פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה
העשה וצל ם יעמשנ
ביום ראשון יצאתי שוב לרחוב נאלבקי לבקר את הבוס שלי. באמצע הדרך תפסה אותי הפצצה כבדה, שגרמה לשריפת ענק. בחלונות הבתים עמדו הורים נואשים והשליכו את ילדיהם לתוך שמיכות שזרקו לחצר. בהיעדר מים לא כובו השריפות והן השתוללו עד שכבו מעצמן. המדרכות מלאו הרוגים ופצועים וריח של בשר חרוך. הלילה היה פחות או יותר שקט. ביום שני לפנות בוקר העירה אותנו אחותו של שלמה ובפיה הודעה משמחת: באחת המאפיות יש סיכוי ללחם. בבת אחת קפצנו מהמיטות, כל גברי הבית, ורצנו ישר למאפייה. לשמחתנו היינו מהראשונים בתור, ותוך דקות השתרך אחרינו תור אינסופי. דווקא אז, כשהלחם היה כמעט בהישג יד, הגיעו מפציצים גרמניים. בבת אחת השחירו השמיים, בכל מקום שנשאתי אליו את עיניי ראיתי פצצה, לא נותרה אפילו פיסת תכלת אחת לרפואה. לא רצינו לוותר על מקומנו בתור, ונלחצנו לקיר הבית, מקווים לטוב. עד שהתחילו השריפות. התברר שלא היו אלה פצצות רגילות, אלא פצצות תבערה קטנות ואכזריות. גגות הבתים, שהיו עשויים עץ ומצופים נייר זפת, התלקחו תוך שניות. בגלל צפיפות הבנייה כל בית שהוצת הצית את שכניו, ורחובות שלמים עלו בלהבות. שוב חזרנו הביתה רעבים. בערב נעצר גלגל המזל עלינו — פצצה פגעה בגג הבניין שלנו, והוא החל לבעור. בחצר היו כמה חביות מים, ובעזרת חבלים העלינו אותן לגג. זה היה כמו טיפה בים. החום הבריח אותנו בחזרה למטה. כל רחוב מריאנסקה בער. רעש הפגזים התמזג ברעש הצעקות: אימהות מחפשות את ילדיהן, ילדים מחפשים את אימהותיהן. גם בוזזים הסתובבו ברחובות, עושים כסף מאסונם של אחרים. איפה נישן הלילה? תהינו. פנינו ), ולמזלנו לא בערה בו אש. נכנסנו Panska ימינה לרחוב פנסקה ( לאחת החצרות וישבנו שם עד אור הבוקר. למשפחת לוי היו מכרים
43
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker