פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה
הדירפ ו השיגפ ,קחצי
כל הדרך מסיביר. לפני המלחמה הוא התגורר בקונסטנטינוב ), כפר קטן ליד לודז'. גם הוא קיבל באותו שבוע Konstantynów ( בשורה טובה, בן דודו חי וקיים ונמצא בלודז', והוא התכונן לנסוע לשם לראותו. "שמואל, יש לי בקשה אליך", פניתי אליו, "קח את הפרטים של אחי יצחק. כשתהיה בלודז', לך בבקשה לוועד היהודי ותנסה להשיג לי את כתובתו". ידעתי שכל הניצולים נרשמים בוועד היהודי. איש מבני משפחתי טרם נרשם שם, וזה היה סימן רע. "אם תשיג את כתובתו של יצחק, תכתוב לי אותה מייד", ביקשתי משמואל. כעבור כמה ימים קיבלתי ממנו גלויה: "משה, ידידי, אחיך נמצא בלודז'. נתנו לי את כתובתו, אבל כשנסעתי לשם, לא מצאתי אותו או את בני משפחתו". העיקר שהם בלודז', חשבתי לעצמי, אני מכיר את העיר מצוין, אחפש עד שאמצא אותם. הודעתי בקיבוץ שאני נוסע ללודז' לפגוש את אחי, ויצאתי מייד לתחנת הרכבת. המסמכים שקיבלתי ברוסיה זיכו אותי בנסיעה אחת חינם. קיבלתי בקופה את הכרטיס, וכשהתקרבתי לרכבת הייתי צריך לשפשף את עיניי כדי להאמין. אומנם היה לי ניסיון עשיר עם רכבות עמוסות, אבל מחזה כזה עוד לא ראיתי. הקרונות היו מלאים עד אפס מקום, וגם על גגות הקרונות הצטופפו נוסעים רבים, ממש כמו בהודו. בלית ברירה טיפסתי גם אני. נסעתי על גג הקרון מוורוצלב עד לודז'. בלילה נרדמתי וכמעט נפלתי, אבל למזלי, אחד הנוסעים הבחין בכך ותפס אותי בדיוק בזמן. לפנות בוקר הגעתי ללודז'. נסעתי היישר לשמואל, שהתגורר אצל בן דודו בעיר העתיקה. השעה הייתה חמש בבוקר, מוקדם מדי לאורחים. הסתובבתי ברחובות עד שבע בבוקר, ואז דפקתי בעדינות על הדלת. איש לא ענה לי, ונכנסתי על קצות האצבעות. כולם עדיין ישנו: שמואל, בן דודו ומשפחתו. כשהתעוררו, הכינו
143
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker