פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה
סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז
כואב לו". גבי היה פצוע, ולא הייתי מסוגל ללכת. "אחזור אחרי הצוהריים", הודיעה הרופאה נחרצות, "ואני רוצה לראות אותו נקי, לא אכפת לי איך תעשו את זה". עד מהרה נכנסו לחדרי שתי אחיות ועובדת אחת מכוח העזר, והתחננו בפניי: "ניקח אותך בזהירות, לאט לאט, זה לא יכאב". כשהגענו לאמבטיה, הן זרקו אותי פנימה והכריזו: "אתה לא יוצא מפה עד שתהיה נקי". כל נגיעה של הסבון כאבה לי, אבל עמדתי במשימה. לאט לאט חזרתי לעצמי, תחילה הצלחתי להתיישב במיטה, ואחר כך לרדת ממנה וללכת לשירותים. "למה קמת?" כעסה עליי הרופאה, כשראתה אותי יוצא מחדר השירותים, "אתה יודע שאסור לך. אתה חייב לשכב לפחות שלושה שבועות. אם עוד פעם אחת אראה אותך קם, אתן הוראה לקשור אותך למיטה". עשיתי הסכם עם האחיות שבמשך היום אהיה ילד טוב, אבל בלילה אלך לבד לשירותים. הימים נקפו והזמן לא זז. מבקרים לא היו לי, והבילוי היחידי שלי היה להסתובב בין חדרי האשפוז. כעבור שלושה חודשים שוחררתי מבית החולים ונשלחתי למרפאה מצויד במכתב שחרור. במרפאה נכח גם איש האיגוד המקצועי, שממש קפץ מכיסאו כששמע שאני לא עובד כבר שלושה חודשים. הוא לא שאל אותי איך אני מרגיש, רק בירר עם הרופאה אם אני יכול לחזור לעבודה. היא אישרה לי לעבוד, אבל בישיבה בלבד. למחרת חזרתי לעבודה. למזלי, היה לי אז בוס נהדר, מקצוען ומתחשב, והוא נתן לי לנקות שסתומים ולהחליף ברגים של קומפרסור מפורק. תפקידם של הקומפרסורים (מדחסים) היה לדחוס גז לפטישי האוויר הגדולים, ששימשו לפיצוץ הסלעים. ככה עברו עליי בנעימים ארבעה ימים. הייתי מגיע בבוקר לבית המלאכה, יושב על יד השולחן ועובד בשקט, בלי שיעמדו לי על הראש. ואז הגיע לבקרני מנהל מחלקת הייצור, המחלקה שעבדתי
118
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker