מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 4

דבר העורכות

גיליון זה הוא הראשון לאחר חילופי הגברי שהיו במכון חרוב ו"בנקודת מפגש". פרופ' הלל שמיד, שהיה המנכ"ל הראשון של מכון חרוב, ואשר היה היוזם ויו"ר המערכת של הביטאון פרש מתפקידו. את מקומו בעריכת העיתון ממלאת פרופ' ענת זעירא, שמנהלת את תחום המחקר וההערכה במכון חרוב. אנו מקדמות בברכה את פרופ' בן אריה, מנכ"ל המכון. כמי שנטוע היטב בתחום העשייה והמחקר של ילדים בסיכון מתאר פרופ' בן אריה בכתבתו את הדרך שבה הוא מבטיח להמשיך את העשייה הברוכה ולהצעיד את המכון קדימה. העיסוק בכל מה שכרוך בהתעללות בילדים אינו יורד מסדר היום הציבורי. שוב ושוב הציבור הישראלי בכלל ובית המחוקקים בפרט נדרשים להתגייס ולעסוק בפעולות של מניעה, הסברה, שיפור חקיקה, ובלקיחת אחריות טיפולית ומשפטית כלפי הילדים הללו. גיליון זה של נקודת מפגש עוסק במגוון נושאים המאירים את העשייה לצד אחריות הריבון והדברים שעדיין יש צורך לקדם. אך השבוע התבשרנו על חוק שמחייב העברת מידע בין אנשי מקצוע כדי לשפר את התקשורת והעברת בין אנשי מקצוע כאשר מתגלה חשש לפגיעה בקטין. אישור החוק, שעליו המליצה הוועדה הבין-משרדית בנושא איתור וטיפול בקטינים בקהילה עוד באפריל , התעכב עד כה בשל קשיים 2010 חוקתיים והושלם רק עתה. מכון חרוב שם לעצמו כמטרה לבחון באיזו מידה החוק והוראותיו יוטמעו בקרב אנשי

נעמי גוטמן

פרופ' ענת זעירא

המקצועות האמונים על מתן שירות לילדים נפגעי התעללות. בהקשר זה, כתבתה של ד"ר זהר סלע מתארת מערכת ממוחשבת חדשה שמיועדת לשיפור העברת המידע בין בתי חולים, ושמטרתה לזהות במהירות קטינים שמגיעים לביקורים חוזרים ונשנים בבתי חולים. שיפור החקיקה אינה הנושא היחידי שהמדינה נדרשת אליו. לעתים, גם לאחר שחוק קיבל את אישור הכנסת הוא אינו מגיע לכלל ביצוע. וכך למשל, נדרש בית הדין הגבוה לצדק לדון בעתירה שהגישה המועצה לשלום הילד כנגד משרד הרווחה בגין עיכוב בהליכי הקמת ששה מרכזי הגנה. ההחלטה לגבי הקמת המרכזים ועד כה טרם 2008 התקבלה בשנת יצאה אל הפועל. כתבה על המרכזים לפגיעות מיניות מתארת העבודה הטיפולית הנעשית במסגרתם. הטיפול, שניתן ללא תמורה כספית, מבטא את אחריות המדינה

כלפי נפגעי עבירות המין. עבודה זו מבורכת ומסמלת ראשיתו של כיוון נכון ורצוי של עשייה. יחד עם זאת, המרכזים הקיימים אינם נותנים מענה 17% - הולם לצרכים. נוכח העובדה שכ מכלל נפגעי ההתעללות הינם נפגעי הם קורבנות 83%- פגיעה מינית ו להתעללות מסוגים אחרים, נשאלת השאלה מדוע אין מענה טיפולי כגון זה גם עבורם. מדוע החליטה המדינה להשקיע במישור אחד ולא להתייחס אל כלל נפגעי ההתעללות כמקשה אחת שלהם צרכים טיפוליים רבים ומגוונים. למרות הנטייה להתייחס לפגיעה מינית כחמורה יותר על רצף ההתעללות, הפגיעה של ילדים מסוגי אלימות אחרים היא חמורה לא פחות מזו של קורבנות הפגיעה המינית. ולכן, לאור העובדה שמהלך המרכזים יעברו לאחריתו 2013 שנת ותפעולו הבלעדית של משרד הרווחה, אנו קוראים לפעול להנגשת מענה טיפול זה לכלל נפגעי ההתעללות.

נקודת מפגש

4