נתפסת על ידי הקהילה החרדית מנהיגי הציבור החרדי כאיום קיומי על העולם החרדי. ראשי הקהילה משקיעים בבני הקהילה שאותרה בהם נטייה לעזוב מאמצים רבים – בדרכים שונות של טיפול והרתעה – כדי למנוע זאת מהם. הרהורי כפירה בקרב בני הקהילה מאותרים ומטופלים על ידי ראשי הקהילה באמצעות רבנים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, ולעיתים אף בעזרת תרופות פסיכו-אקטיביות.

ניכור הורי וקהילתי - המעבר מהמרחב הפרטי למרחב האידיאולוגי מזה שנים רבות תופעת הניכור וכשל הקשר בין הילדים להוריהם מאתגרת את עולם האקדמיה והמשפט. השינוי בהיקף התופעה של עזיבת החברה החרדית ובתמהיל העוזבים הוציא את תופעת הניכור ההורי הקלאסי, כפי שהיא מוגדרת בספרות, מהמרחב המשפחתי-הפרטי למרחב אידיאולוגי-קהילתי רחב. ההבדל באופי הניכור, כפי שהוא בא לידי ביטוי בקרב עוזבי החברה החרדית, נעוץ במאפייני החברה החרדית ובקודים הייחודיים שלה. הקהילה החרדית מוגדרת חברה סגורה וטוטלית, בעלת מידה בין המאפיינים 2. גבוהה של פיקוח, שמוקיעה את השונה במאמרו על עזיבת העולם החרדי, 3 שהגדיר לואיס פרנקנטלר הוא מייחס לקהילה החרדית תגובתיות גבוהה למה שנתפס כאיום על זהות הקולקטיב ועל מקומה המרכזי של הדת; תפיסה מוסרית דואליסטית של 'אנחנו' ו'הם', שלפיה 'הם' מוצגים כדמונים המנוגדים ל'אנחנו' המייצגים את הטוב, הטוהר, האור והאמת, ועל כן על חברי הקהילה, הנתפסים כיחידי סגולה, להיאבק ב'הם'; סגירות חברתית ותרבותית כהגנה מפני החוץ הרע והמשחית, סגירות שמתבטאת בדרישה מחברי הקהילה לקונפורמיזם; הנהגה בעלת סמכות בלתי מעורערת. מאפיינים אלה של החברה החרדית הם הרקע להפיכתו של הניכור נגד 'פורצי הגדרות' לכלי מאבק בעוזבי החברה החרדית המאיימים על אורחות חייה. חוסר האיזון בין הצדדים הפיכת הניכור לאמצעי אידיאולוגי במאבקה של הקהילה החרדית בעוזביה, ולאמצעי הרתעה כנגד בני הקהילה השוקלים לעזוב, מפירה את האיזון המתקיים בתופעת הניכור

.90-53 ,9 , ). "חזרה בתשובה" ו"יציאה בשאלה": טקסי מעבר וטקסי הגדרה אישיים. סוגיות חברתיות בישראל 2010( ' דורון, ש 2

3 Frankenthaler, L. (2004). Leaving ultra-orthodox Judaism. Doctoral dissertation, The Hebrew University of Jerusalem. https://www.academia.edu/1098413/Leaving_Ultra_Orthodox_Judaism

נקודת מפגש I 24

Made with FlippingBook - Online catalogs