פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

מפולת ופציעה

)1943 (מאי

ה עבודה במכרות הפחם רצופת סכנות, ובהן מפולות סלעים, הצפות של מי תהום ושחרור של גזים רעילים ונפיצים. זכיתי לטעום זאת על בשרי כעבור כחצי שנת , הייתי 1943 במאי 20־ עבודה, כשנלכדתי במפולת. באותו יום, ה משובץ למשמרת לילה. הנוהג היה שהמסגר־חשמלאי מתחיל את המשמרת שלו שעה לפני כולם, כדי שיספיק לבדוק את כל המכשירים ולוודא שהם מוכנים למשמרת החדשה. עברתי בתשומת לב על המכשירים, ובדיוק בחצות, זמן חילופי המשמרות, כשבדקתי את מפסק הזרם, אירעה המפולת. גוש פחם גדול נפל עליי וכיסה אותי עד צוואר. לא יכולתי להזיז אצבע, ריאותיי התמלאו בפיח ובקושי יכולתי לנשום, ודאי שלא לצעוק "הצילו". עובדי המשמרת החדשה, שבדיוק הגיעו למקום, לא יכלו לרדת. הם עמדו על מקומם, כשלפתע הבחינו בחור גדול בתקרת המכרה, ודרכו מבליח אור קטן. "זה פנס", צעק אחד הכורים, "מישהו לכוד שם!" החבר'ה חפרו במרץ, וכעבור כרבע שעה הצליחו לפנות ממני את הסלעים ולמשוך אותי למעלה. שכבתי שם כמו משותק, בלי יכולת לזוז. מישהו טלפן וביקש שישלחו לי עגלה עם סוס (מכוניות לא היו אצלנו). בשעה שתיים וחצי לפנות בוקר הגיע סוף סוף ה'אמבולנס' ולקח אותי לבית החולים. רופא תורן לא

116