פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה
לארשי ץראל עסמה
להגיד? הרגשנו ממש כמו בבית מלון. רק עניין המים היה טעון שיפור. לפני המלחמה היו בווילה מים זורמים, אבל מאז הוזנחה הווילה, והצנרת התקלקלה. כדי שיהיו לנו מים לבישול ולרחצה, היינו צריכים ללכת לשאוב מים מהבאר שמחוץ לעיירה. בחצר הווילה היה מגדל מים, וסיפרו לי שבעבר הייתה גם משאבת מים. המים ששאבה מהבאר זרמו בצינורות עד למגדל. "המשאבה לא עובדת כבר שנים", אמרו לי, "היא נמצאת אצל הנפח". בזכות המכרה בסיביר היה לי קצת ניסיון במשאבות, והחלטתי לבדוק מה אפשר לעשות. לקחתי עגלה קטנה והבאתי את המשאבה מהנפחייה. הרכבתי את המשאבה, חיברתי את החוטים, ו...כלום. המנוע לא סוחב. מהר מאוד הבנתי מה הבעיה. הכנתי פָּקוּנְגים (אטמים) מחוטים פרומים של שקים, הכנסתי קצת שומן שקיבלנו מאונרר"א, עוד קצת ועוד קצת, הכנסתי מים והינה המשאבה עובדת! כעת היו לנו מספיק מים, והג'וינט התקין לנו מקלחות בחצר עם עצים לחימום. סוף סוף יכולנו להתקלח כמו בני אדם. בתנאים של אז, אפשר לומר שעשינו חיים. פעמיים בשבוע הגיעה מרומא משאית של הג'וינט, ומי שרצה לנסוע לרומא, אם לרופא ואם לקניות, היה יכול לתפוס איתה טרמפ. שיינדל ואני נסענו כמה פעמים להסתובב בעיר. למראית עין, עשינו טיול מאורגן באירופה הקלאסית: וינה, זלצבורג, מילאנו ורומא. רק חבל שאלו היו הנסיבות.
161
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker