כיוון חדש - המגזין לאזרח הותיק רעננה דצמבר 2023 - גיליון 318

ציפי לוי

לאה קליין מאת: 

"אני כל כך קינאתי בך כשסיפרת בקבוצת הדרמה על ילדותך המאושרת ברעננה, המושבה הקטנה בה נולדת. סיפרת על חברים, חברות, משחקים וקשר – כל הדברים שלי לא היו", אומרת לי ציפי לוי כשהסתיימה קבוצת הדרמה. "את רוצה שניפגש ונכיר יותר זו את זו?" שאלתיה. "בואי נמשיך כבר עכשיו", אמרה. וכך עשינו. ציפי היא דיירת שהגיעה ל'מגדלים' לפני זמן קצר, אלמנה, לה שני בנים ושישה נכדים. אמרת שלא היו לך חברים וחברות. היכן נולדת והיכן גדלת? , בסוף מלחמת העולם השנייה, במחנה עקורים בגרמניה. הוריי, ילידי פולין, 1946 "נולדתי בשנת הכירו בתנועת 'השומר הצעיר' בלבוב, וכשהתחילה המלחמה והגרמנים התחילו בפלישה לפולין, הוריי התחתנו והחליטו לברוח לרוסיה. הם לא דיברו אף פעם על עברם, רק סיפרו שהיה רעב נורא, ושאת אבא לקחו לעבודה ביערות, ואילו אימא נשארה לבד עם תינוקת – אחותי, שנולדה שם. כשנגמרה המלחמה, כמו רוב העקורים, הם החליטו לעלות לארץ, וכמו שסיפרתי, אני נולדתי

סיפור תמונה

במחנה העקורים. וכבר היינו שתי בנות. ממחנה העקורים הגענו לאיטליה, בה עלינו על אונייה, בדרך לארץ. זה היה בזמן המנדט הבריטי, העלייה הייתה בלתי לגלית. התנאים באוניה היו איומים; צפיפות של אנשים, האונייה היטלטלה כל הזמן, ואימא סבלה ממחלת ים. באמצע הדרך אונייה בריטית השתלטה על האונייה שלנו, ונלקחנו לקפריסין, ומשם הגענו, לאחר תקופה, לארץ". לאן? "הגענו למושב חירות, בו הייתה לנו משפחה. גרנו איתם, בינתיים נולדה לנו עוד אחות, הבית היה קטן וצפוף, הוריי חיפשו עבודה ומצאו במושב רשפון. אבא נהיה למזכיר המושב ועברנו לגור שם". מה זיכרונותיך הראשונים משם? "אין לי זיכרונות טובים. הרגשתי מנותקת. המעבר מן הסבל באונייה, החיים בקפריסין והמעבר ממושב חירות כנראה השפיעו עליי. לא הייתי רגועה. הייתי פשוט מנותקת. היה לי חוסר. הרגשתי שאני הולכת לאיבוד. ההורים לא דיברו, לא חיבקו ולא נתנו תמיכה. לא יכולתי לשוחח איתם. כמובן דאגו לאוכל אבל לא לרגשות. לכן כל כך קינאתי כשסיפרת על ילדותך הטובה". היכן למדת? "גן ובבית ספר עממי – ברשפון. תיכון סיימתי בהרצליה. לאחר בחינות הבגרות התגייסתי לצבא". ובצבא? "הייתי פקידה שמגייסת למילואים. המחנה היה בבית ליד. התאקלמתי שם מבחינה חברתית. הרגשתי טוב. הרגשתי שאני עושה משהו חשוב". וכשהשתחררת? "למדתי היסטוריה באוניברסיטת ת"א שנה אחת ועברתי לאוניברסיטה בירושלים". מתי נישאת, והיכן היכרת את בעלך? "בירושלים גרתי במעונות הסטודנטים. שם פגשתי את בעלי אצל חברת ילדות, ונוצר קליק. הוא למד מתמטיקה באוניברסיטה ועשה דוקטורט. לאחר תקופה – נישאנו". היכן גרתם? "בקריית יובל בירושלים, במעונות של זוגות נשואים. במשך השנים קנינו דירה בקריית יובל, בה נולדו ילדינו ושם בנינו את משפחתנו". את עבדת? "למדתי תואר שני בספרנות ועבדתי בספריית המכללה בירושלים. החיים זרמו. טיילנו הרבה עם הילדים. היו לנו פגישות משפחתיות וחברתיות רבות. הרגשתי מצוין". וכשיצאת לגמלאות? "נפגשתי עם חברות שדיברו על חשיבות היוגה. ניסיתי, הלכתי לפעילויות של יוגה והתאהבתי. הלכתי ללמוד בקורס מורים להוראת היוגה. עבדתי בזאת בהתנדבות בכמה מועדוני קשישים". מתי החלטת לעבור לדיור מוגן? "לאחר שבעלי חלה ונפטר ולא רציתי ליפול לעול על הילדים". ואת מרוצה? "מאוד. משתתפת בחוגים שונים ועובדת כספרנית בספריית הבית. התחלתי השבוע ללמד אצלנו יוגה על כיסאות. כל כך התרגשתי בשיעור הראשון, ולא האמנתי שיבואו כל כך הרבה אנשים". פגשתי כמה חברות שהשתתפו בחוג היוגה בשיעור הראשון, ולא תאמיני כמה הן נהנו ושיבחו אותך. "באמת?! אין לך מושג כמה חיזקת אותי. תודה!" Cleah1@walla.com

3

12/2023 - 318 רעננה