פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה
)ןי לטס ( "ישמ לש תופפכב הכפהמ תושעל לוכי ךני א "
לטרנספורמטור ומייד ראיתי שהוא שרוף. ניגשתי לבוס ואמרתי לו שהטרנספורמטור שרוף. "מה זאת אומרת שרוף?" צרח עליי, "איך שרפת אותו?" הסברתי לו שלא אני שרפתי אותו, שהוא כבר היה שרוף כשהגעתי, אבל הוא לא האמין לי, "תפתח אותו, תראה לי", המשיך לצעוק עליי. "אם אתה צריך ממני משהו, תבקש", אמרתי לו ברוגע, "אין לך מה לצעוק עליי". הוא השתולל, "תצא! אני לא רוצה לראות אותך פה!" יצאתי והלכתי לבית המלאכה. בחצות, בתום המשמרת, הלכתי להתרחץ, וכשיצאתי מהמלתחה ראיתי אותו מחכה לי. "אתה בא איתי לחקירה אצל מנהל המחלקה", הודיע לי, "אני רוצה לדעת איך שרפת את הטרנספורמטור". הרגשתי כמו תקליט שבור, "תסלח לי, אתה טעית בכתובת, הוא כבר היה שרוף כשהגעתי. תחפש אשמים במשמרת הראשונה". מנהל המחלקה ישב ליד שולחנו העמוס ניירות, והתחיל להפגיז אותי בשאלות. הם החזיקו אותי שם עד ארבע לפנות בוקר, בלי לתת לי לאכול או לשתות. מנהל המחלקה שאל ושאל, כשהבוס שלי מנסה 'לחמם' אותו: "הוא מפולין, הוא קיבל חינוך קפיטליסטי, ולכן הוא לא מתייחס ברצינות למכשירים שלנו". הייתי עצבני, חששתי שיעשו לי משפט. ברוסיה אין חוכמות, ומי שמחליטים שהוא אשם — הוא אשם. למזלי, מנהל המחלקה הכיר אותי וכנראה הבין שזו האשמת שווא. גם הסיפור הזה, כמו סיפור כאב הראש, הסתיים בלא כלום.
125
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker