פרוייקט סיפור חיים - מלודז ' הכבושה לנמל חיפה - סיפורו של משה

סיפורו של משה — הכבושה לנמל חיפה ' מלודז

מערב לוורשה. עצרנו. הגרמנים נזקקו למנוחה. אותנו שלחו מייד לעבוד, לנקות את הרכבות, שהרייך הגרמני רצה להכשיר לצרכיו. חומרי ניקוי לא היו לנו, ושפשפנו את הקרונות עם חול שחפרנו מהאדמה. כל הזמן התחלפנו בינינו. הבור שחפרנו הלך והעמיק, אך עוד לפני שסיימנו את המלאכה, הגיעה הפקודה לזוז. התארגנו בשלשות והמשכנו לצעוד. כשחלפנו ברחובות פרושקוב, הבחנתי בזווית עיני בבאר. הייתי צמא מאוד, ומשכתי אחריי את יחזקאל לכיוון הבאר. שתינו לרוויה ושטפנו טוב טוב את ידינו, שגרגרי החול דבקו בהן, בין האצבעות ומתחת לציפורניים. "בוא נחפש איזה בית פתוח שנוכל להסתתר בו", הצעתי ליחזקאל, אבל הגרמנים היו חכמים מאיתנו. הם כנראה הוציאו צו לסגור את כל השערים ואת כל הבתים. ברחובות לא נראתה נפש חיה או פינה שאפשר להסתתר בה. בלית ברירה חזרנו לטור. ), הנמצאת Blonie תחנתנו הבאה הייתה העיירה בלוניה ( צפונית־מערבית לפרושקוב. נכנסנו בשערי העיירה, ואת פנינו קיבלו צעקות: "יוּדְן — לינקס, ניכט יוּדְן — רעכט" (יהודים — שמאלה, לא־יהודים — ימינה). פנינו שמאלה לכיוון המפקדה של הגרמנים. התיישבנו על האדמה, אלפי אנשים, וחיכינו להוראות. כשהרמתי את עיניי ראיתי מכונות ירייה. בערב, מוצאי שבת, החל לרדת גשם. זרזיף דקיק וטורדני, המכונה בפולין "גשם של סתיו". הוא ירד ללא הפסקה עד יום חמישי בצוהריים. עד מהרה הפכה האדמה היבשה לבוץ דביק, שאיש לא רצה לשבת עליו. כולנו נעמדנו על רגלינו, אבל הרעב והחולשה עשו את שלהם, ואנשים החלו ליפול בזה אחר זה, מפילים זה את זה לבוץ. היה כבר חודש אוקטובר, סתיו פולני צונן, ויחזקאל ואני, רטובים עד לשד עצמותינו, לבושים בבגדי הקיץ הדקים שאיתם יצאנו מהבית חודש קודם לכן, רעדנו מקור.

48