פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז

החג, ב' תשרי, חל יום הולדתי העשרים ושלוש. הלב יצא אל המשפחה שבלודז'. לבית הכנסת לא רצינו ללכת, רק בעל הבית לא ויתר והלך לזמן קצר. גם ארוחת חג לא הייתה, רק תפילות וברכות. בין ראש השנה ליום כיפור היו הרבה מאוד הפצצות והפגזות באזורים היהודיים, כאילו להכעיס, והמושג 'הימים הנוראים' קיבל משמעות חדשה. ימינו עברו עלינו בחיפוש נואש אחר מזון. יום אחד הגיע אחד מאחיו של שלמה וסיפר בהתרגשות שמצידו השני של נהר ), הנהר הארוך העובר דרך ורשה, יש מחסנים Wisła הוויסלה ( גדולים מלאים כל טוב: תפוחי אדמה, סוכר ומה לא. "שמעתי שבמחסנים אין בכלל שומרים", סיפר, "רק להגיע ולקחת. הבעיה Most היא שכדי להגיע למחסנים יש לעבור על גשר פוניאטובסקי ( ) המאובטח". יחזקאל ואני ושניים מהבנים Poniatowskiego הצטיידנו בשקים ריקים, כמה אופטימי, ויצאנו לדרך. הלכנו על ), ובדיוק כשהגענו לגשר al. Jerozolimskie שדרות ירושלים ( ועמדנו לחצות אותו החלה הפגזה. "מה אתם עושים כאן?" צעקו עלינו חיילי הצבא הפולני, שארבו על יד הגשר מצוידים במכונות ירייה נגד מטוסים, "הסתלקו מייד הביתה!" הסתתרנו במרתף סמוך עד סיום ההפגזה, וחזרנו הביתה רעבים ומאוכזבים. בספטמבר, והבטן המקרקרת לא 23־ יום כיפור חל בשבת, ה הרגישה בהבדל שבין צום של קודש לצום של חול. התותחים רעשו כל היום, ובמוצאי החג, בדיוק בזמן תפילת נעילה, פגעה פצצה בתחנת החשמל. זרם החשמל נפסק, וגרוע מכך, המשאבות על נהר הוויסלה הפסיקו לעבוד, וגם אספקת המים נפסקה. נשארנו בלי מים, אפילו לא טיפה אחת כדי להרטיב את הלשון. ורשה הגדולה והיפה נותרה בלי חשמל, בלי מים, בלי גז, בלי רדיו, בלי לחם ובלי תקווה לעזרה מבנות בריתה.

42