מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 4

התנהלות כת לבין תנאי שבי – אירועים טראומתיים יוצאים מגדר הרגיל. החברות בכת כמוה כאיום על החיים או על השלמות הגופנית והנפשית, וכך היא מפגישה את האדם עם מצבים קיצוניים .)2005 , של חוסר ישע (לואיס-הרמן עברו שבועיים סוערים והביקור של האם מתקרב. יובל פונה אלי ואומרת שהיא חשבה על כך והיא רוצה לספר לאִמה שסיפרה לנו על מה שהיה. לדבריה, עצם העובדה שסיפרה אולי תיתן את האות גם לאִמה לספר, וכך יוכלו לחזור ולגור אִתה בבית "נורמלי" יותר ממה שהיה. "אימא גם היא סבלה, ואני אעזור לה להיפתח", טוענת יובל, "זה עוזר כשמדברים". לאחר התייעצות ניתן אישור לדבר עם האם. חזרנו והכנו את יובל למפגש. התייחסנו למצב שאִמה תכחיש את דבריה או תכעס על שגילתה לנו. עוד הוספנו שייתכן כי האם תאשים אותנו שהכנסנו לה רעיונות שווא. יובל עמדה על שלה ואמרה שאִמה יודעת מה היה כי היא הייתה שם. היא העלתה עוד טיעון – אימא חייבת להאמין לילדיה ולא יכול להיות שתשיב פניה ריקם. הסברתי לה שאני מאמינה לה ובכל זאת הדברים קשים כל כך, שגם אני אינני רוצה להאמין שהם קרו לה. יובל עונה שאם היא תגיד שזה לא היה, זה כדי להגן על המנהיג. "הוא יותר חשוב לה ממני". ברגעים אלו ניכר השבר בנאמנות המוחלטת שלה לכת ולמשפחה. חי ביקש גם הוא להיות נוכח ולספר לאם מה קרה לו. יאיר היה שותף, אך בחר שלא להשתלב במפגש זה. המפגש החל. אני פתחתי וסיפרתי לאם את דבר גילוי האירועים שליוו את יובל ואחיה בביתם ואת בקשתם לשתף אותה בכך. האם שיתפה פעולה באופן

הם מתארים ילדים ונשים שהיו קורבנות למרבית העינויים משום שלא הקפידו על הנהלים. כיוון שהיה חשש שהם סוטים מדרך הישר, היה צורך להכניעם. ), כדי Goldberg , 1997( לדברי גולדברג להשיג שליטה מוחלטת של מנהיג הכת על חברי הקבוצה, ועל הילדים שחיים בתוך הקבוצה, נוהגים בשיטות של התעללות נפשית. אלה כוללות אובדן הזהות ומערכת התמיכה המקורית ודרישה להזדהות מוחלטת עם התוקף .) Goldberg , 1997( שהוא מנהיג הכת אמצעי דיכוי אחרים כוללים שימוש בדפוסי התנהגות שלהם השלכות על המצב הפיזי של חברי הקבוצה, למשל – מניעת מזון, משטר תזונה קיצוני, הגבלת שעות שינה, אלימות קיצונית ושימוש בחפצים כדי להשפיל ולהכאיב ). כמו כן יש פגיעות 1992 , (אמיר מיניות לצורך סיפוק הדחפים המיניים של המנהיג ולעִתים גם של חברי כת , Lalich אחרים, על-פי מעמדם ( .)1996 מרגע שנפתח הסכר, יובל ביקשה לדבר בכל פעם שראתה אותי. היא הייתה מוצפת וחזרה ושחזרה אירועים רבים. אט-אט ההתייחסויות שלה הפכו להיות קוהרנטיות יותר ובעלות רצף. נראה שעולמה הפנימי המוצף התחיל להתארגן, אך התפקוד שלה בחיי היום- יום ירד. יובל החלה להתחבר לעולמה הרגשי. הניתוק שהגן עליה פחת, והיא התחילה להגיב בהתפרצויות זעם ובכי במהלך היום, בעיקר לפני שעת השינה. היא התקשתה למצוא מקורות נחמה אך עם זאת אמרה למדריכים שניגשו אליה שהיא בוכה בגלל המצב ולא בגלל משהו Anthony & חוקרים שונים ( שקרה. ;1997 , Goldberg ;1992 , Robbins ) עסקו בדמיון בין 1992 , MacHover

הביקורים של אִמה מתקיימים אחת לשבועיים. לקראת יום הולדתה של יובל קיבלנו אישור ליציאה של האם עם יובל, יאיר וחי, בליווי של איש צוות, לחגוג בחנות הגלידה שליד מרכז החירום. יובל נרגשת. היא מתארגנת ליציאה. לאחר החזרה למרכז יובל חוזרת ושואלת למה יש צורך בהשגחה ולמה אינה יכולה לבקר בביתה כמרבית הילדים ששוהים אִתה במרכז. היא נענית שהדיווחים שמתקבלים מאנשים שגרו אִתם מעלים שבביתם הם סבלו מאלימות ומפגיעות מיניות אסורות ואִמה מכחישה זאת. לכן היא אינה יכולה להגן עליה מפני פגיעה. יובל שואלת את חי ויאיר אם הם מנחשים מי מהילדים או מאנשי הבית סיפר לרשויות מה היה. אנחנו חוזרים ואומרים שיש כאלה שסיפרו לעובדים הסוציאליים המלווים אותם מה היה בבית, אבל הם ואִמם לא סיפרו. אנחנו מוסיפים ואומרים שקשה להשאיר את הדברים "בבטן". אנחנו יודעים שפגעו בהם, ואם הם רוצים הם יכולים לספר לנו. למחרת בבוקר באה יובל לחדרי עם חי, אחיה הצעיר. הם שואלים אם אני עובדת סוציאלית, וכשאני עונה בחיוב הם אומרים שהם רוצים לספר לי מה קרה להם. יובל מדברת בצורה מבולבלת ואסוציאטיבית. מספרת על אירועים שבהם היא עצמה נפגעה ועל אירועים שבהם הייתה עדה לפגיעה באחיה ובאחיותיה. הדברים בלתי נתפסים וכוללים אלימות פיזית קשה באמצעות חפצים, סכינים וחרבות, חרם ונידוי מילולי שנמשך ימים רבים, מעשי סדום ועוד. המעשים נעשו לדבריהם כאשר לא עמדו במשימות הרוחניות, ומטרתם הייתה לתקן את הנפש הטועה שלהם.

נקודת מפגש 25