פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

חזרה הביתה, ללודז'

)1939 באוקטובר 9 בספטמבר עד 29(

ש לושה וחצי שבועות מיום הגעתנו לוורשה התחלנו לעשות את דרכנו חזרה ללודז'. רזים יותר, תמימים פחות, ובכיסינו צידה לדרך: מעט כסף מזומן וכמה קוביות סוכר. הלכנו לאט לאט, שומרים כוחות להמשך. אחר הצוהריים הגענו לרחוב וולסקה, הרחוב הרחב החוצה את ורשה ממזרח למערב, וממנו אפשר להמשיך מערבה, לכיוון לודז'. במגרש של בית החרושת לנייר התקהלו אלפי אנשים. "מה קורה כאן?" תהיתי, ונאמר לי שהגרמנים לא נותנים לצאת מהעיר. צריך לחכות. הסתובבתי בתוך ההמון, מנסה לשווא למצוא פרצוף מוכר. בצד המגרש השתרע שדה, והחלטתי ללכת לשם עם יחזקאל לנשום קצת אוויר. פסענו בין שורות צפופות של צמחים, גבעוליהם ארוכים וזקופים, עליהם כהים, נבולים מעט. גז ר לב ן , זיהיתי. לפני המלחמה שימש ירק זה מספוא לבהמות, וכעת אוצר יקר. הרוב לא הבחינו במטמון שבאדמה, אולי חשבו שזה שדה בור. התכופפנו בין הגבעולים הגבוהים, עקרנו כמה מהם, ולאחר שניערנו מהגזרים את הבוץ, גדשנו בהם את כיסינו. מאחורי גידולי הגזר הבחנתי בשורות שורות של תפרחות כרוב עגולות. יחזקאל קטף ראש כרוב אחד והסיר את עליו החיצוניים, המלוכלכים. התוך היה רענן ונקי. אכלנו את העלים בתאווה.

46