פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז

ברחוב פנסקה, ובבוקר עלינו לדירתם בתקווה שיימצא לנו מקום. כמה שניות אחרי שנכנסנו לדירה, נכנס פגז דרך אחד החלונות, ורק בנס לא נפגע איש. הדירה התמלאה בעשן ובגזים רעילים, שהבריחו את כולנו לחצר. יום שלישי היה שקט יחסית, הפצצות לא היו, ורק הפגזות נשמעו פה ושם. אחד מאחיו של שלמה ניגש לרחוב מריאנסקה לבדוק אם בית המשפחה שרד. האגף השמאלי נותר על כנו, סיפר, אך האגף הימני, שם גרו, נפגע קשות. גרם המדרגות נהרס, הדירות נשרפו לחלוטין, ובמקום חלונות העץ נפערו חורים מכוערים. החלטנו להישאר עוד לילה בחצר ברחוב פנסקה. ביום רביעי בבוקר, ערב סוכות, היה שקט. אחותו של שלמה הלכה לרחרח אם יש סיכוי ללחם, ואנחנו נשארנו בחצר. לאן כבר יכולנו ללכת ?מישהו סיפר שהודיעו ברדיו שראש עיריית ורשה נכנע, ושיש הפסקת אש. קמנו על רגלינו, ומכוח ההרגל חזרנו למה שהיה פעם בית. הבניין על שני אגפיו היה נטוש. התמקמנו באחת הדירות שבקומת הקרקע, ואחרינו הגיעו עוד כמה משפחות, כל אחת תפסה לעצמה פינה. "משה, תראה מה מצאתי מתחת לספה", ניגש אליי יחזקאל והושיט לי קופסה קטנה. בתוכה הייתה טבעת יהלום. "כשיגיע בעל הבית נחזיר לו אותה", הבהרתי לו ושמתי את הקופסה בכיסי. בצוהריים הגיע בעל הבית. "זה שלך?" שאלתי. "כן!" השיב לי בהתרגשות, "תודה רבה, חיפשתי את זה הרבה זמן". הוא אסף לעצמו כמה חפצים והסתלק. אחר הצוהריים יצאנו העירה לבדוק מה קורה. ברחובות הסתובבו אלפי חסרי בית, חלקם פליטים מערים אחרות וחלקם מקומיים שאיבדו את ביתם בהפצצות ובהפגזות. כרבע מבתי העיר נהרסו או ניזוקו. הסתובבנו ברובע היהודי, באזור השוק, ושם ראינו מחזה מזעזע: חייל פולני בלתי מזוין רץ ובידו ארגז עם

44