מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 4

תחושת תחרות. במפגשים היא מבקשת מהילדים לבחור למי מהמשפחה הם הכי מתגעגעים ומתאכזבת כאשר התשובה אינה "המנהיג". כאשר התשובה איננה מספקת אותה היא חוזרת על השאלה שוב ושוב – עד לקבלת התשובה המדויקת. היא אינה מסתפקת באמירות שמנסות לתווך ולגשר. ניכר פער עמוק בין התיאורים המדווחים על היחסים המשפחתיים והפגיעות הפיזיות, הרגשיות והמיניות החמורות שחוו הילדים לבין התייחסות האם למצב בטלפונים ובביקורים. נראה שהאם מנותקת או שאינה בשלה להתמודד עם האירועים במשפחתה, וכך היא אינה מאפשרת ליובל ולאחיה לעבור תהליך שבו ייפגשו עם הטראומות הקשות שחוו במהלך השנים ויתמודדו עִמן. יובל מרגישה שהיא כבר חלק מחיי המרכז. על אף הניסיונות לחבל בקשר עם הסובבים אותה, נראה שהיא מתחילה לתת אמון. היא משתתפת בחוג רכיבה על סוסים, אוהבת לטייל ולבלות בטבע, ערה למראה שלה ומטפחת את עצמה בהתאם לגילה. היא יוצרת קשר חברתי של ממש עם ילדה חיובית בת גילה, קשר שמצליח לנתב אותה לכיוונים טובים. יובל משתלבת גם בפעילויות היום-יום במרכז. היא נהנית מפעילות גופנית, ונראה שזו מאפשרת פורקן של התחושות הקשות המלוות אותה, דרך להתמודד עם הכאב המציף אותה. המצבים שבהם יובל מתנתקת פחתו, אך היא עדיין סובלת מסיוטי לילה, בוכה וזועקת מתוך שינה. היא מתעוררת ומתקשה להירדם בשנית, ואינה מוצאת נחמה גם במדריכה שנמצאת לידה בלילה. התקופה השלישית – "אני רוצה לדבר!"

החיצונית. לעִתים יובל שרויה באי- שקט, אך לרוב היא נראית עצובה. היא בוחרת להיות צופה מהצד ולא לערב את עצמה מבחינה רגשית. מאפיין זה הולם את הידוע על ילדים נפגעי כתות. אפשר להבחין אצלם בסימנים פוסט- טראומטיים רבים, החל בשינויים קיצונים במצב הרוח, בסף תסכול נמוך וברגישות יתר, וכלה בסיוטים, בהרטבת לילה, ברגרסיה התנהגותית ובניסיונות .) Mac Hover , 1992( לפגיעה עצמית יובל ואחיה אינם מביעים כעס, אכזבה או  עצב עקב פירוק המשפחה או האירועים שחוו. הזעם מתועל לעבר דמויות חיצוניות שאינן שייכות למבנה המשפחתי. בשלב הזה ניתן אישור לאם לבקר את הילדים. יובל מאושרת. היא כמהה לקשר עם אִמה, אך הקשר עם האם מורכב. נראה שהאם משמרת באובססיביות את דרכי התנהלות המשפחה ואינה מצליחה לראות את הטראומה עקב פירוק המשפחה ואת השינוי המשמעותי שחל בילדיה בחודשים האחרונים. לדוגמה, בשיחת טלפון היא מבקשת מיובל להכין למפגש שיר שישמח אותה, באמרה ששירים ואהבה יבריאו אותה. היא גם מוסיפה שאם יובל לא תכין שיר, היא לא תגיע לביקור. האם אינה שמה לב לצרכיה הרגשיים של יובל, לעצב, למבוכה ולטרדות שהיא חווה. לילדים יש צורך נורמטיבי להיות נאהבים על- ידי הוריהם. מנגד, הקשר של האם אִתם מעלה תחושה שהיא רואה בילדיה מעין כלי שרת להשגת מטרותיה ואמונתה. האם מתכוננת למפגשים ומביאה מתנות, אך נראה שהיא אינה מצליחה לחלק את תשומת הלב שלה, את זמנה ואת מתנותיה באופן שווה בין שלושת ילדיה, ובכך היא יוצרת ביניהם

לעין. מתחת לפני השטח רוחשים עלבונות וקללות. יובל מגיבה ליחסים היררכיים. היא בוחנת מי בתפקיד הבכיר או מי מהמדריכים הוא הוותיק והאחראי ונענית לבקשותיו, בעודה מזלזלת במבוגרים שתחתיו. ניכר כי יחסים אלו אינם נובעים מקושי בקבלת סמכות, אלא מתפיסת עולם היררכית שיש בה מנהיגים וכפיפים. מתוך חוויות אלו נראה לעִתים שיחסים היררכיים מתקיימים גם בין יובל לאחיה. וכך היא מתנהלת גם ביחסיה עם ילדים אחרים, מתוך תפיסה שמשפחתה מורמת מעם.   יובל היא נערה אהובה על צוות המרכז. אף שהיא מעוררת רגשות מורכבים, יש בה חלקים שמעוררים אמפתיה ורצון להתקרב אליה. כאשר היא מגיעה למצבים אינטימיים היא עוצרת את עצמה ומתנתקת מהסיטואציה. היא עסוקה בגורל משפחתה, בגורמים שהובילו לשבר בתוך המשפחה ובדרכים שכל אחד מבני המשפחה מגיב על השבר הזה. נראה שיובל מקבלת בשיחות הטלפון מסר של הקפאת המצב כפי שהוא היום, ללא אישור לספר את שעבר עליה. ואולם כאשר תיארתי באוזניה את הידיעות שמגיעות מדיווחים מחברי הכת האחרים, היא לא הכחישה ואף ביקשה לקבל מידע נוסף. נראה שהיא זקוקה למלל החיצוני כדי לעבד את החוויה הפנימית. לעִתים יובל מגלה סימפטומים התואמים מצב של ניתוק דיסוציאטיבי. לכאורה היא נוכחת בפעילות הילדים, אך כאשר משהו מאיים עליה, חיצוני או פנימי, מבטה מתערפל והיא מתנתקת מהסיטואציה לכמה שניות ונראית קפואה. כשהיא מתעוררת ממצב תודעתי זה, היא אינה מצליחה להסביר או להבין מה קרה לה. היא ממלמלת לעצמה במעין מצב מעבר מהניתוק הפנימי למציאות

נקודת מפגש 24